המורדת: ביקורת סדרה

בעשור האחרון ישנה מגמת התעניינות הולכת וגוברת בדת מהיבטיה השונים - גם במדיום הקולנועי עם סרטים כמו "למלא את החלל", "ישמח חתני" ו"פרה אדומה" וגם במדיום הטלוויזיוני עם סדרות כמו "שטיסל", "אוטונומיות" ו"מתיר עגונות". נראה כי ההתעניינות בדת אינה עונה רק על רצון וצורך לאומי, וגם מעבר לים ישנה סקרנות להציץ לאורח החיים הזה. ואכן "המורדת" (ששמה המקורי הוא אנטי-אורתודוקסית), מיני סדרה גרמנית בת ארבעה פרקים מבית היוצר של נטפליקס, נותנת הצצה לעולם החרדי בברוקלין ולחוקים הנוקשים שבו. "המורדת" מביאה את נקודת מבטה של אישה חרדית שנוטשת את אורח החיים השמרני ומתמקדת בקשיים בעולמה הקודם שהובילו אותה למצב זה. "אני לא כמו כולן. כלומר, אני נורמלית אבל שונה" מתוודה אסתי לבחור אליו שודכה. "שונה זה טוב" עונה לה הבחור ומחייך ושיחה זו היא היחידה שהם מנהלים לפני חתונתם.

המיני סדרה מתבססת על ספרה האוטוביוגרפי של דבורה פלדמן ומביאה את סיפורה של אסתי שפירו (שירה האס), אישה חרדית שחיה בקהילת וויליאמסברג שבברוקלין. אסתי גרה אצל סבה וסבתה. אביה (גרא סנדלר) שיכור והיא נחשבת יתומה מאם (אמה עזבה את הקהילה לגרמניה) ולכן השידוך עבורה הוא מסובך יותר. בגיל 18 היא משודכת לינקי (עמית רהב), "ילד טוב של אימא", והחיים שדמיינה שיהיו לה נגוזים באפילה. היא חווה קשיים ביחסי אישות, נדרשת לבצע ויתורים כואבים ובעיקר זוכה ליחס מזלזל מצד בעלה ומשפחתו.

כל הדברים האלה דוחקים אותה לפינה ותורמים להחלטתה לנטוש את החיים שהיא מכירה כל חייה ולעבור לחיות בברלין. שם בגרמניה, למרות הקושי לגור בעיר שונה כל כך ורחוקה, אסתי פורחת. היא מתוודעת לאורח החיים החילוני, יוצרת קשרים עם אנשים שונים ומגלה את תשוקתה למוזיקה. אך בעלה וקהילתה אינם מניחים לה. למרות שבריחתה נעשתה בדיסקרטיות, בעלה ובן דודו, מוישה (ג'ף ווילבוש) חדורי המטרה מצליחים לאתר אותה, כשכל רצונם הוא להחזירה למקומה הטבעי.

[*] הפרק הראשון של הסדרה נפתח בבריחתה החפוזה של אסתי לברלין כשהיא מצליחה לקחת עמה חולצה, תמונה של סבתה ומעטפה עם מעט כסף שאגרה. הלחץ בו היא שרויה להגיע בזמן לטיסה מבלי שידעו על כך מכניס את הצופה למתח, מתח שהולך וגואה ברגע שבעלה מגלה כי נטשה אותו והוא זועם ומתחיל בחיפוש אובססיבי אחריה. מנגד, הצופה מתוודע למאבקי הישרדותה בברלין והתוודעותה לאורח החיים החילוני ולמוזיקה שנקטעים עם זיכרונותיה המרים משנת נישואיה.

הסיפורים נשזרים זה בזה בתזמון מדויק בארבעת פרקי הסדרה. השילוב של הסיפורים עם המרדף יוצר דרמה מותחת ומעניינת. עם זאת, ישנו מחסור במידע על עברה של אסתי כילדה. זיכרונותיה אינם מתקופתה כילדה, מידע שיכול להוסיף ולהאיר את דמותה. גם המידע אודות יתר הדמויות כמו ינקי, מוישה המתוסבך והוריה הוא דל יחסית. בנוסף, הפרק האחרון בסדרה לא סגר את סיפור העלילה. להיפך, הוא הכיל לא מעט קצוות לא ברורים ולא סגורים וסימני שאלה שראוי היה אם היו נענים.

המשחק הנפלא של הקאסט מחפה על הבעייתיות ואי אפשר מבלי לצפות בארבעת הפרקים כמקשה אחת מרוב סקרנות. בלטו במיוחד עמית רהב ("מקוללים") שמגלם את ינקי ומצליח ליצור כלפיו אמפתיה. באמצעות מבטים חינניים וילדותיים הוא מראה כי ינקי אינו אדם רע, אלא בסך הכול מדובר בילד מגודל שמסתתר מאחורי סינר אמו ומנסה לרצותה. שירה האס שמגלמת את אסתי, בתפקיד לא פשוט לגילום, שכולל דיבור שוטף ביידיש, הכרה מעמיקה עם עולם הדת (לא מפליא לאור התפקיד שעשתה בסדרה "שטיסל") ועוד דבר קטן - גילוח שערות ראשה הארוכות (בסצנה שמזכירה את נטלי פורטמן בסרט "ונדטה"), הקרבה לא קלה אך אין ספק שמשתלמת.

לאחר התפקיד הדרמטי החזק שעשתה בסרט "מראות שבורות", בו גילמה נערה מרדנית ומיוסרת, אין ספק שזהו תפקיד חייה. האס בעלת פני הילדה מוכיחה שוב את יכולותיה הדרמטיות וכובשת את לב הצופים. היא אמנם בת 24 אך הרזומה הקולנועי והטלוויזיוני שלה כבר גדוש ונדמה שעוד שיאים רבים לפניה. היא יכולה לסמן עוד וי, הפעם על נטפליקס, ולנו נותר רק לחכות לצפות בה בתפקידה הבא.

"המורדת" משודר בנטפליקס. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן