קייט ומוקסי: ביקורות סרטי נטפליקס

קייט

מבקר: דני גנלין

מה יקרה אם תשלבו בין אקשן ממזרח אסיה עם דמות הפאם-פטאל של לוק בסון ותעבירו אותו דרך פילטר של ענקית שירות הסטרימינג נטפליקס? התשובה היא ״קייט״, סרטו השני של הבמאי סדריק ניקולס טרויאן בכיכובה של מרי אליזבת׳ ווינסטד. קייט, היא מתנקשת-על שהורעלה ומגלה שנותרו לה 24 שעות לחיות. היא יוצאת למסע נקמה אחר מי שהרעיל אותה ובדרך היא פוגשת בתו של הקורבן האחרון שלה ונוצר ביניהן קשר מיוחד.

לווינסטד יש עבר עשיר עם סרטי אמנויות לחימה ואקשן. בלי ששמנו לב היא הפכה לכוכבת אקשן רצינית החל מתפקידה כרמונה פלאוורס בסרט הקאלט "סקוט פילגרים נגד העולם" ועד ל״ציפורי טרף״ שבו היא שיחקה דמות קומיקס שמתמחה באמנויות לחימה ונשקים. הסרט כולו נשען על כישורי המשחק ועבודת הפעלולים הנהדרת שלה שכללו חודשים של אימונים מפרכים.

למי שמחפש סרט בעל עומק עם דמויות מפותחות, כדאי לעצור כבר בפתיח של נטפליקס. ממש כמו עם ״טיילר ריק: חילוץ״, נטפליקס ממלאים נישה מאוד ספציפית של ז׳אנר אקשן חסר מעצורים עם תקציב צנוע שמתבסס על שחקן או שחקנית שמוכנים להתאמץ ולהזיע על מנת לסחוב את כל הסרט על כתפיהם המסוקסות. סצנות האקשן מרשימות ביותר. אין כאן משהו חדש או מהפכני, אבל הביצוע של כל אחת מהן נהדר ועם מספיק גיוון שישאיר את מעריצי הז׳אנר מרוצים. למרבה השמחה, נראה כי תם עידן המצלמה הרועדת שהפך לפופולרי עם סדרת סרטי ג׳ייסון בורן. במקום, אנחנו מקבלים שוטים ארוכים המתענגים ומדגישים את הכוריאוגרפיה של הפעלולנים ושל צוות הצילום באופן וירטואוזי.

כל זאת על רקע טוקיו לילית המלאה באורות ניאון צבעוניים, מסכי לד ענקיים עם דמויות אנימה ססגוניות ומועדונים וסמטאות חשוכות ואפופות עשן. בניגוד אליהם היוצרים מציבים את יפן המסורתית עם רגעים בהם קייט מגיעה להופעת תאטרון או פורצת לביתו של ראש ארגון היאקוזה. בעצם יש כאן צמצום של כל החוויה היפנית לסלט של קלישאות, אך כזה שמוודא שהצופה יזכה לראות את כל סימני ההיכר של ארץ השמש העולה בסרט אחד (מכוניות מהירות, חרבות סמוראים, מוזיקת פופ ורוק יפנית ועוד).

הרדידות של העלילה פוגעת בפוטנציאל שהיה לסרט מעבר לסצנות האקשן. וודי הרלסון שמגלם את דמות המנטור של קייט, זוכה להופעת אורח ארוכה שלא מנצלת את כישורי המשחק שלו. מערכת היחסים בין קייט לאני, הנערה שהיא חוטפת בהתחלה ואז מתיידדת עמה, לא זוכה למספיק זמן מסך כדי שיהיה לנו אכפת ממנה. בדקות הספורות שהן מבלות ביחד, אנחנו נשארים בעיקר עם טעם של עוד. "קייט" שואב השראה ממקורות איכותיים יותר כגון ״ליאון״ ו״ניקיטה״ של לוק בסון או סרטי האקשן ההונג-קונגיים של ג׳ון וו בכיכובו של צ׳או יון-פאט. שניהם בתורם שאבו השראה מסרטי האקשן ההוליוודיים של שנות ה-80 ולכן ניתן למצוא כאן המון אזכורים או הומאז׳ים, בין אם באופן מודע או לא. יוצרי הסרט בחרו להתבוסס במים הרדודים של סרטי אקשן סוג ב׳ ולא להיכנס למים עמוקים יותר שהיו כוללים סיפור רקע ופיתוח דמויות נרחב, אך בזכות הכוכבת הראשית שלו וסצנות האקשן המספקות, בהחלט ניתן להמליץ עליו לכל מי שמחפש סרט אקשן אלים וללא מעצורים שימלא את החלל עד צאת "ג׳ון וויק" הבא.

[*]

מוקסי

מבקרת: יעל מאורר

"מוקסי",סרטה של הקומיקאית איימי פולר ("מחלקת גנים ונוף"), המבוסס על ספר באותו השם, מספר את סיפורה של נערה מופנמת (האדלי רובינסון, "נשים קטנות") בתיכון אמריקני טיפוסי בו שחקני הפוטבול הם האלילים הבלתי מעורערים. בתיכון מופצת רשימה סקסיסטית בה מדרגים שחקני הפוטבול את הבנות בקטגוריות "הכי שווה" ו"בעלת ה'מרפסת' הכי מרשימה". המצב הזה מתקבל בשיווין נפש על ידי הבנות בבית הספר, וגם המחנכים והמנהלת שמודעים לכך אינם עושים דבר.

גיבורת הסרט היא ויויאן נערה בת 16 ובת לאם גרושה, שעובדת שעות רבות (פוהלר). האם מריצה בדיחות עם הבת שלה, אבל לא בדיוק מודעת למה שקורה אתה. השתיים מסתירות סודות זו מזו, אבל הסרט לא מעמיק בנושא היחסים ביניהן, למרות שזהו סרט על מודעות והעצמה נשית ובו הבת לומדת מניסיונה של האם כפמיניסטית.

ויויאן, שמוגדרת באותה רשימה כ"צייתנית ביותר" הופכת למורדת בעקבות הגעתה של תלמידה חדשה לכיתה בשם לוסי (אלישייה פסקואל-פנה). לוסי מעזה להתמודד ראש בראש עם הבריון הראשי בבית הספר (פטריק שוורצנגר, הבן של ארנולד). ויויאן מציעה לנערה החדשה "להוריד את הראש" עד יעבור זעם, אבל לוסי לא מוכנה להרכין ראש. מכאן מתחיל מסע המודעות הפמיניסטי של גיבורת הסרט שהשראתו היא "ביקיני קיל", להקת הפאנק הנשית הפמיניסטית משנות ה- 90.

שירה הידוע ביותר של הלהקה, "רבל גירל" (נערה מורדת), מבוצע בסרט בכישרון רב על ידי להקה צעירה בשם ה"לינדה לינדז", שחברותיה, ילדות ממוצא אסיאתי, הן הגרסה העכשווית של "ביקיני קיל". ההופעה שלהן היא רגע נפלא שמתכתב עם הנושאים שמעלה הסרט כמו גם עם הקליפ לשיר "רבל גירל", בו הופיעו נערות אסיאתיות. סיפור החברות בסרט בין הגיבורה לחברתה הטובה ביותר קלאודיה, נערה ממוצא אסיאתי, מדגים את ההבדלים בין מרד של נערה לבנה לאפשרויות המרד של מי שאינה לבנה. כפי שאומרת לה החברה, בגילומה המשכנע של לורן טסאי ("לגיון"), לה אין את החופש למרוד. עם זאת, דווקא היא מצטיירת בסרט כבעלת מצפון מוסרי מפותח יותר משל ויויאן.

"מוקסי" הוא הכינוי אותו בוחרת ויויאן כשהיא פותחת במאבק הפמיניסטי שלה. זה מונח מיושן ומשמעו "העזה" או "אומץ". לאכן יש אומץ להפיץ כתבי עת חתרניים בבית הספר ולגייס סביבה בנות אחרות, אבל אין לה אומץ להיחשף בתור מי שיזמה את הפעילות הלא צייתנית הזאת. הדבר מוביל להסתבכות שתיפתר כראוי לסרט נעורים בסוף טוב. בדרך גם תמצא הגיבורה אהבה ראשונה בדמותו של נער מכיתתה שגדל עם שלוש אחיות, מודע לנקודת המבט הנשית ופמיניסט בזכות עצמו (ניקו הירגה, "חורשות את הלילה").

חוץ מהייצוג האידיאליסטי הזה של דמות הנער המושלם והרגיש, יש בסרט עוד ייצוגים קלישאתיים. בעיקר בולטת המנהלת שהיא יותר קריקטורה מדמות (מרשה גיי הארדן, "צומת מילר", מבוזבזת בתפקיד הזה), ומורה לספרות שעובר מפנה לא מוסבר לקראת סוף הסרט (אייק ברינהולץ בהופעה חלשה במיוחד).למרות הנוסחתיות, נוגע "מוקסי" בנושאים חשובים שמוכרים לנו היטב. אחד מהם הוא הענשת בנות על לבישת בגדים "חושפניים" לבית הספר בעוד הבנים מסתובבים ללא חולצה בלי שאף אחד יעיר להם. בהחלט מזכיר את מחאת המכנסונים אצלנו.

"מוקסי" הוא סרט מהנה וקצבי שמצליח להישאר מעניין למרות אורכו. בהשוואה לסרטי נעורים אחרים כמו "יש לו את זה", שלא מבקרים את פגעי החברה האמריקנית, כפי שהם מתבטאים במיקרו-קוסמוס של התיכון, "מוקסי" נותן קול לגיבורה שלו, ואתה גם לנערות מושתקות אחרות. הוא מעורר דיון על סקסיזם מערכתי מובנה, שקיים גם בעידן ה"מיטו". "מוקסי" מציג את המסע להתעוררות פוליטית וחברתית של נערה שרק רוצה לשרוד בג'ונגל של התיכון. ככזה, הוא תרומה חשובה.

הסרטים "מוקסי" ו"קייט" זמינים לצפייה בנטפליקס.