חזרות: ביקורת עונה ראשונה

לרובנו יש את אותו אקס/ית מיתולוגי/ת שחשבנו כי הוא האהבה הגדולה לה ייחלנו, אך נכווינו קשות. בדרך כלל בסיום הקשר הזוגי, אין רצון לשני הצדדים להישאר בקשר כלשהו. אם כבר – להתרחק כמה שיותר רחוק אחד מהשנייה. אז זהו, שמסתבר שדווקא חיבור מחודש עם האקס יכול לעשות טוב לקריירה. לפחות במקרה של יוצרי הסדרה "חזרות", נועה קולר וארז דריגס. השניים הם אקסים מהעבר, שהפכו את הלימון ללימונדה ויצרו יחד סדרה המבוססת על סיפורם האישי. התוצאה היא אחת הסדרות הטובות שהגיעו למסכינו השנה, ויש המכתירים אותה כממתק הרשמי של תקופת הקורונה. ועוד טפיחה על השכם לתאגיד השידור כאן 11 שמשדר את הסדרה, ששנת 2020 הייתה השנה שלו. הוא הביא את סדרת האקשן המותחת "טהרן", סדרת המתח המשטרתית "מנאייכ", סדרת הדרמה המלחמתית "שעת נעילה". וסיום מרענן לשנה הזו עם ההברקה הקומית "חזרות".

"חזרות" היא סיפורם של איריס שטיבל ותומר לב (קולר ודריגס), זוג יוצרים שכתבו יחד הצגה המבוססת על סיפור אהבתם. תומר מחליט להיפרד מאיריס וביום פרידתם הם מגלים כי התאטרון מעונין להעלות את המחזה. ההודעה המפתיעה תופסת את השניים במצב מאוד עדין ומורכב, אך למען הצלחת ההצגה, הם מנסים להסתדר יחד. הם מנסים להעמיד הצגה למרות המצב העדין ביניהם, ובמקביל נחשפים לחייהם האישיים המורכבים של השחקנים שמגלמים את דמויותיהם: מיה (אגם רודברג) ועופר (איתי תורג'מן), כוכבים שמוכרים מהצלחתם בטלוויזיה. מיה מוכרת רק בעקבות יופייה ומחכה לתפקיד חייה, ועופר מתעניין בעיקר במין מזדמן. בד בבד הצופים מקבלים הצצה למתחולל מאחורי הקלעים של עולם התאטרון, לעבודה הקשה והסיזיפית ולתסכולם של השחקנים.

[*]

הכותבים שזרו בפרקים אמיתות מחייהם, כמו למשל ורה קורקין (יבגניה דודינה), מנכ"לית התאטרון, מבוססת על לנה קריינדלין מנכ"לית תאטרון "גשר", הבמאי הגרמני פאול גרושובסקי מבוסס על המנהל האמנותי של תאטרון "גשר", יבגני אריה, סיפור אי הגעת השחקנית הראשית להצגה ביום הגעת שרת החינוך אל התאטרון אכן התחולל במציאות בתאטרון "גשר" בהצגה "דיבוק" ואף הווידוי המרגש בפרק 6 בו ביקשה השחקנית (טל לוי) את תחפושת הכלבה מעופר - "זה התפקיד שלי. וגם אם יש אנשים פה שחושבים שהכלבה הזאת לא חשובה להצגה, אז הם לא מבינים כלום. כי הכלבה הזאת היא הלב של ההצגה.." הוא זכר לימיה של קולר בתאטרון "גשר" בו גילמה תפקידים קטנים. לפני שאדון בסדרה, אנקדוטה קטנה. לפני למעלה מעשור צפיתי בהצגה המקורית שמוזכרת בסדרה, "אחד + אחת" בתאטרון גשר. הצגה משעשעת וקלילה, המראה את החיים האמתיים של זוג צעיר. המחזה מורכב מתשע תמונות, החל מרגע המעבר יחד לדירה, דרך הבעיות המתעוררות ועד הסוף הבלתי נמנע - הפרידה. את ההצגה כתבו יחד נועה קולר וארז דריגס, בזמנו שחקני תאטרון "גשר" והם אף מככבים בה. שחקנים מוכשרים באנסמבל התאטרון, שכבר אז הוכיחו את כשרונם ככותבים.

עשור לאחר מכן, כל אחד מהם הוא הצלחה. דריגס המנהל האמנותי (יחד עם גור קורן) של פסטיבל תאטרון קצר ב"צוותא" וקולר פצחה בקריירה קולנועית ("לעבור את הקיר") וטלוויזיונית ("הנערים", "קופה ראשית") מצליחה. אך אותו מחזה שכתבו (שהועלה מאז מחדש בתאטרון "הספרייה") המשיך לדגדג עד שעשה הסבה למדיום הטלוויזיוני. לא תמיד השינוי צולח, אך במקרה זה המטמורפוזה יצאה מוצלחת מאוד. ההצגה הפכה לסיפור מעטפת וסביבה הזוג המקורי מגלם את עצמו יחד עם דמויות נוספות.

אז מה סוד הצלחת הסדרה שלכאורה נתוני הפתיחה שלה נמוכים מסדרות אחרות? שלושה דברים: ראשית, היא אמיתית. היא מציגה את האמת הכואבת של שחקני תאטרון, שזוכים לתפקידים קטנים ומחכים לתפקיד הגדול הבא. היא מציגה את המציאות העגומה במערכות יחסים ארוכות, את חיי הרווקות התל אביבים התוססים ובעיקר את מאחורי הקלעים של התאטרון, כפי שמעולם לא נראה. שנית, "חזרות" היא סדרה פיקנטית, בחלק מהמקרים מעט וולגרית, מאוד ישראלית ומשעשעת מאוד. משפטיה של ורה הם חלק מהלקסיקון החדש: "לעשות שייקספיר בלבנט זה כמו לזרוק פנינים מול חזירים", "הבאנו טלוויזיה לתאטרון ותאטרון לטלוויזיה". לא אתפלא אם כשהתאטרון יחזור, קהל היעד שלו ירד בכמה עשורים. ואולי בעקבות הביקוש, תאטרון "גשר" יעלה מחדש את ההצגה המקורית, "אחד + אחת".

שלישית, הליהוק פשוט מעולה. שמיל בן-ארי ("בשורות טובות") כריזמטי, אגם רודברג ("מתים לרגע") היא לחלוטין מיה, שכן חייה האישיים כילדת הפלא היפה בהחלט תרמו ליכולת ההזדהות שלה עם הדמות. רודברג, שמלוהקת בדרך כלל בטלוויזיה לתפקידים יפים ושטחיים, הפעם בתפקיד שמאיר אותה באור אחר. בתאטרון "בית ליסין" היא כבר הוכיחה את עצמה ועכשיו הגיע התפקיד המיוחל שמציג את כישרונה בטלוויזיה. איתי תורג'מן ("הכל דבש") שלקח הפסקה מתחום המשחק חוזר ובגדול. השרמנטיות של עופר יוצאת ממנו באופן טבעי. וכמובן שארז דריגס ("לעבור את הקיר") ונועה קולר הכותבים והשחקנים הראשים מצוינים והכימיה ביניהם טבעית. יבגניה דודינה כוורה המנכ"לית היא ההברקה של הסדרה. דודינה שידועה כשחקנית דרמטית בתאטרון רפרטוארי מביאה את הפן הקומי שבאמתחתה ומוכיחה שהיא גם קומיקאית בחסד.

למרות שכבר מההתחלה ניתן היה להבין לאן חותרת "חזרות" ומה יהיה בסופה, היה מעניין ובעיקר משעשע לראות את התהליך לאורך עשרת הפרקים. הקו העלילתי האמין שבנו קולר, דריגס ואסף אמיר, המוזיקה המקורית הנהדרת של גיא לוי והבימוי הרגיש של בועז פרנקל שביים את הסדרה "הקיבוצניקים" (וגם הביא אתו שני שחקני חיזוק מהסדרה, את אסף פרי המקסים שמגלם את יובי ואת שלומי טפיארו שמגלם את עודד) יצרו סדרה מעניינת וקולחת שמובילה את הצופה בבטחה מנקודת ההתחלה של התהליך ועד למוצר המוגמר, קרי הפרמיירה של ההצגה. פרק הסיום ששודר אתמול היה עשוי טוב, סגר את כל הקצוות וסיים את העונה בחיוך חמוץ-מתוק משעשע ועם הבטחה לעונה השנייה המיוחלת. ככה סוגרים עונה!

הסדרה "חזרות" זמינה לצפייה בVOD- של כאן 11 ובעמוד היוטיוב של כאן 11. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן