הסדרה היא הרהור על הישראליות: ראיון עם תום שובל, יוצר הד קולך

תום שובל (41) הוא תסריטאי ובמאי קולנוע וטלוויזיה מוכר מזה שנים, שנבחר כאחד היוצרים המבטיחים של הקולנוע הישראלי. סרטו הראשון, "הנוער", הוקרן בפסטיבל ברלין וזכה בפרס הסרט הטוב בפסטיבל הקולנוע ירושלים בשנת 2013. מאז הספיק שובל ליצור ולכתוב במשותף עם דני רוזנברג את הסדרה "ג'וני ואבירי הגליל" (2015), ללמד קולנוע בבית הספר לקולנוע 'סם שפיגל' ולביים את סרטו השני באורך מלא, "הסירו דאגה מלבכם" (טרם הופץ מסחרית), אשר זכה בפרס הסרט הישראלי העלילתי הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע ירושלים האחרון.

נפגשתי עם שובל לראיון לכבוד סיום הסדרה "הד קולך" ששודרה לאחרונה ב"כאן 11", המספרת את סיפורם של שלושה דורות של מוזיקאים ישראלים במשפחת שמר המייצגים את ההוויה המוזיקלית הישראלית. זו סדרה חכמה ורגישה על משפחה, מוזיקה פופולרית ומה שביניהן, שזכתה בפרס בפסטיבל "סירייס מניה" היוקרתי, ובונה מיתולוגיה ישראלית שמתכתבת עם המציאות וגם ממציאה אותה מחדש.

מה החיבור הראשוני שלך למוזיקה שהביא אותך לכתוב סדרה בנושא?

"מוזיקה תמיד הייתה מדיום אמנותי שאני אוהב ונסחף אליו. החיבור למוזיקה הגיע דווקא מצפייה בסרטים. חלק מהחיבור שלי אליהם היה בלפענח את המנגינות והמוזיקה שליוו סצנות. דרך המלחין של שפילברג, ג'ון ויליאמס, נחשפתי למוזיקה קלאסית, דרך קובריק גיליתי את בטהובן, וכך הלאה. בין המוזיקה לקולנוע יש קשר גורדי".

מה היה מקור ההשראה לסדרה?

"קודם כל עניינה אותי המחשבה 'מהו כשרון?' האם זה דבר שאתה נולד איתו או שאולי זו בכלל ההתמדה ליצור ולממש. בתור יוצר בעצמי, אלה שאלות שאני חי איתן, בוערות בי, והן נשאלות על ידי ובתוכי כל הזמן. רציתי להתמודד איתן ביצירה עצמה, וזה היה הגרעין. הסדרה התחילה לקרום עור וגידים כשראיתי לפני כמה שנים מודעה שבה צמד 'הדודאים' חוזרים להופעות, כשאת בני אמדורסקי ז"ל, מחליף אסף, בנו. ראיתי את ישראל גוריון ואסף אמדורסקי, בתמונת ההופעה, עומדים זה לצד זה והיה נראה לי שהעבר והווה חיים ביחד בכפיפה.

היה משהו מרגש אבל גם מלחיץ בתמונה הזו. בן שנכנס לנעלי אביו, כמו העלאה באוב. איך הוא מרגיש שאלתי את עצמי? האם העבר חוזר להדהד דרך המוזיקה? הנקודה השלישית שממנה נבטה הסדרה היא הרצון לייצר מעין השתקפות, ממד בבואתי של המציאות שלנו ולראות את מרכיביה של המיתולוגיה הישראלית. איך נוצר מיתוס ישראלי ומה הם הנרטיבים שמהדהדים אותו?".

[*]

(הזמר אור עמרמי ברוקמן בסדרה "הד קולך". צילום: רותם ירון)

הסדרה ממציאה מחדש דמויות שכולנו מכירים. מה הדהד אצלך כשכתבת אותן?

