פרויקט סיכום עשור: סרטי האנימציה שעשו לנו את העשור

פלונטר (2010)

המעשייה הקלאסית על רפונזל מקבלת עיבוד מבריק עם שיער קסום, מכשפה תחמנית, גנב שרמנטי וסוס משמר עקשן במיוחד. אמא גות'ל חוטפת את רפונזל התינוקת ומגדלת אותה במגדל כדי לנצל את כוח הריפוי שבשיערה. יום אחד כשהיא לבדה חומק פנימה גנב, רפונזל לוכדת אותו ומבטיחה להשיב לו את הנזר שגנב בתנאי שייקח אותה לראות את האורות שמופיעים כל שנה ביום הולדתה. הסיפור לא מהפכני אבל זה לא משנה. דיסני לא זכתה להצלחה של ממש באנימציה ממוחשבת (לא בלי פיקסאר) עד שהגיע "פלונטר" והצעיד אותה בגאון אל קדמת הבמה. אגדת דיסני קלאסית סוחפת במאה ה-21.

צעצוע של סיפור 3 (2010)

אמנם כבר יש חלק רביעי בסדרה אבל בתחילת העשור כולנו חשבנו שזו הפעם האחרונה בה נראה את וודי, באז וכל הצעצועים על המסך הגדול. החלק השלישי בטרילוגיית הסרטים ששינתה את פני האנימציה לא אכזב וגם לא השאיר אף עין יבשה. אנדי התבגר והצעצועים כבר לא מעניינים אותו. גיבורינו, שלא שיחקו בהם כבר שנים, מחליטים לחפש בית חדש ומוצאים את עצמם בגן ילדים שמנוהל ע"י דובון עם כוונות זדוניות. בינתיים וודי מגיע לביתה של ילדה בשם בוני ומגלה את האמת על הגן. הוא ממהר לחזור להציל את חבריו אבל גם כשכולם בטוחים, השנים המאושרות עם אנדי כבר לא ישובו והסוף המתוק-מריר בלתי נמנע. כפי שקורה בחיים, לפעמים צריך להמשיך הלאה.

[*]

הדרקון הראשון שלי (2010)

על פניו הסרט הזה לא היה אמור להיות להיט כל כך גדול ובטח שלא ליצור מותג שלם סביבו עם שני סרטי המשך, סדרות טלוויזיה, קומיקס ומשחקי ווידאו. הגיבור הוא ויקינג צעיר בשם היקאפ שרוצה להוכיח שהוא לוחם ע"י קטילת דרקון. אבל כשהוא נתקל באחד פצוע בשם שום שן מנסה הנער להתחבר אליו במקום להרוג אותו ודרכו לומד על היצורים שנחשבים למפלצות בעיני בני עמו. הסיפור די נדוש אבל כאן הקלישאה נעשית בצורה מושלמת. היחסים המתוחים בין היקאפ לאביו אמינים ומביאים מידה מפתיעה של דרמה ועומק רגשי. בשילוב לא מעט הומור, עיצוב דרקונים יצירתי וסצנות תעופה מרהיבות לא מפתיע ש"הדרקון הראשון שלי" הפך לאחד מסרטי האנימציה הגדולים של העשור.

פארנורמן (2012)

סטודיו הסטופ-מושן האמריקאי לייקה (LAIKA) זכה בלהיט הגדול הראשון שלו עם "קרוליין" בשנת 2009. לכן כש-3 שנים לאחר מכן הוציאו סרט נוסף שבמרכזו ילד שנקלע להרפתקה מפחידה היה חשש שמדובר בניסיון חיקוי עלוב אבל לא כך היה. "פארנורמן" הוא סרט מרהיב בזכות עצמו. כשקללה של מכשפה משיבה לחיים זומבים, גורל העיירה נותר תלוי בנורמן בן ה-11 שמסוגל לדבר עם המתים. העלילה של "פארנורמן" מסתמכת במידה רבה על ציפיות הקהל ונהנית לשחק בהם כשבמרכזה עומדת טרגדיה עם מסר רב עוצמה של קבלת השונה. לא פלא שהוא גם עשה היסטוריה עם הדמות הלהט"בית הראשונה בסרט אנימציה במיינסטרים.

לשבור את הקרח (2013)

בין אם אתם אוהבים או שונאים אותו, שרים בכיף או מעדיפים לחטוף נבוט בראש מאשר לשמוע עוד פעם אחת את המילה 'לעזוב' אי אפשר להתכחש, מדובר בלהיט האנימציה האימתני ביותר של העשור. דיסני זכו להצלחה כמוה לא ראו כבר שנים עם סיפור יוצא דופן בסטנדרטים של האולפן הוותיק. במקום גיבורה אחת יש שתיים והפלא ופלא, הקונפליקט המרכזי לא סובב סביב זוג מאוהב והסוף השמח לא כולל חתונה. במקום קיבלנו סיפור על אהבתן של שתי אחיות זו לזו לאחר שנים של בידוד וניתוק. כן, מחווה של אהבת אמת לא חייבת להיות נשיקה. עם השינוי מהנוסחה המוכרת, דיסני הוכיחו שיש להם עדיין יכולת ליצור קלאסיקות גם עבור הקהל המודרני שכבר ראה ושמע הכל.

