טקס חצות: ביקורת סדרה

"טקס חצות" או בשמה המקורי "מיסת חצות", דרמת האימה של מייק פלנגאן ("מי מתגורר בבית היל", "המשחקים של ג'ראלד") שכתב בשיתוף עם אחיו, היא סדרה על אמונה, משמעות החיים וכוחה של קהילה. פלנגאן הוא במאי מוכר בסוגת האימה, אך נדמה ש"טקס חצות" היא יצירה אישית במיוחד, המתכתבת עם הביוגרפיה של היוצר שלה. העלילה מתרחשת בעיקר בקרוקט איילנד, אי זעיר, כ-50 ק"מ מהיבשה בו יש יישוב יחיד המונה 127 תושבים. עיכוב בשובו של הכומר הקשיש של הקהילה הקטנה ממסע צליינות בארץ הקודש ובעיר ירושלים, מתניע עלילת מתח מסתורית ומיסטית העוסקת באמונה ודת בכלל, ובקתוליות בפרט.

הקהילה באי המבודד היא קתולית אדוקה והחיים סובבים סביב טקסי הכנסייה. שם כל פרק בסדרה הוא כשם ספר בברית הישנה והחדשה, החל מ"בראשית" עד ל"חזון יוחנן", המבשר על אחרית הימים. היוצר, פלנגאן, היה קתולי אדוק ונער מזבח שהפך לאתאיסט. בן דמותו בסדרה הוא ריילי פלין (זאק גילפורד, "אורות ליל שישי", "ילדות טובות") בחור שעזב את האי ל"יבשת", אך חוזר לבית הוריו לאחר ריצוי מאסר של שנים בכלא בגלל גרימת מוות בתאונת דרכים באשמתו בעודו שיכור. ריילי, נער המזבח בעבר, חוזר לעיירה שבור נפשית בדיוק כאשר הכומר הצליין מיודעו מתעכב בחזרתו ובמקומו מופיע כומר צעיר וכריזמטי (היימיש לינקלייטר, "קסם לאור ירח", "העמדה"), שמחייה מחדש את הקהילה הקטנה ונוטע בה אמונה בניסים ובחיי נצח.

[*]

מכאן העלילה מסתבכת וכוללת שימוש מתוחכם בעיקרי הנצרות ובעיקר בסקרמנט "סעודת האדון", שתיית דמו ואכילת בשרו של ישו, כמטפורה לטקסים אפלים ועל-טבעיים. הטקס הדתי המוכר הופך בסדרה למשיחי וניסי אך גם מסוכן. הניסים המתרחשים בקהילה בעקבות הופעת הכומר אינם בדיוק מה שהם נראים. המחיר שיש לשלם עבורם הוא יקר מנשוא. בעיירה שבה כולם מכירים את כולם, בולטת האישה האדוקה והצדקנית המצטטת פסוקים לכל עת, בברלי קין (סמנת'ה סלואן,"האנטומיה של גריי"), ששולטת בעיירה ביד רמה. האדיקות הפנאטית של קין, המהווה את הממסד הכנסייתי, מסתמנת כמקור של רוע. בגילומה המבריק של סלואן מתקבלת דמות משיחית מצמררת במיוחד, חסרת ספק וחדורת מטרה, שמביאה לחורבן הקהילה שעליה היא מתיימרת להגן.

גיבורי הסדרה הם האאוטסיידרים, היחידים שמעזים לערער על נרטיב הגאולה המדמם שמוצע להם. מלבד ריילי הספקן, גם ארין גרין אקס חברתו (קייט סיגל, אשתו של היוצר ושותפתו לכתיבת הסרט "שקט") השריף המקומי (רהול קוהלי, "מי מתגורר בבית בליי"), מוסלמי מתון שמתקשה להשתלב בקהילת הנוצרים המקומית, והרופאה (אנבת' גיש, "מיסטיק פיצה") שמנסה למצוא הסבר מדעי להתרחשויות העל-טבעיות. איתם גם נציגי הדור הצעיר של האי, שייאלצו גם הם להתפכח מהאופוריה ששטפה את המקום.

המאבק בין האדיקות הדתית שאינה מותירה מקום לספק לבין הרציונליות המדעית אינו מוצג בסדרה כמאבק בין "טוב" ל"רע". ככלל, הסדרה אינה מציגה דימוי פשטני של קהילת מאמינים פנאטית ומולה רציונליות המנסה להילחם נגדה. פלנגאן מכיר בכוחה של הדת לאחד קהילות ולתת משמעות לחיים ולמוות. עבודת הצילום הנפלאה בסדרה יוצרת עולם מובחן, קהילת דייגים כמו של ישו על גדת הכינרת, שהחיים הפסטורליים בה עומדים בניגוד עז לכוחות ההרס המגיעים מתוכה. מה מסמל ה"דבר" העטלפי שתוקף בתחילה את החתולים המשוטטים של האי? האם הסדרה שנכתבה בימי הקורונה היא (גם) משל להתמודדות מול מגיפה מסתורית? יכול להיות, אבל זוהי רק אחת הפרשנויות.

כיוצר ש"חזר בשאלה" מציג לנו פלנגאן את בן דמותו, האתיאסט ריילי, כ"בן האובד" מהמשל הידוע בנצרות, בו הבן שחטא חוזר לביתו ולחיק משפחתו ומקבל את מחילת אביו. ריילי הוא מכור שמאמין שיוכל להיגמל ללא התערבות אלוהית. הוא האלוהים של עצמו, בעל היכולת להחליט על גורלו. ריילי, הרדוף אשמה בשל המוות שגרם, אכן עושה מעשה שמוכיח את תפיסת העולם הזאת. במונולוג יפהפה על משמעות המוות, הוא אומר שלאחר המוות אין חיים בגן עדן או בגיהינום, אלא התמזגות החומר עם היקום. פרשנות חילונית ל"מעפר באת ואל עפר תשוב". על פי התפיסה הזאת, המוות אינו סוף מוחלט, אך לא במובן הדתי. חברתו המושפעת ממנו מפרשת כי קיום ה"עצמי" הוא אשליה. הקיום של בני האדם הוא חלק מ"טבע" אינסופי.

נדמה אם כך שבמסווה של סדרת אימה, המכילה בתוכה לא מעט רגעים מפחידים ומעוררי גועל, מספר פלנגאן סיפור על גאולה, אך לא במובנה הדתי. המסר של הסדרה יכול להתפרש כקריאה לאנשים לקחת אחריות על גורלם ולא להסתמך על נרטיבים דתיים או אחרים. המשמעות שמקבל האדם בעולם שבו יש דברים לא ידועים ומפחידים המרחפים מעליו, טמונה ביכולת שלו להתמודד איתם ולבחור בחירה חופשית, גם אם הבחירה הזאת היא לסיים את חייו.

הסדרה "טקס חצות" משודרת בנטפליקס. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן