מה באוזן? מדור ביקורת DVD

מדור חדש בו יסוקרו מדי חודש חמישה סרטים שיצאו ל-DVD, חלקם סרטים שלא זכו להפצה בבתי הקולנוע. החודש נסקר את סרט המד"ב Predestination בכיכובו של אית'ן הוק, את הסרט Men, Women and Children בכיכובו של אדם סנדלר, את המועמד לאוסקר "מלון גרנד בודפשט", קומדיית הפשע בכיכובו של ג'וד לאו "דום המינגווי" והסרט הישראלי "שרקייה". כל הסרטים נצפו באדיבות ספריית האוזן השלישית וניתנים להשאלה בסניף האוזן בתל אביב או באתר האוזן השלישית.

Predestination

נתחיל בסרט שדילג על המסכים בישראל וחבל שכך. כנראה שהמפיצים המקומיים חושבים שקהל יגיע לסרטי ז'אנר אמריקאיים בלבד וכך סרט המד"ב "Predestination" מאוסטרליה נחסך מאיתנו.

עלילת סרטם של האחים פיטר ומייקל ספיריג (Daybreakers) מספרת את סיפורו של סוכן ממשלתי (אית'ן הוק) אשר תפקידו הוא לנסוע בזמן ולמנוע ממטמין פצצות סדרתי להטמין פצצה שתגבה את חייהם של אלפים בניו יורק ב-1975. עלילת הסרט מוצגת מתוך סיפור מסגרת בה מספר לקוח לברמן את "הסיפור הכי מדהים ששמע בחייו". כדאי להקשיב לכל פרט בסיפור כי בהמשך הסרט הוא יחזור על עצמו בוריאציות שונות ומשונות, שכוללות מסע בזמן, שינויים מגדריים והחלפת זהויות בלתי נגמרת, שתשאיר את הצופה המום ומבולבל עם סיום הסרט.

הסרט שואל רבות מסרטי מסע מד"ב ומסע בזמן אחרים כ-"12 קופים", "דוח מיוחד", "לופר", "דז'ה וו" ו"מועדון קרב", אבל הוא רוקח מהם תבשיל חדש, משונה ומרתק שהופך אותו לאחד מסרטי המסע בזמן החידתיים, מאתגרים ומלאים בטוויסטים בלתי צפויים (על סף המופרכים) שראיתם. Predestination"" אולי לא יגרום לכם להבין בדיוק מה ראיתם, אבל בהחלט יאפר לכם ליהנות מהמסע שעברתם לאורך הסרט.

לעמוד הסרט באתר האוזן השלישית: Predestination

Men, Women and Children

עוד סרט שלא הוקרן בישראל במפתיע לאור קאסט השחקנים המכובד שלו בראשות אדם סנדלר, ג'ניפר גארנר ודין נוריס ("שובר שורות") והבמאי הנחשב שלו ג'ייסון רייטמן הוא הדרמה "Men, Women and Children".

בניגוד ל- "Predestination"ניתן להבין מדוע בחרו המפיצים לדלג על יציאת הסרט לאקרנים. הצפייה בסרט גם אם היא אינה משעממת, נותרת מאכזבת ושטוחה למדי. עושה רושם שהרוח המחתרתית של רייטמן, שהיה אחראי על כמה מהקומדיות האינטליגנטיות, ביקורתיות וציניות בשנים האחרונות כמו "ג'ונו", "תודה שעישנתם" ו"תלוי באוויר", התחלפה במשל מוסרני על הסכנות הגלומות בשימוש מזיק של בני הנוער במחשבים ובאינטרנט. העלילה עוקבת אחר מערכות היחסים של מספר הורים וילדיהם בפרברים האמריקאיים ומתארת כיצד השימוש בטכנולוגיה משפיע על הקשר הבין אישי בין הדורות השונים ועם מערכות יחסים בעידן הפייסבוק, כאשר כל התכתבות מוצגת לצופה על המסך כחלק מהעלילה. הבעיה היא כי לעקוב אחר אנשים מסמסים זה לא דבר מרתק במיוחד ומרבית התובנות אותם הסרט מציג אינן שופכות אור חדש על הנושא ונדמות כסרטון הדרכה להורים, שאינם בקיאים בטכנולוגיה בת ימינו.