"הרצון שלי היה לנסות להעלות באוב תקופה ולאו דווקא מישהו ספציפי. ארי שמר הוא שילוב של אריק איינשטיין, שמוליק קראוס, בני אמדורסקי, אריק לביא ואחרים. הוא מונטאז' אנושי של תקופה ותנופה. גם שאר הדמויות והסיפורים משקפים או מהדהדים דברים שאנחנו מכירים, פאתוס שחי לצדנו".

בחרת ללהק לתפקידים הראשיים זמרים. במיוחד בולט שאול לוריא שפחות מוכר לקהל הרחב. האם תוכל להרחיב על בחירת השחקנים? "מכיוון שהסדרה עוסקת ביצירת שירים והופעה שלהם רציתי שכשהדמויות ינגנו וישירו זה יהיה עד כמה שאפשר אותנטי, שזה ירגיש טבעי. החיפוש הוביל כמעט באופן ישיר לזמרים וזמרות. עם זאת חיפשנו כל הזמן את האנרגיה הנכונה של הדמות. מי שהתאים ביותר מבחינתנו לוהק".

מלבד המוזיקאים הישראלים, בולטת דמותו של לאונרד כהן שמשחקת תפקיד משמעותי בסדרה. מדוע בחרת דווקא בו כנקודת התייחסות של הדמויות?

"לאונרד כהן הוא מעין רבי. בדומה לבוב דילן הוא סוג של נביא שהגדיר במוזיקה שלו ובשיריו תקופה ודרך חיים. כהן היה לנערץ באופן נשגב כבר בחייו ובשיא הקריירה שלו. יש בו את הטרובדור, היוצר האולטימטיבי שהמוזיקה והמילים פורצים ממנו באופן קריסטלי ולכן הוא סוג של אל שכולם נוהים אחריו. רציתי שהדימוי שלו יתנגש בזה של ארי ויושווה אליו. האם ארי הוא כמו כהן? או אולי גרסה חיוורת? אולי כהן עצמו מחביא סדקים בדימוי מתחת ל'חליפת הגאונות'"?.

"הד קולך" בולטת בסגנון הייחודי שלה שמשלב סצנות סוריאליסטיות. תוכל לספר עוד על הבחירה האמנותית הזאת?

"האלמנטים האלה נבראו מכמה טעמים. קודם כל בגלל שמדובר במיתולוגיה ישראלית והיווצרותה רציתי להפיח בה פאתוס, אגדה, ולכן הממד הזה חשוב כל כך. מכיוון שרציתי שלא נתייחס אל הסדרה רק כמציאות אלא גם כהשתקפות, כדי שנוכל להרהר בה על עצמנו, הייתי צריך לשתול בה עיוותים שכאלה כמו כשאדם מסתכל בראי. אני חושב שהנופך הזה עזר גם לזמנים להתפתל זה בזה – עבר והווה קשורים יחד".

אהבתי את השילוב של "המלט" בתוך הסדרה. למה בחרת בו? מה המשמעות שלו בסיפור שלך על אבות ובנים?

"'המלט' זה הסיפור של אב ובנו. בן שיורש את מלוכת אביו ורדוף על ידי רוחו של אביו שיושבת על כתפיו המתוסכלות. האם זה לא קצת קובי שמר והחסך האדיפלי שלו לאביו? גם קובי הוא נסיך אליטה שמסתובב עם ירושה שהוא לא יכול לפדות באמת".

תוכל לספר על עוד השפעות שליוו אותך במהלך כתיבת הסדרה? אלו במאים מהווים עבורך מקור השראה?

"ההשפעות התרבותיות בסדרה הזו חוצות מדיומים. היו כמה קולנוענים שהיוו סוג של אופק שהסתכלתי לעברו – דיוויד לינץ', במיוחד העבודות שעשה לטלוויזיה וטרנטינו, שגם אצלו יש מעין ממד מטא שבו דרות יחד דמויות מומצאות ואמיתיות. הסתכלתי על שני אלה כסוג של מורי דרך לא כמקור השפעה ישיר. גם סקורסזה ואלן רנה במובן של ההתייחסות לזמנים. היו גם יוצרים ישראלים ששאבתי מהם השראה לסדרה- אורי זוהר והסרט 'שבלול', דוד אבידן והסרטים/פואמות פילמאיות שלו, ז'אק קתמור ו'מקרה אישה' שלו. וגם במובנים רבים דוד פרלוב וניסים אלוני".

