טאבו: ביקורת שני פרקי הפתיחה

הסדרה "טאבו", או בשמה האחר, הלא רשמי אך לא פחות ראוי - המופע של טום הארדי, היא סדרת פנטזיה-מתח-אימה משעשעת. הגיבור הוא ג'יימס קזאיה דלייני, והעת היא תקופת ינקותה של ארצות הברית ושקיעתה של חברת הודו המזרחית הבריטית. אנשים מתניידים בכרכרות, הנשים לובשות שמלות מרהיבות ואף שוטר לא יתרגש מירי רנדומלי ברחוב.

ג'יימס, נתין בריטי, נשלח כחייל לאפריקה, שם מצא את מותו או לפחות אמור היה. כשאביו נפטר, ג'יימס חוזר לביתו, עמוס בסודות אבל בעיקר בכשפים, ומוצא את עצמו כבעלים של ירושה במחלוקת. הוא כמובן גם נוחת חזרה לתוך מערכת יחסים מספיק שערורייתית כדי שהסדרה תקרא על שמה - מערכת יחסים רומנטית עם אחותו.

[*]

בפרקים הראשונים ג'יימס מקפיד לאסוף לעצמו כמה שיותר אויבים, וקומץ מרשים של "מאמינים", רובם ככולם אנשי השוליים של החברה, שרוכשים לו מספיק כבוד כדי למלא כל מיני בקשות מוזרות בלי לקבל הסברים. כבר מהרגע הראשון יש ערפל מסתורין דחוס מאד סביב הבן המת שחזר מהמתים. אם אלה הריטואלים שהביא עמו מאפריקה, ואם אלה הנהמות התמוהות-אך-מספקות, שחביבות על הגיבור הראשי הרבה יותר ממילים. הוא ממעט לספר ומרבה ליצור בלאגן, ואיכשהו - תמיד יודע הכל על כולם. טום הארדי, שהשתתף בכתיבת הסדרה - שבתורה מבוססת על סיפור שהוא עצמו כתב, עיצב לעצמו מה שנראה כמו דמות החלומות. מרשמלו שרוף - קצת קודר ולא נעים למראה מבחוץ, והבפנים כמובן כבר ידוע. המאצ'ו הטיפוסי שהארדי תמיד מיטיב לשחק ולהפוך חזרה לחביב. אלה אנרגיות בהחלט די מוכרות מהשחקן, אבל גם הפעם הן עובדות נהדר. ג'יימס קזאיה דלייני הוא דמות משעשעת, שמצליחה להיות כבדה מספיק כדי להיות גם קלילה. הוא מקפיד לשמור על עצמו כמה צעדים לפני כולם, ובתור האנדרדוג בעל היכולות הברורות, קשה שלא להיות בעדו. כל מלחמה שהוא מחרחר בפרקים הראשונים מרגישה מוצדקת, וכבר באמצע הפרק הראשון מצאתי את עצמי מתקרבת לכיוון קצה הכיסא, מתוך תערובת כיפית של מתח ואהדה.

לצידו, או יותר נכון מהנגד השני, נמצא ג'ונתן פרייס, או כפי שהוא מוכר יותר כיום - הדרור העליון. הוא התגלמות התאגיד המושחת, המשומן והרעב תמידית לעוד, מה שהופך אותו לאנטגוניסט המושלם לגיבורנו. פרייס משחק את סר סטיוארט סטריינג', שמדבר בשם חברת הודו המזרחית הבריטית. הוא וג'יימס נכנסים לעימותי ראש בראש מהנים לצפייה במיוחד, וגם כשכל אחד מהם בנפרד על המסך כיף לצפות בהם. מצטרפות אליהם עוד כמה דמויות לא רעות בכלל - זילפה, אחותו של ג'יימס, אותה מגלמת אונה צ'פלין (שגם לה היו כמה רגעים נחמדים ב"משחקי הכס" בתור אשתו האסורה של רוב סטארק) ובעלה הלא סימפטי בכלל ת'ורן.

אבל בסופו של דבר, מדובר בכמעט מופע יחיד של טום הארדי. אם הוא לא כוס התה שלכם, כנראה גם הסדרה עצמה לא תהיה. נכון לשני הפרקים הראשונים, הדמות שלו היא המוקד של הכל - לא משנה מאיזו זווית מסתכלים, הוא המניע הבלעדי של כמעט כל קווי העלילה, ומלבד הפתעה נהדרת אחת בפרק השני, הוא מנווט את הכל בעצמו, והיחיד שיודע - כולל הצופה - מה הולך לקרות, והוא מפגין את הידע העצום הזה בתלי תילים של שתיקת ביטחון עצמי. שני הפרקים הראשונים יוצרים הבטחה ברורה להמשך חמישים דקות שבועיות של בידור מוצלח; יש סיבה שטום הארדי ממשיך לקבל הזדמנויות לשחק דמויות דומות - הוא עושה זאת ביד אמן. אז גם הפעם כיף וכדאי לצפות בו ובסובבים לו מתנגחים זה בזה עם שנינות אגבית וחיננית.

הסדרה "טאבו" תשודר בשידור שבועי בימי ראשון בשעה 22:00 בערוץ yes Oh