הזרזיר: ביקורת סרט נטפליקס

טראומה היא אחד הנושאים החרושים ביותר בעולם התרבות. חשבו על כל הסרטים והסדרות שצפיתם בהן ועל דמויות שסובלות מטראומה כלשהי, או אפילו נסו להיזכר בפעם האחרונה שקראתם ספר שהייתה בו דמות שחוותה אירוע טראומטי שמשפיע עליה, ובהתאם לכך גם על הספר כולו. כמו רבים לפניו, גם "הזרזיר" (The Starling) מתעסק בטראומה כאמצעי הנעה לעלילה, אך הוא לא עושה שימוש מוצלח בנושא הכאוב שנמצא במרכזו, ובמקום זאת ולמרות הכוונה הטובות, מתפזר ליותר מדי כיוונים.

סרטו החדש של תיאודור מלפי, שקנה את עולמו בשנת 2016 לאחר שסרטו "מאחורי המספרים" הפך ללהיט מפתיע (שעליו הוא אפילו קיבל שתי מועמדויות לאוסקר), מאחד אותו פעם נוספת עם מליסה מקארתי, שכיכבה בסרטו "וינסנט הקדוש" משנת 2014. כמו באותו סרט, גם "הזרזיר" הוא קומדיה דרמטית, שבה מנסה השחקנית המוכשרת להוכיח שהיא לא רק קומיקאית, אלא כזו שגם יודעת לרגש ולגעת בכל הנקודות שעושות קווצ'ים בלב. מצער להגיד שהפעם זה לא כל כך עובד לה.

זוהי לא אחת מאותן קומדיות משוגעות שהפכו את מקארתי לכוכבת, דוגמת "מסיבת רווקות" או "תמי", אלא משהו מעודן הרבה יותר. זה לא סרט כבד (למרות שכל סרט שעוסק באבל כולל בתוכו רמה מסוימת של כבדות) כפי שזה גם לא קומדיה קלילה. התסריט של מאט האריס מאוד לא אחיד ברמתו, כשמלפי לא מצליח לאזן אפילו במעט בין הרגעים הקומיים לדרמטיים.

[*] הסרט עוקב אחר לילי (מקארתי) וג'ק (כריס או'דווד), בני זוג שהקשר ביניהם הופך למקרטע במיוחד לאחר שבתם התינוקת מתה בגיל כמה חודשים. השניים לא מצליחים להתמודד עם האבל הגדול שאופף אותם, ומביא לכך שג'ק מתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי. לילי, מנגד, נשארת לבדה בביתם שמלא בזיכרונות מהרגעים המאושרים שהספיקו לחוות כהורים, אך גם ברגשות על מה שיכול היה להיות. זהו ממש לא הסרט הראשון שעוסק בשכול של הורים, אך אין ספק שהוא ממש לא יהפוך לאחד הסרטים הזכורים ביותר מתת הז'אנר הכואב הזה, כי הוא לא מרגש ולא מצחיק – ובעיקר לא מבוצע טוב.

יש בו בדיחות מטופשות ולא מצחיקות שמזכירות את הקומדיות הנוראיות שפרסמו את מקארתי (למשל "חשבון משותף"), כמו רגע שבו כלב "מפמפם" לדמותה את הרגל או כשהיא מותקפת על ידי ציפור (אותו זרזיר משם הסרט) ונופלת בשלומיאליות לאדמה. כמובן שהוא כולל כמה רגעים דרמטיים (למשל כשלילי וג'ק מדברים על עתידם), אבל הם לא מצליחים לגעת בשום נקודה שמעוררת בצופה אמוציות כלשהן. "הזרזיר" פשוט כושל בניסיונו להשיג רגשות מהצופים, אבל אי אפשר לקחת ממנו משהו אחד – הוא מצליח לגרום להם להרגיש אנמיים כפי שלא הרגישו בעבר מעולם.

בנוסף לכל, הכימיה בין מקארתי לאו'דווד לא מרגישה רומנטית אפילו לא לרגע אחד, אלא כזו של חברים טובים. גם קווין קליין, זוכה האוסקר שמגלם פסיכיאטר לשעבר שהפך לווטרינר שמשמש כאוזן הקשבת של לילי, לא מצליח ליצור רושם חיובי במיוחד. מתחילתו ועד סופו, "הזרזיר" לא מרגיש כמו סרט שהושקע בו מאמץ אמיתי. לא מצד השחקנים, לא מצד התסריטאי ובטח לא מצד הבמאי, שכנראה שרק בא לחתום על כרטיס העבודה שלו.

לא ברור מה הסרט ניסה לעשות, אך מה שבטוח שהוא מפספס לכל כיוון שהוא יורה אליו את החצים שלו – וגם הבודדים שכן פוגעים במטרה, לא פוגעים בה חזק מספיק. בסיכומו של דבר, "הזרזיר" הוא מאותם סרטים שמכתימים את הרפרטואר של נטפליקס, ובמקרה הזה – בצדק מוחלט.

הסרט "הזרזיר" זמין לצפייה בנטפליקס. לביקורות סרטים נוספות >> לחצו כאן