התמימים: ביקורת עונה ראשונה

דרמות נוער חוקרות לעיתים קרובות שינויים פיזיים ורגשיים שמתבגרים מתמודדים איתן כמו בלבול מיני, לחצים חברתיים או מריבות עם ההורים באמצעות מטאפורות על-טבעיות, כפי שניתן לראות ב"באפי ציידת הערפדים", בסרטי "דמדומים" ובמספר לא מבוטל של סדרות וסרטי מכשפות. לאחרונה עלתה בנטפליקס סדרה בריטית חדשה בשם "התמימים" של היוצרים הניה אלקינגטון וסיימון דוריק. בדומה לדוגמאות הקודמות, גם בה מתמודדים עם שאלה של זהות: כיצד הופעה של אינדיבידואל בחברה משפיעה עליו וגורמת לו להתנהג באופן מסוים?

העלילה מתמקדת בזוג שמנסה לקיים אהבה סודית ואסורה שהוריהם אינם מאפשרים. בתפקיד רומיאו ויוליה המודרניים אנחנו פוגשים את ג'ון (סורצ'ה גראונדסל) והארי (פרסל אסקוט), שניהם נמלטים יחד ללונדון מחייהם המדכאים והמגבילים. ג'ון בורחת מאביה החורג (סם הזלדין) שמתכוון להעביר את משפחתה לאי מרוחק מחברה אנושית, בעוד הארי מותש רגשית מטיפול באביו שסובל מסוג של שיטיון.

מרד הנעורים והשמחה שלהם מתחלפים ברגע שג'ון מגלה שהיא משנת צורה - לובשת את צורתו ותודעתו של האדם בו היא נוגעת כשמנגנון הישרדותי מתקדם מופעל אצלה. הגילוי המפתיע והמפחיד הזה יוצר סבל נוראי שהיא והארי לא יודעים בדיוק כיצד להתמודד איתו. הזוג ברח כדי להיות מי שהוא רוצה להיות ולא חולף הרבה זמן עד שהם מגלים כמה זה יהיה קשה. הקושי רק גובר כשנחשפים סודות משפחתיים אפלים שמטלטלים את חייהם.

[*]

האהבה בין השניים היא עמוד התווך של הסדרה ומהווה מרכיב מרכזי בה לאורך כל הדרך. האינטימיות בין בני הזוג המתוקים מרגישה עוצמתית, אותנטית ותמימה. עם זאת, יש שאלות רבות שהיוצרים לא טורחים להסביר, כמו כיצד הזוג התאהב? מה הם אוהבים האחד בשנייה? איך הם חווים את מערכת היחסים כנערה לבנה ונער מעורב? יש חוטים תרבותיים רבים למשוך בהן, מהם היוצרים העדיפו להתעלם. יכולת ההשתנות של ג'ון היא מפחידה, אוטונומית ורבת עוצמה. היכולת הזו היא מבט עמוק לרגשות העצומים והמורכבים של אישה צעירה שנמצאת במרדף למציאת הזהות העצמית שלה, בעוד שכל הסובבים אותה מנסים לשלוט בה ולהחליט בשבילה מה הכי נכון עבורה. הסיפור מרגיש לעיתים כמו תערובת של סדרות שכבר צפינו בהן: זוג בני נוער בורח כמו ב"'סוף הפאקינג עולם" ומגלה כוח-על שנוחת עליהם משום מקום ושקשה להם לשלוט בו, כמו זה שמגלים ב"עברייני על". בהמשך מסתבר שבדומה ל"אקס-מן", גם כאן יש מקום מקלט למוטציות עם פרופסור שמכשיר אותן להתמודדות עם עולם שלא מוכן לקבל אותן.

העובדה שהצופים לא יודעים מי התודעה שלובשת את העור האנושי בכל רגע נתון מסקרנת, מותחת ויוצרת ציפייה, דבר שאינו מובן מאליו בעולם התזזיתי והסימולטני של ימינו. זה מתרחש בשמונה פרקים צפופים, בהם יש בנייה הדרגתית של מתח המתפתל לאט עד התפנית הגדולה של הפרק האחרון. בסיום המצמרר של הפרק השמיני, זה ברור כשמש שהיוצרים ממקמים את הדמויות לקראת עונה שנייה, אבל זה פחות ברור מתי הצופים ידרשו אחת כזו. העונה השנייה מתבקשת, אבל כמות התכנים החדשים בנטפליקס מקשה על הצוללים במאגר התוכן שהיא מספקת להרים את הראש מהמים כדי לדרוש תוכן נוסף מהמציל האחראי.

למרות הטיסה המהירה של הסדרה, יש בכל זאת רגעים שהעלילה מעט מתעייפת ונדמה שסצנות מסוימות נמרחות או שהיה אפשר לוותר עליהן. ועדיין, משהו בעלילה מצליח לשמור על איזון של חידושים שמחזיק את הצופים מההתחלה עד הסוף - בו הם מוצאים עצמם עם פה פעור. "התמימים" מרגישה קשה לפיצוח לעיתים, אך יש פלאשבקים שנותנים רמזים וגורמים לך לרצות לפרום את המסתורין ולראות כיצד הכול משתלב יחד והופך לסיפור מקורי וסוחף.

בפרקים הראשונים קשה להבין מי מהדמויות טובות ומי רעות, אם בכלל אפשר להגביל אותם להגדרות האלה. בן (גאי פירס, "ממנטו"), שהוצג בתחילה כפרופסור מנומס ברקע האירועים, נעשה אנרגטי בפרקים האחרונים ומקבל נפח של דמות משמעותית ומסקרנת. הקאסט מוצלח, בעיקר פרסל אסקוט שמגלם את הארי באמינות רבה.

המוזיקה מתאימה את עצמה למצבים הרגשיים בתבונה והצילומים מרהיבים, בין אם מדובר בנופים הירוקים ברקע האגם או במסיבה גדולה ומלאת אורות בעיר שעושה לצופה חשק לקחת בה חלק. הסיפור מועבר בטבעיות ובמורכבות שמתאימה גם למבוגרים שרוצים חוויה מיוחדת, אבל לא אוהבים זומבים ודרקונים עם הקפה שלהם. כל אלו הופכים את העונה הראשונה למותחת, מפתיעה ומושקעת ושווה צפייה.

העונה הראשונה של הסדרה "התמימים" משודרת במלואה בנטפליקס ישראל. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן