איך הפכתי לגיבור על: ביקורת סרט נטפליקס

"איך הפכתי לגיבור- על?", סרטו של דגלאס אטאל, המבוסס על רומן באותו השם של ג'רלד ברונה, מספר סיפור על פריז בת זמננו, או למעשה על גרסה אלטרנטיבית שלה. זהו הסרט באורך מלא הראשון של אטאל ששיחק בסדרות טלוויזיה צרפתיות ואף ביים שני סרטים קצרים. בפריז של הסרט, גיבורי-על הם דבר שבשגרה. אף אחד לא מתרגש מדי מנוכחותם. גיבורי-על מפרסמים מוצרים בטלוויזיה ומצטלמים עם מעריצים. הם סוג של סלבריטאים אבל כאלה שיש להם "כוחות", יכולות מיוחדות שנעות מהצתת אש בידיהם, גרימת עיוורון מרחוק, הקפאת אנשים בסוג של קרני לייזר, ראיית העתיד, והרמת חפצים באוויר.

האלמנט הלא ריאליסטי משתלב בדרמת משטרה עם כל האלמנטים המוכרים בז'אנר. גיבור הסרט הוא שוטר (פיו מרמאי, "בחזרה לבורגונדי"), שחי לבד ומכור לממתקים שאותם הוא מכרסם כדי להתרכז יותר טוב בחקירות. כאשר סם מסתורי המופץ בעיר מצליח לתת לאנשים "רגילים" כוחות על שבהם הם משתמשים לרעה, מגויס השוטר לפעולה. אליו מצוותת, כנהוג בדרמות משטרתיות, שוטרת מבריקה שגויסה לעזור לו במשימה (וימאלה פונס,"החיים הפרטיים מאד של מיסטר סים"). הוא אינו מתלהב מהשותפה החדשה, אבל, כפי שניתן לצפות, בסוף יתקרבו השניים זה לזו ויגלו שביחד הם צוות מנצח.

[*]

ביקום של הסרט, גיבורי-על נראים כמו אנשים רגילים, אפילו בתחפושת הטיפוסית. הסרט משתעשע עם הרעיון שגיבורי העל הם בעצם עוד תופעה אנושית שניתן להסביר אותה בטראומת ילדות למשל, או שזוהי תכונה גנטית העוברת בירושה מהורים לילדיהם. בכך גם נרמז שהקשר בין הפרעה נפשית ליכולות על אינו מקרי. האם יכולות על הן דבר שאפשר לוותר עליו? האם הן מולדות? נרכשות? מסתבר שגם יכולות על המוצגות בסרט כדבר "מובן מאליו" אינן כה מובנות והן חלק מהמצב האנושי, שרב בו הנסתר על הנגלה.

בפלאשבקים לעברו של השוטר, אנו מגלים ששיתף בעבר בחקירותיו את מי שמכונים "פאק רויאל", שלישיית גיבורי-על שעוזרים לו בפתירת פשעים שמעורבים בהם מי שנקראים בסרט "על אנושיים". השלישייה הזאת, המורכבת משני גברים ואישה, אינה נראית בדיוק "מלכותית" כפי ששמה מעיד. אחד מהגיבורים, הידוע בשם מונטה קרלו (בנואה פולבורד, "קוקו לפני שאנל"), הוא גבר מבוגר, הסובל ממחלת פרקינסון. מכיוון שהוא גיבור-על, המחלה מתבטאת בתופעות דמויות קצר חשמלי כאשר הוא מנסה להפעיל את כוחותיו. זהו מקור לבדיחות ויזואליות רבות בסרט. מצד שני, זהו גם משל על הדרך בה אדם מזדקן מאבד את חיותו, אך מנסה בכל זאת להיאחז בתהילת העבר שלו, ומוכיח במהלך הסרט שעוד כוחו במותניו, למרות המחלה.

בסרט בולט הדיסוננס בין הפרסונה של גיבור-על לאפרוריות של חיי היום יום בעיר, בין הרעיונות הגדולים על הצלת העולם למציאות הפחות זוהרת של שיטור עירוני, בין הרעיון שיש משהו "על אנושי" להבנה שבעצם כולנו אנושיים מדי, גם בעלי "יכולות על". ברגעים בהם הוא נוגע בחולשה האנושית דרך הסיפור על גיבורי-על מוזרים, יש בו גם חן.

אבל העלילה שכורכת שימוש בסם שמעניק כוחות על, נבל עם טראומת ילדות שמתנקם בכל העולם על ידי ייצור הסם הזה, והשוטר שסודו נגלה במהלך הסרט, לא מותחת מספיק. קטעי האקשן חביבים, אבל יש תחושה שראינו דברים כאלה בעבר. הסרט מצטרף לסדרות כמו "הבנים" שגם בהן נוכחות גיבורי-על בעולם הפכה לנורמה. המיוחד בסרט הזה הוא התיאור של פריז כמרחב רב תרבותי, עיר מהגרים שבה גם גיבורי העל אינם בהכרח לבנים. זוהי עיר שבה גיבורת על לשעבר הופכת למדריכת נוער שוליים, וגיבור על אחר ספון בביתו ומסתובב בו במראה אריסטוקרטי. שניהם משתפים פעולה בסרט שמהרהר גם על שיתוף פעולה בין אנשים שנראים במבט ראשון הפכים גמורים.