מדריך צפייה בנטפליקס: סרטים לצפייה משפחתית

משפחת מיטשל ומלחמתה במכונות

המיטשלים הם משפחה אוהבת אבל לא הכי תפקודית אשר הטיול המשפחתי אליו יצאה נקטע עקב התקוממות טכנולוגית. בכל רחבי העולם, כל המכשירים החשמליים שאנשים אוהבים מחליטים שזהו זמנם להשתלט על העולם. בעזרתם של שני רובוטים מקולקלים וחביבים וכלב פאג שמנמן, המיטשלים יאלצו לשים את בעיותיהם האישיות בצד ולעבוד יחדיו, על מנת להציל את עצמם ואת שאר העולם.

הסרט בנוי פאנץ' אחר פאנץ' ללא הפסקה וההומור שבו פונה לכל הגילאים, כמו הכלב האדיש של המשפחה שמגלם בעל כורחו תפקידים בסרטים שהבת מצלמת, התלות המוחלטת של האנושות בוויי-פיי ועוד. הסצנות משלבות גם רפרנסים וקריצות לצופים המבוגרים יותר. זהו סרט שהוא מסע פרוע, קופצני ומהנה שמתאים לכל המשפחה. (מבקר: נמרוד שובל)

אנולה הולמס

העלילה מתרחשת באנגליה של שנת 1884 ומספרת על הנערה האמיצה אנולה הולמס, המגולמת על ידי מילי בובי בראון הנפלאה ("דברים מוזרים"). אנולה גדלה עם אימה ללא אביה שמת ואחיה הגדולים שיצאו מהבית בשלב מוקדם בחייה. במהלך הסרט היא מחפשת את אימה הנעדרת, שמשוחקת על ידי הלנה בונהם קרטר ("סיפורי דגים"), ונעזרת ביכולות הבילוש שלה, אשר לא נופלים מאלו של אחיה המפורסם, כדי להערים על אחיה הגדולים שרלוק (הנרי קאוויל) ומיינקרופט (סם קלפלין) ולעזור ללורד בן גילה שנמצא במנוסה כשחייו בסכנה (לואי פרטרידג').

העריכה בסרט מלוטשת, הצילום נהדר והוא נאמן לתקופה של המאה ה-19 עם תלבושות מוקפדות וגינונים מתאימים. עוד משולבים בסרט כמה קטעי אנימציה מקסימים. היוצרים משתדלים להתחנף לצופות וצופים צעירים כשהגיבורה משמשת גם כמספרת פטפטנית השוברת את הקיר הרביעי לעיתים קרובות ומשתפת את הצופים במה שמזכיר ולוג בסלפי. בסופו של דבר זהו סרט מותח עם תפניות רבות, הומור חביב, ההשקעה בו ניכרת, והוא מתאים לצפייה מהנה של כל המשפחה. (מבקר: נמרוד שובל)

מורתי התמנונית

קרייג פוסטר, במאי סרטים תיעודיים דרום אפריקאי, מצוי במשבר אישי ומקצועי ומנסה להחזיר לעצמו את תשוקתו לחיים באמצעות חזרתו לחופי הכף המערבי בדרום אפריקה, שם בילה בנעוריו. הוא מתחיל לצלול ביער אצות תת-ימי קסום, כדי להירגע ולהימלט מבעיות החיים. במהלך ביקורו באותו יקום מקביל הוא פוגש תמנונית ונשבה בקסמיה, מתפעל מיכולותיה ומהאופי שלה – ומחליט לבקר אותה מדי יום. אף סרט טבע קודם לא יכין את הצופים לצפייה בחוויות של יצור אקזוטי כמו התמנונית שעשויות לרגש אותם עד דמעות, למרות שהם יכולים להיות סקפטיים בתחילת הצפייה. זהו סיפור מסקרן על חברות יוצאת דופן ועל מציאת מכנה משותף עם מי שבמבט ראשון עשוי להיראות שונה מאוד. הסרט מוכיח לצופים שאופי, שכל ורגשות אינם ייחודיים לאדם. זאת מבלי להמעיט בערך הצילומים עוצרי הנשימה והמוזיקה המרגשת שמשלימה את אותם רגעים. מדובר בסרט מקסים שלא רק חובבי טבע מושבעים יעריכו ויאהבו. הסרט זכה בפרס האוסקר לסרט הדוקומנטרי. (מבקר: נמרוד שובל)

הדרקון הראשון שלי

הסרט הצנוע והלא יומרני הזה מצליח ליצור בעזרת טכנולוגית התלת מימד רגעים מרהיבים שיגרמו לצופה להחסיר פעימה. העלילה לא מקורית במיוחד. ילד ודרקון נפגשים, הם לכאורה אויבים אך מתיידדים והופכים לחברים בלב ובנפש שמוכנים להקריב את חייהם על מנת לשנות העולם בו הם חיים. וכמובן שיש למוצר הצריכה הזה מסר חברתי דידקטי על חברות ונכונות לפתוח את הלב ולהקשיב למי שהיה האויב שלך הרבה זמן ולגלות שאולי הוא לא באמת אויב.

יש גם את הדיבוב של ג'יי בארושל שממש לא מתאמץ ליצור דמות מסרט אנימציה אלא נשמע כמו נער מבולבל לכל דבר. מחזקים את הקול שלו שחקנים מוכרים יותר כמו ג'רארד באטלר ואמריקה פררה. "הדרקון הראשון שלי" הוא אולי לא יצירת מופת שתכנס לקלאסיקה אבל הוא בידור ראוי ומומלץ לצפייה משפחתית. (מבקר: יאיר הוכנר)

[*]

סרטי מדגסקר

ארבע חיות שכל חייהן חיו בגן חיות, וזכו לטיפול מתמיד על ידי בני האדם, נשלחות חזרה למולדתן על ידי קבוצה שפועלת למען זכויות בעלי חיים שמרגישה שהן שייכות לטבע. כאשר הספינה מתהפכת, החיות מוצאות עצמן תקועות במדגסקר. לאחר שבני האדם דאגו להן כל חייהן, הן אינן יודעות דבר על הישרדות וחייבות לעבוד יחד עם המקומיים כדי ללמוד להשתלב ולדאוג לעצמן. זה סרט שתמיד כיף לראות, בכל גיל. הוא מצחיק וצבעוני ובסופו של יום מדובר על חיות מדברות – ז'אנר שתמיד תופס בתחום האנימציה וסרטי הילדים. (מבקרת: ליטן לשינר)

הטירה הנעה

העלילה בסרטו של הבמאי היפני הנפלא הייאו מיאזאקי עוקבת אחרי סופי שעובדת בחנות כובעים של אביה המנוח. יום אחד היא נתקלת בבחור צעיר ויפה תואר שעוזר לה להתחמק מחיילים טורדניים. המפגש המופלא יעלה לה ביוקר כי מכשפה מסתורית רואה בה אויבת על לבו של אותו בחור צעיר המתגלה כקוסם רב עוצמה בשם האול. המכשפה הופכת את סופי הצעירה לזקנה בת תשעים עם כאבי גב ואובססיה לניקיון ועוד צרה, היא לא מסוגלת לספר לאף אחד שבעצם היא נערה צעירה ומקוללת.

מיאזאקי שותל בתוך הסרט מסרים פציפיסטים ואנטי מלחמתיים מאחר ועלילת הסרט מתרחשת בתוך עולם שבו ממלכות נלחמות אחת בשנייה ולמנהיגים עצמם כבר לא ברור למה. מיאזאקי יוצר אופטימי ומקווה שאהבה תציל את העולם מהכחדה. "הטירה הנעה" הוא עוד ניצחון קולנועי של יוצר שאינו נכנע לתכתיבים של השוק האמריקאי. (מבקר: יאיר הוכנר)

סרטי שרק

פעם בביצה רחוקה חי לו עוג גדול, ירוק ומכוער בשם שרק שהבדידות האהובה שלו נופצה יום אחד על ידי פלישה של דמויות מעצבנות מהאגדות - עכבר עיוור, זאב, שלושה חזרזירים ועוד. כל אלה, גורשו מהממלכה שלהם על ידי אדון מרושע. החבורה נחושה להציל את הבית שלהם ואת פיונה הנסיכה מלהינשא לאדון. כל סרט טוב צריך סייד-קיק מצחיק, אז מזל שפה יש לנו חמור מדבר שכולנו אוהבים עם דיבוב של אדי מרפי הנפלא. זה סרט אגדות קלאסי שלא עונה על הקלישאות הרגילות, אלא לוקח את הבסיס האהוב ונותן לו טוויסט מהנה ומצחיק במיוחד. (מבקרת: ליטן לשינר)

כוורת בסרט

"כוורת בסרט" הוא הפרויקט הקולנועי היחידי של אחד מגדולי הקומיקאים האמריקאים ג'רי סיינפלד לאחר הסדרה בה כיכב, שכתב את התסריט, הפיק את הסרט ומדבב בתפקיד הראשי. ברי ב. בנסון הוא דבורה שזה עתה סיים קולג'. הוא מתפכח כאשר מסתבר לו שהקריירה היחידה שמצפה לו היא ביצירת דבש. חייו ניצלים ע"י ונסה, צעירה שעובדת בחנות פרחים בניו יורק. מערכת יחסים מיוחדת מתפתחת בין השניים, אבל אז הוא מגלה שבני האדם אוכלים דבש ומחליט לתבוע אותם. ההומור של סיינפלד מצליח להתאים את עצמו גם לילדים ולהיות מצחיק ומהנה לכל המשפחה. (מבקרת: ליטן לשינר)

מעבר ליער

אר-ג'יי הוא דביבון שנון המכור למוצרי צריכה אמריקאים. הוא מחליט לנסות לגנוב את המוצרים מדוב גדול ובזמן שזה נמצא בתרדמת החורף שלו. לרוע מזלו הדוב מתעורר. אר-ג'יי יודע שאם הוא לא יצליח להשיג את כל מוצרי המזון, הדוב החביב יהפוך אותו לארוחת ערב. כאשר הוא פוגש את וורן הצב וחבורתו המורכבת מחיות יער הוא מחליט לנצל אותם כדי לגנוב מזון מבני האדם החיים בפרברים מעבר לגדר.

מעבר ליער" מספק חוויה קולנועית קצבית ומסעירה רוויה בסצנות מצחיקות. יש בו ביקורת על הטבע האנושי, על ההתמכרות שלנו למוצרי מזון ומוצרי צריכה, חשיבותה של חברות ושלל מסרים ירוקים על כך שאנחנו הורסים את הסביבה הטבעית ופוגעים בחיות היער. אף אחד מהם לא משתלט על הסרט והורס את החוויה הבידורית הראויה שהוא מספק במשך תשעים דקות שוות במיוחד. (מבקר: יאיר הוכנר)