המכבסה: ביקורת סרט

"המכבסה", סרטו החדש של סטיבן סודרברג ("טראפיק", "אושן 11") שעלה בנטפליקס, מתחיל בסיקוונס מבטיח, שנון ומתוחכם עם גארי אולדמן ואנטוניו בנדרס, הקובע את הטון הכללי של הסרט כשהדבר הבולט הוא - השימוש במילים! המון המון מילים. כל כך הרבה מילים שבקונטקסט לשם הסרט, הוא קצת גורם לך במשך כמעט שעתיים להרגיש שנכנסת למכונת כביסה. מהסוג שמסובב את הבגדים כמו קרוסלה.

"המכבסה" משתמש בחירות אומנותית כדי להציג את פרשת מסמכי פנמה שנחשפה בשנת 2016, וחשפה קשרי שחיתות של אנשים ופוליטיקאים רבים בעלי עמדות מפתח ברמה עולמית אשר רכשו את שירותם של משרד עורכי הדין מוסאק-פונסאקה, אשר התמחה ביצירת חברות ותאגידים המאפשרים לבעליו לפעול בדיסקרטיות ברחבי העולם תוך רישום חברות במקלטי מס שונים. מאחר ופעילות זו במקלטי מס הינה חוקית, הסרט מתאר את העמדה הבעייתית והרופפת של החוק הנוגע להתייחסות למקלטי המס הללו והדרך בה רומס חוק זה את האזרח הקטן.

[*]

הסרט פותח במניפסט קצר של שתי הדמויות מוסאק ופונסקה - המבוססות על האנשים האמיתיים מפרשת תיקי פנמה. השניים מבקשים להציג את סיפור השחיתות שלהם מנקודת מבטם בנסיון להצדיק את דרכי פעולתם תוך שהם מעלים נקודות חברתיות שונות ומציגים טיעונים כמו "יכול להיות שהעולם לא רוצה להינצל". הדרך בה מסופר סיפורם של השניים היא באמצעות קפיצה בין נקודות מבט של דמויות שונות לאורך הסרט. הסרט מציג 3 עמדות שונות של נקודות מבט- נקודת מבטם של עורכי הדין מוסאק ופונסקה הטוענים לחפותם וטוהר מידותיהם מעצם העובדה כי הם אינם פועלים בניגוד לחוק, אלא שפעולותיהם גוררים את לקוחותיהם להתנהגות מסוימת, נקודת מבט של הקורבנות - ובעיקר דמותה של אלן מרטין (מריל סטריפ), קשישה שנפלה קורבן להונאת כספים בעקבות מות בעלה ברשלנות, ונקודת המבט האחרונה הינה של לקוחותיהם של מוסאק ופונסאקה.

את הסרט בחר סודרברג לספר דרך חלוקת הסיפור לפרקים שונים המציגים את פניה הרבות והמגוונות של השחיתות הכלכלית-פוליטית המגיעה עם עסקאות שכאלו ומכתיבה את הדרך בה משוטט הבמאי המיומן בין הסיפורים ונקודות המבט השונות, חוזר לסיפורים מסוימים ונוטש אחרים. כל זאת נעשה בצורה מרשימה ביותר ומדגיש שוב את יכולותיו המרשימות של סודרברג הידוע בפדנטיות ומעורבותו בסרטיו השונים עד לרמת העריכה.

המכבסה" הינו בהחלט סרט מסוגנן המזכיר בקצבו הקליל הקומי לעיתים והקופצני את סרטי "אושן" שגם נוצרו על ידי סודרברג וגם הם עוסקים בהונאה ועוקץ. אולם, בשונה מסרטי "אושן", הרבה יותר קשה לעקוב אחר השתלשלות האירועים המורכבבת והתלושה לעיתים, במיוחד למישהו שהנושא לא מוכר לו כלל. הדיבור מהיר, המושגים מעורפלים, והנימה הצינית מחד והביקורתית מאידך אינם עוזרים כל כך במעקב אחר השתלשלות האירועים. ככלל, הסרט כבר מתחילתו אינו מסתיר את הביקורת האיתנה העומדת במרכזו, כאשר כל סצינה ונקודת מבט שאנו עדים לה כצופים אחרי סצינת הפתיחה נועדה כדי לקדש את האג'נדה האנטי-קפיטליסטית העומדת מאחוריו. בעיקר הסרט הופך פעמים רבות, עם כמה שאני מאמינה בחשיבותו, למתיש מאוד.

אחת מנקודות המבט היותר מגוונות מגולמת בדמותה של אלן מרטין (מריל סטריפ) הקשישה, השוכלת את בעלה במסגרת חופשת שייט של השניים. כאשר השייט נגמר בטביעתו ומותו של בעלה, ותביעת חברת הביטוח שביטחה את השייט הרומנטי - מגלה אלן כי הייתה נתונה להונאה ומחליטה להגיע לשורש העניין ולגורמים המושחתים שאיפשרו זאת. נקודת מבט זו מציגה את הצד ההפוך לצד שהביא בפנינו את הסיפור- הצד של מוסאק ופנסאקה, ומציגה את הצד של הקורבן- האזרח הקטן, ובעצם- הצופה עצמו.

הסרט, לא רק שאינו מנסה להתחבא מאחורי הביקורת הנוקבת או להסוות אותה בדרך בה הוא מספר את הסיפורים השונים, בסופו הוא נוטש כל אמצעי קולנועי שהוצג בפנינו, חושף את העובדה שהיינו עדים לסרט שנבנה ועוצב בצורה מסויימת ואפילו גורם לדמותה של אלן מרטין להשיל מעצמה את סממני הדמות אותה גילמה עד שבסופו של דבר דבריה אינם דבריה של הדמות הבדיונית, אלא דבריה של מריל סטריפ. "המכבסה" מחדד את הביקורת הנחרצת כלפי המוצג בסרט כולו לרמה המעוגנת במציאות תוך סיום בדימוי הכי אמריקאי והכי בוטה שאפשר - פסל החירות האמריקאי!