Seret.co.il - חדשות טלוויזיה :: מוגלי: אגדת הג'ונגל

ישנה אפשרות שקיים יקום מקביל כלשהו שבו הגרסה הקולנועית היחידה שנוצרה עבור "ספר הג'ונגל" של רודיארד קיפלינג הייתה הגרסה הקלאסית של דיסני מ-1967. היינו מוותרים על גרסת הלייב אקשן מ-1994 וגם על הגרסה מ-1997, על סדרות וסרטים מצוירים נשכחים ואפילו על הגרסה של ג׳ון פאברו מ-2016, אבל נשארים עם המחזמר האהוב עם תום אבני ששיגע את ילדי שנות התשעים. במקרה כזה, "מוגלי" של האחים וורנר היה מקבל את הכבוד הראוי. שזה אומר תקציב גדול יותר, באז מרהיב יותר וכמובן יציאה מסחרית בבתי הקולנוע. אך זה לאו דווקא היה מציל את הסרט מביקורות מעורבות כמו שזה היה מציל את הסרט מהפצה מוגבלת תחת ידיהם של נטפליקס ישירות למסך הקטן.

שלא תבינו לא נכון, הגרסה העכשווית מתעלה בהרבה דברים מעל כל גרסה שנוצרה מאז 1967, במיוחד מתעלה על הגרסה הצבעונית והחייכנית של דיסני. בעוד שג׳ון פאברו הפך את הסרט למלא בחום ואהבה, "מוגלי" מנסה בעיקר להיות מקורי והוא ידידותי לילדים כמו שפרדי קרוגר ידידותי לילדי שנות ה-80.

הסרט עוקב אחרי אותו מוגלי שניצל ע״י הפנתר בגירה (כריסטיאן בייל הנהדר) וגדל ע״י להקת זאבים. אך צורתו החיצונית והצקותיהם הבלתי פוסקות של הזאבים הצעירים גורמים למוגלי להרגיש שונה ובודד. בניגוד לגרסאות הקודמות, חייו של מוגלי בצל הזאבים מקבלים נפח רחב הרבה יותר מאשר המסע לכפר בני האדם. ניכר שיוצרי הסרט נתנו הרבה פחות נפח לדמויות כמו באלו (אנדי סרקיס בעצמו), קא (קייט בלאנשט המבוזבזת לחלוטין) והמלך לואי שנעדר לחלוטין מן הסרט הזה.

[*]

אנדי סרקיס, אמן לכידת תנועה המוכר במיוחד בזכות תפקידו הבלתי נשכח כגולום מ"שר הטבעות", תופס את כיסא הבמאי ומכל מוריו הוא השכיל. האפיות של פיטר ג׳קסון מתמזגת עם התמונה הקודרת של מאט ריבס שעוברת דרך הבדיחות הקלות של כותבי מארוול. מה שסרקיס לא הורשה לקחת זה את התקציב של שוברי הקופות שעליהם עבד כשחקן. התוצאה היא אנימציה ששואפת להתעלות מעל דיסני ונכשלת נחרצות. העיצוב של באלו מזכיר במקרה הטוב את אחד ממשחקי ה-PS3 של תחילת העשור. הדבר העיקרי שהקשה לראות את הסרט הוא שסרקיס והתסריטאי קאלי קלובס לא טרחו להבין את הדמויות שבהן הם עוסקים. מלבד מראה ושם, כל קווי הדמויות הבסיסיים ביותר שונו לחלוטין. כך למשל באלו הדוב, הדמות ששרה במשך סרט שלם על אסקפיזם ו׳מה שטוב לדוב׳, מוצא את עצמו כדוב זקן ורגזן שנאמן לחוקים בצורה אובססיבית.

מי שכן מכפר על האפקטים הנוראיים והרעיון השחוק הם נבחרת השחקנים של הסרט. כבוגר לטכניקת לכידת תנועה,סרקיס התעקש שכל השחקנים יבצעו את התפקיד ולא רק ידבבו אותו בפוסט פרודקשן בדרך הרגילה. התוצאה היא שגם בקולה של הדמות המשנית ביותר בסרט יש יותר רגש מאשר כל דיבוב שהיה לסרט של פאברו. בנדיקט קאמברבאץ׳ מציג בפנינו את השירחאן המאיים ביותר שראינו על המסך. בנוסף היה שווה לראות את הסרט הזה אך ורק בכדי לגלות את הכישרון העולה רוהאן צ׳אנד. הופעתו זוכת השבחים כמוגלי מגלה אותו בתור אחד השחקנים הצעירים המוכשרים שנמצאים כרגע בהוליווד.