העוף המוזר שהפך לגדול במאי ספרד: כך החל אלמודובר את דרכו

בעיירה קטנה ונידחת בספרד הרחוקה נולד לו פדרו אלמודובר ב-24 בספטמבר 1949. קלסדה דה קלטרבה לא הייתה עיירה מוצלחת למדי - ילדים שנאלצים לפרוש מהלימודים כדי לסייע להורים, הפרנסה העיקרית הייתה מייצור יין וחקלאות, חלק נכבד מאנשי העיירה אפילו לא ידע קרוא וכתוב. אך פדרו היה עוף מוזר בעיירה הקטנה, רגיש ואמנותי. הוא למד קרוא וכתוב בספרדית ובאנגלית מבילוייו בקולנוע.

"הקולנוע היה ההשכלה האמיתית שלי, הרבה יותר מאשר מה שקיבלתי מהכומר", סיפר אלמודובר בראיון לספרו הרשמי שאותו כתב מרווין ד'לוגו. לפדרו היו שתי אחיות גדולות - מריה ואנטוניה, ואח, אגוסטין שיהפוך לשותפו ולמפיק של סרטיו. אמו, פרנסיסקה קאבאלרו, עסקה בהקראת מכתבים עבור תושבי העיירה בעוד שאביו, אנטוניו, עבד בשכר מינימלי בתור יצרן יין. כאשר שמועות על השכלתו המפתיעה של פדרו נשמעו ברחבי העיירה, אנטוניו שאף לכך שבנו יהפוך לכומר. אלמודובר האב שלח את בנו בן ה-8 ללמוד בבית ספר דתי בעיר קסרס, מזל שהוא לא שמע שהעיר גם מכילה בית קולנוע שאליו פדרו היה בורח.

פדרו שנא את החינוך הדתי והתנגד נחרצות ללכת ללימודים. פדרו התאהב בקולנוע, בעיקר בסרטים אירופאיים והושפע מפרנסואה טריפו, אינגמר ברגמן ובמיוחד מלואיס בונואל וקולנוע סוריאליסטי ומוקצן. "השפה של בונואל תמיד מלווה אותי כשאני מתכנן כיצד להכין את הסרט", מספר הבמאי. "אני לא מצליח לעשות סרט על גיבור פשוט עם סיפור פשוט, תמיד מסקרן אותי לקחת דמות שנויה במחלוקת ולחקור אותה ואחר כך לחקור את הקרובים שלה שיש להם את הקרובים שלהם וכל אחד מהם מגיע עם סיפור ומחשבות שונות ומגוונות".

[*]

אלו היו זמנים שלא היה קל להיות קולנוען בספרד, בטח לא כאשר שליט ספרד פרנקו איננו מרוצה מהדרך בה קולנוענים מבקרים את ארצו וכאשר ההורים אינם מרוצים מנשירתו של פדרו מהכנסייה. אך פדרו בחר לברוח לבדו למדריד וללמוד קולנוע בבית הספר הלאומי ללימודי קולנוע. פרנקו לא עשה לו חיים קלים וסגר את בית הספר, ופדרו נאלץ להסתפק במספר משרות חלקיות.

כשהוא בן 16 בלבד וגר לבדו בעיר הגדולה, הוא החל לעבוד בתור עוזר בחברת טלפון, מלצר ועוד עבודות זמניות כשמעל כולן השפיעה עליו עבודתו כמוכר באל רסטרו, שוק הפשפשים של מדריד. במהלך תקופה זו פגש פדרו דמויות שונות ומגוונות משולי החברה במדריד. טרנסג'נדרים, שתיינים, מוכרי ומכורי סמים, אנשים עם מוגבלויות, נערי ונערות ליווי, כולם ליוו את פדרו במקומות עבודתו ומקום מגוריו. דמויות שנהפכו בהמשך הדרך להשראה הגדולה שלו.

במשך כל גיל ההתבגרות, כשהוא רחוק מהוריו ומאחיו, סצנת מדריד, שהתפתחה בעקבות מותו של שליט ספרד, נהפכה למשמעותית ביותר בחייו. הוא פרח ככותב במגזינים של מדריד כתבות וסיפורים קצרים. כאשר היה בן 22, השתמש בכסף שחסך וקנה מצלמת סופר 8, איתה החל לצלם סרטים ניסיוניים קצרים. "לקחתי את מצלמת הסופר 8 ופשוט צילמתי אנשים שהכרתי", מספר אלמודובר. "לפעמים היה בזה סיפור, לפעמים היה לזה פואנטה ולפעמים לא היה בזה שום דבר מלבד רצון טוב, העיקר היה ליצור". בשנת 1974 אלמודובר יצר את סרטו הקצר הראשון שנקרא בתרגום חופשי "שתי זונות או סיפור אהבה שנגמר בנישואין" ומשם הגיע למסורת של סרט קצר שנוצר במשך כל שנה עד שהגיע ל"קצרים" שצולם במצלמת 16 מ"מ.

[*]

"הצגתי את הסרטים האלו בברים, במסיבות, בכל מקום שיכולתי", כתב בספר 'סודותיו של אלמודובר'. "הרצועה המגנטית הייתה גרועה מאוד, דקה מאוד. אני זוכר שהקול שלי התפרסם מאוד במדריד מכיוון שלסרטים לא היה שום צליל, עשיתי באופן אישי את הקולות של כל הדמויות, השירים והדיאלוגים".

סרטיו המוקדמים של אלמודובר עסקו המון במיניות ואהבה ביחד עם הרבה השפעה מהסצנה הסוערת של מדריד. הסרטים זכו להצלחה בסצנה המחתרתית וגרמו לשמו של אלמודובר לרוץ בין אמנים שונים. כתוצאה מכך, הוא שיתף פעולה ביחד עם קבוצות תיאטרון שונות וכך גם הכיר את כרמן מאורה, שנהפכה לידידתו הטובה ונערת האלמודובר האולטימטיבית.

מאורה חברה לשחקן פליקס רוטטה ויחד הם הצליחו לשכנע את הבמאי הצעיר להפיק בעצמו את סרטו הראשון. זה היה ב-1978 כאשר פדרו עבד בתור פקיד בחברת טלפונים וגם בתור יוצר קומיקס. שני השחקנים עודדו את הבמאי לעבד את הקומיקס לסרט קולנוע וגם עזרו לגייס 500,000 פסו שעזרו למימון הסרט.

בהפקת אינדי קטנה, הצילומים היו כאוס מוחלט וגרמו לבמאי להתפשר הרבה. הצילומים החלו ב-1978 ונמשכו במשך שנה של עבודות בסופ"שים שהתקבצו לתוך 55 דקות של סרט. מימון נוסף הגיע מפפון קורומינה, מפיק קטלוני, שאפשר לאלמודובר להוסיף 30 דקות נוספות לסרט. לבסוף, הצילומים הסתיימו רק ביוני 1980. התוצאה הייתה 'פפי, לוסי, בום ובנות אחרות' שבו תפס אלמודובר את מאפייני תנועת 'לה מובידה מדרילניה' ואת החופש התרבותי והמיני שאפיין את התקופה בה הלך לעולמו הרודן פרנקו. הסרט סבב סביב להקת פאנק רוק שמתאגדת על מנת לנקום בשוטר שאנס את פפי (מאורה).

אלמודובר זכה להצלחה במדריד אך נכשל בשאר העולם, הוא המשיך להיקרא 'העוף המוזר' גם בסרטיו הבאים. אך הבמאי לא ויתר על אף אחד מהאלמנטים שעשו את סרטיו הראשונים למה שהם. ההומור המוקצן והסיטואציות הסוריאליסטיות נהפכו למרכיב המוכר של הבחור שהעיתונים לא אוהבים והפסטיבלים מסרבים לקבל. אך כל סרט החזיר את ההשקעה שלו בסופו של דבר וההצלחה אפשרה לאלמודובר להתפתח כלכלית מסרט לסרט.

רק ב-1988 החליט המזל להאיר פנים לקולנוען המוכשר בצאת סרטו השביעי והמצליח ביותר עד לאותו זמן – "נשים על סף התמוטטות עצבים". בתום הקרנתו בפסטיבל ונציה, נהפך הסרט לקאלט והקנה לאלמודובר את המועמדות הראשונה שלו לפרס האוסקר. אמונתה של מאורה בבמאי, ששיחקה כאן כמובן את התפקיד הראשי, השתלמה לה ביותר בהפיכתה לאחת הכוכבות הגדולות ביותר של הקולנוע הספרדי.

מאז אלמודובר הצעיר והפרוע התבגר יותר ויותר. הסרטים שלו נהפכו מיניים פחות אך קיצוניים אף יותר. בין אם זה "עקבים גבוהים" המלודרמטי או "קשור אותי, אהוב אותי" שהגיע מיד אחרי 'נשים' וכמובן "דבר אליה" שנחשב לסרטו הגדול ביותר. אלמודובר לא נתן להצלחה להשפיע ועדיין יוצר סרטים בארצו בלבד ובעיקר עוסק בעיר שהפכה אותו מעוף מוזר לקולנוען - מדריד.

ענו על הסקר החודשי ובחרו את הסרט האהוב עליכם של אלמודובר>>

לכבוד "כאב ותהילה": מה הסרט האהוב עליכם של אלמודובר? הכל אודות אמא דבר אליה אהבת בשר ודם לחזור חינוך רע העור בו אני חי נשים על סף התמוטטות עצבים
שלח/י