אתה במאי קולנוע מצליח ועבדת גם בטלוויזיה. מה ההבדל בין העבודה בשני המדיומים?

"גם כשאני מנסה לייצר הבדל אני לא מצליח. אני מודע לכך שיש הבדלים בצפייה ביצירה שהיא קולנועית אל מול טלוויזיונית, אבל כשאני ניגש אל בימוי יצירה אני קודם כל חושב מה היא צריכה, איך תהיה הכי אפקטיבית ואיך היא תעביר את הצופה חוויה שהוא לא מצפה לה. אני חושב שבמקרה של 'הד קולך', הקולנוע היה חלק מרכזי ממנה בגלל שהיא מבקשת לטייל בין הזמנים ולנסח מצב שבו העבר וההווה חיים זה לצד זה".

בסדרה מוזיקלית כל כך, יש מקום מרכזי לשירים שהולחנו במיוחד עבורה. מדוע בחרת בשלומי שבן?

"שלומי הוא אמן בחסד עליון ויש לו מנעד מאד רחב וורסטילי. הוא במקור מגיע ממוזיקה קלאסית והוא גם מבין לעומק את השורשים של המוזיקה הישראלית ומחובר אליה ויוצר ממנה. בלי קשר לכל האלמנטים החשובים האלה אני מאוד אוהב את המוזיקה שלו ואני חושב שהוא הקאנון החדש. מתוך כך חשבתי שהוא יוכל להיות זה שייצר את הבלתי אפשרי ויכתוב לקאנון הישן - שירים שכשנשמע אותם לא נפקפק בהיותם 'נכסי צאן ברזל של שנות ה-70'".

האם תוכל להרחיב קצת על משמעות השם "הד קולך"?

"'הד קולך' הוא שיר יפהפה של 'הפרברים', צמד מוזיקלי של השנים ההן שבהן מתרחשת הסדרה. אהבתי את השם הזה שכולא בתוכו את התמה של הסדרה. ההדהוד וכמו כן הקול שעובר בין דור לדור, ההד הזה שמאיים על קובי אבל גם מניע אותו".

הסדרה שלך ושל דני רוזנברג "ג'וני ואבירי הגליל" עוסקת במיניות גברית ובגבריות במשבר. האם אתה רואה קשר בין הסדרה הזאת ל"הד קולך"?

"כן. שתי הסדרות מנסחות כל אחת מתוך סגנונן ועולמן את האבולוציה של הגבריות הישראלית משנות השבעים ועד היום. במובן הזה הן מתעסקות בהערצה, מיניות ושבר החלום הישראלי".

דמויות הנשים בסדרה מוצגות דרך יחסן לגברים בחייהן. האם יש כאן "תיקון" לגבריות הבעייתית שמוצגת בסדרה?

"זה כמובן נתון לפרשנות הקהל. אם את שואלת אותי ללא ספק. הדמויות הנשיות למעשה עוברות תהליך של מי שלוקחות את הנרטיב לידיים ומנסות לשחרר את הקשרים. בעיני הן מצליחות".

מה אתה מקווה שיהיה האימפקט של הסדרה על הצופים?

"הסדרה בהיותה השתקפות או ניסיון לייצר מיתולוגיה ישראלית היא גם סוג של הרהור על הישראליות ככלל ועל המקום הזה שאנחנו חיים בו - אז ועד עכשיו. אני מקווה שהסדרה תהדהד רגשית בלבבות הצופים אבל גם שתקרא להם לפעולה של מחשבה והרהור- על מי היינו, איך גדלנו ומה עוד לפנינו".

לביקורת על "הד קולך" באתר >> לחצו כאן