הומלנד: ביקורת העונה הראשונה

מאת: יאיר פרי

היום, תעלה בארצות הברית העונה החדשה והשנייה של "הומלנד", דרמת המתח שקטפה פרסי אמי רבים בשבוע שעבר. אז מה קרה בעונה הראשונה? והאם היא שווה את כל הפרסים הללו?

"הומלנד", מתארת את היחסים המוזרים שבין ניק ברודי, סמל מארינס שחוזר מהשבי לאחר שמונה שנים בעיראק ובין קארי מתיסון, סוכנת סי.אי. איי המשוכנעת שמדובר בטרוריסט מסוכן בחזות של חייל גיבור השב הביתה. במהלך העונה הראשונה, עושה קארי ככל שביכולתה להוכיח שברודי הוא איום ובדרך חוצה כל גבול אפשרי, עד שהיא מאבדת את שפיותה לחלוטין. הסדרה מטלטלת בין דמותו של ברודי כאיש משפחה למופת, יפה-תואר אמריקאי, החייל הפטריוט המושלם ואולי אפילו פוליטקאי ומנהיג לעתיד, לבין האפשרות שמדובר בסוכן אל קאידה רדום שטוף מוח אשר הומר בדעותיו, נאמנותו ודתו ורק מחכה לשעת כושר להביא לאסון לאומי אדיר מימדים.

[*]

אין מה להגיד, המשחק אכן מפתיע, מלא טוויסטים ומצליח להחזיק את הצופה דרוך לאורך עונה שלמה, דרך לא מעט עלילות משנה. כמו קארי, גם הכותבים עושים כל שביכולתם לחלק לנו את פרטי המידע כך שנישאר לפרק הבא, נתמכר לחלוטין וכמו דרמה טובה, נגלה מה באמת קרה שם רק ממש בסוף העונה. כחלק ממשחקי המידע האלה, אנחנו עדים לא רק למה שקארי מגלה וצופה בו, אלא גם בפרטים מהזכרון של ברודי. כך, אנחנו מגלים דרך ראשו של ברודי, פרטי מידע מחייו בשבי, שלפעמים מעודדים אותנו להחשיב אותו כקורבן תמים ולעיתים אויב מסוכן. קצת מוזר שבעוד העלילה עוקבת אחר הגילויים של דמות-הבלש, היא גם נתקלת בצורה די אקראית, בזכרונות של החשוד, המשלימים את התמונה כפי שהיוצרים רוצים שנראה אותה באותו רגע. אבל מה שחשוב הוא שהמשחק נותר אפקטיבי.

מה שכן ניתן לציין לרעתה של "הומלנד", הוא המסרים הלכאורה חתרנים, אך למעשה שמרניים ומסוכנים. קארי המסכנה עברה לפני עשר שנים טראומה כשנכשלה לסכל פעילות טרור מסוכנת נגד כוחות ארה"ב בבגדד (עשר שנים לפני 2011, היה שם עוד משהו לא?). הטראומה של קארי היא המניע העיקרי שלה לפתח את האובססיה לברודי, שכולם מגדירים כפרנויה. חוץ מזה, רוב סובביה לא יודעים שקארי לוקה בתסמונת 'אישיות דו-קוטבית' שהיא בעצם המקור הקליני להתמסרות החולנית לחקירתה. עד סוף העונה, האובססיה הזאת תעלה לקארי בכל- עבודתה, חבריה, הגבר שהיא מתאהבת בו ולבסוף גם בזהות ובזכרון שלה.

[*]

לכאורה, אפשר להגיד שמדובר כאן בביקורת נוקבת על הפרנויה המאריקאית מ - 11/9 שגררה את ארה"ב למלחמה ומדיניות שבסופו של דבר פוגעת בעצמה ובדמותה. אבל, למעשה, הסיפוק הגדול ביותר בצפייה ב"הומלנד" נמצא דווקא בהבנה הטרגית של הקהל, שקארי בעצם צודקת. גם אם אף אחד ולעיתים אפילו היא עצמה, לא מאמין בכך. בכל פעם שמישהו משתלח נגדה על כך שעברה את הקו האדום וקארי מתחילה לעשות לעצמה חשבון נפש, התסריטאים דואגים שנקבל רמז שהחשדות של קארי לא רק שמוצדקים, אלא הם גם הכרחיים לעתיד האומה.

(זהירות- ספויילרים!) בסוף העונה, קארי מוצאת את עצמה בודדה במערכה לאחר כשלון פומבי נחרץ. אבל בעצם, מבלי שאיש ידע זאת, קארי הצילה את המצב. בתוך התקף הפרנויה נטול הרסן שלה, הפרעתה הפסיכוטית עוזרת לה לגלות פריט מידע שכל השאר לא הבחינו בו. מלבד זאת, היא מצליחה בפועל דווקא באקט הכי מופרע והרסני שלה - פריצה לביתו של ברודי, עימות אלים עם בתו התיכוניסטית המבועתת ואשתו, היודעת שהשניים ניהלו רומן. קארי מוכנעת על ידי שוטרים ונעצרת.

[*]

אך בתהליך, קארי מצליחה לעורר בבתו של ברודי מספיק חשש בכדי שתתקשר לאביה ותשכנע אותו, מבלי שתדע זאת, לוותר על פיגוע ההתאבדות שהוא עומד לבצע ובכך להפיל את ההנהגה האמריקאית. כך, בעוד קארי רושמת את עצמה לתהליך פסיכיאטרי שיאזן את ההתנהגות הדו-קוטבית שלה וימחוק את זכרונה, אנחנו מגלים שברודי הוא אכן טרוריסט, המתכנן כעת להשתחל לבית הלבן ואף הורג את חברו הטוב ביותר מבלי לחשוב פעמיים. אז "הומלנד" בעצם אומרת- כן, אנחנו פראנוידים ואובססיבים אבל הי, אנחנו צודקים! לכן מותר לנו לעשות כל שברצונינו - לבטל זכויות הפרטיות של האזרח, לנהל מעקבים לא חוקיים, לסחוט בכירים מהמזרח התיכון תוך שימוש ציני במידע אישי ובכוחינו לקבוע את עתידם, ולהסית ילדים נגד הוריהם ונשים נגד בעליהן.

מעניין מאוד לראות מה יקרה בעונה השנייה של "הומלנד", אשר מובלת על ידי שני שחקנים ראשיים מצויינים - קלייר דיינס ודמיאן לואיס, ולאן המשחק יקח אותנו הפעם. אנחנו כבר מספיק בוטחים בעלילה הפתלתלה שתפתיע אותנו בכל פעם שנחשוב שהבנו הכל, אבל האם קארי תוכל ללמוד (וללמד) כיצד להרפות מהאובססיה, והאם העולם של "הומלנד" יוכל להיות שליו יותר? כזה שבו פרנויה והרס עצמי לא נדרשים יותר? אני לא יכול לחכות לגלות.