סרט לגו (2014)

נכון, מדובר ב-100 דקות של פרסומת למותג צעצועים אבל אתם יודעים מה - הלוואי שכל הפרסומות היו נראות ככה. הגיבור במקרה הזה הוא אמט, פועל בניין פשוט שהכישרון הכי גדול שלו הוא להיות ממוצע להחריד. לאחר תאונה באתר העבודה הוא נקלע להרפתקה מטורפת עם לוחמת בשם "וויילדסטייל" שטוענת שהוא "המיוחד" שנועד להציל את העולם משלטונו המרושע של לורד ביזנס בעזרתם של שלל בוני על שמסוגלים להרכיב כל דבר מעולם הלגו שסביבם. נשמע נהדר מלבד העובדה המצערת שלאמט אין מחשבה מקורית או יצירתית אחת במוח. מעבר לתוכן השיווקי הבוטה, מדובר בסרט מלא חוש הומור עם טונות מודעות עצמית וגישה מרעננת ואינטליגנטית לקלישאת הנבחר שנועד להציל את העולם מרשע. בצדק אנשים התלוננו על כך שלא קיבל מועמדות לאוסקר האנימציה.

הקול בראש (2015)

"הקול בראש" הוא דוגמה מושלמת למוטו של פיקסאר 'סיפורים פשוטים, דמויות מורכבות'. ריילי בת ה-12 עוברת עם הוריה לגור בעיר אחרת, זה כל הסיפור. אין נבל מרושע, העולם לא זקוק להצלה ולאף אחד אין כוחות על. ריילי מתקשה להתמודד עם השינוי הגדול בחייה והרגשות השולטים בה – שמחה, כעס, פחד, גועל ועצב עושים כמיטב יכולתם לעזור. שמחה במיוחד נחושה לשמור על החיוך ולא לתת לעצב להשתלט. "הקול בראש" משיג איזון מופתי בין דרמה לקומדיה בהצגת המורכבות של התמודדות עם שינוי והתבגרות רגשית וכל זאת בצורה אינטליגנטית ונגישה למבוגרים וילדים כאחד. זה סרט שמצליח להצחיק ולרגש עד דמעות ובין לבין לגרום לצופה לעבור קשת שלמה של רגשות.

זוטרופוליס (2016)

הארנבת ג'ודי הופס יוצאת להגשים את חלומה להיות שוטרת בעיר הגדולה, על אף שהיא חיית טרף שנחשבת חלשה ולא מתאימה לתפקיד. היא מתנדבת לחקור מקרה היעלמות, זאת בתנאי שאם לא תפתור את התעלומה תוך 48 שעות, היא תיאלץ לפרוש מתפקידה. בלית ברירה פונה השוטרת הופס לעזרתו של שועל נוכל בשם ניק במטרה למצוא את הקורבן ולהוכיח שיש לה את מה שצריך. העיסוק באפליה ודעות קדומות בסרט לכל המשפחה אינו מובן מאליו אבל ראוי ואמיץ, במיוחד באקלים הפוליטי של השנים האחרונות. אבל "זוטרופוליס" לא מטיף לקהל אלא עוטף את המסר עם דמויות כיפיות במותחן בלשי קומי כמיטב מסורת סרטי השוטרים-חברים. כך שגם אם לא מתחשק לכם להתעסק בנושאים כבדים עדיין יש הרבה ממה ליהנות.

המפרנסת (2017)

פארוונה היא ילדה בת 11 החיה עם משפחתה באפגניסטן תחת שלטון הטאליבן. היא עוזרת לאביה קטוע הרגל בעבודתו, אך לאחר שהוא נאסר נותרת הילדה יחד עם אמה, אחותה הגדולה ואחיה התינוק ללא מפרנס. כדי למנוע ממשפחתה מלהידרדר לחרפת רעב מחליטה פארוונה להתחפש לבן ולצאת לעבוד. סיכון עצום במקום בו לנשים אסור אפילו לצאת מהבית ללא מלווה זכר והעונש על כל עבירה הוא הכאה אכזרית ואפילו מוות. "המפרנסת" הוא סרט מטלטל ולא פעם מרתיח אך גם מרגש ועם מסר מלא תקווה. הוא זכה לשבחים רבים ואף היה מועמד לאוסקר אך כצפוי לסרט מסוגו, לא הרוויח הון ונותר בצלם של שוברי קופות גדולים ממנו, וחבל. אל נבכי ההישרדות והפחד היומיומיים חודרים גם סיפורי אגדה פנטסטיים המעניקים שביב של הומור והופכים למקום מפלט ונחמה. ככל שהסרט מתקדם נשזרת המציאות הקשה בדמיון. אלו הרגעים שנותנים דרור לאנימציה ומוכיחים פעם נוספת את כוחו האדיר של המדיום בהעברת סיפורים מכל סוג.

אי הכלבים (2018)

אי שם ביפן משתוללת מגפת שפעת הכלבים שמאיימת להתפשט גם לבני אדם. הפתרון - לזרוק את כל הכלבים לאי מבודד ולתת להם להירקב שם. כמה חודשים לאחר הגירוש מתרסק על האי ילד בן 12 שבא לחפש את כלבו האהוב כשאת פניו מקבלת חבורת כלבים בהנהגתו של צ'יף. העובדה שילד מצליח לחטוף מטוס ולשרוד התרסקות עם מוט מתכת תקוע בראש היא רק קצה קרחון הטירוף בסרטו של ווס אנדרסון שמפליג אל מחוזות האבסורד בנונשלנטיות ממכרת. חוש ההומור המיוחד של אנדרסון נמצא כאן במיטבו ואי אפשר שלא להתאהב בו, בגיבורים שלו ובכלל בכל החוויה המאוד משונה שרקם.

הצביעו לסקר ובחרו את סרט האנימציה שעשה לכם את העשור:

מה סרט האנימציה האהוב עליכם של העשור? צעצוע של סיפור 3 לשבור את הקרח הקול בראש הדרקון הראשון שלי זוטרופוליס קוקו אחר
שלח/י