הסרט הופך להטפה דידקטית ומייגעת למדי, שמתארכת יתר על המידה ומקשה על הצופה להתמודד עם מספר עלילות המשנה המרובות המוצגות בעלילה. למרות מספר הופעות משחק טובות וסצינות מסוימות שאכן מרגישות אותנטיות וכנות, נדמה כי הסרט אינו יוסיף כבוד רב לפילמוגרפיה של רייטמן ושל קאסט השחקנים המשתתף בו.

לעמוד הסרט: Men, Women and Children

דום המינגווי

קומדיית פשע מפתיעה מאנגליה שאמנם הוצגה על המסכים למשך זמן קצר אבל לא השאירה תהודה רבה ושווה להשלים צפייה בה וליהנות מממתק מהנה וכיפי במיוחד.

ג'וד לאו ("שרלוק הולמס") מככב בסרט כדום המינגווי, פורץ כספות שהשתחרר מהכלא לאחר 12 שנה ושמר על שתיקה כדי לא להפליל את המפעיל שלו – העבריין האימתני איוואן. המינגווי, שבזמן שהותו בכלא, אשתו הספיקה להתחתן עם אחר ולהיפטר ממחלת הסרטן ובתו ניתקה קשר עימו, חוזר לרחובות לונדון בתחושה שהכל מגיע לו. הוא מגיע לאחוזתו של איוואן בדרישה לקבל את חלקו מהשוד, אבל הגישה היהירה שלו והחמדנות שלו מביאות אותו למצבי ביש פעם אחר פעם. גם הרצון להתאחד עם בתו (אמיליה קלארק, דאינריז מ"משחקי הכס"), לא בדיוק מצליח כפי שציפה.

הרבה מההנאה שהסרט מפיק היא בזכות ג'וד לאו שעף על התפקיד, נהנה מכל רגע בגילום הדמות הבלתי נסבלת ובו זמנית חביבה להפליא שלו ומצליח לצקת בסרט רגעים אנושיים ואמינים, שהופכים את "דום המינגווי" מקומדיית פשע מתחכמת לסרט שיש לב בתוכו. הסגנון של הבמאי מייקל שפרד ("מטאדור") אולי נדמה כחיקוי לסרטיו של גאי ריצ'י ("סנאץ'"), אבל הקצב המהיר, משחקו של לאו והחלוקה החכמה של הסרט לשני חלקים שונים לחלוטין האחד מהשני, מסייעים ל"דום המינגווי" להפוך לסרט מהנה ושנון בעל קול משל עצמו.

לעמוד הסרט: דום המינגווי

מלון גרנד בודפשט

מבקר: זוהר צלח

סרטו של ווס אנדרסון ("ממלכת אור הירח"), שזכה בגלובוס הזהב לשנת 2014 בקטגוריית הסרט הקומי, מספר על הרפתקאותיו של גוסטב H (רייף פיינס המצוין), שוער אגדי של בית מלון אירופאי מפורסם בין שתי מלחמות העולם, ושל מוסטפה, נער המעליות שהופך לידידו הקרוב ביותר.

הסרט הוא לפני הכל חגיגה לעיניים את החותמת ואת הסגנון הייחודי של אנדרסון רואים כבר מהשוט הראשון. "מלון גנרד בודפשט" מתברך בסינמטוגרפיה מדהימה ובעולם ויזואלי עשיר. מהבחינה הזו, כמו בשאר סרטיו, אנדרסון לא משאיר שום מקום לספק לכך שהוא אחד הבמאים הכי יצירתיים, יחודיים ומעניינים שיש בעולם כיום.

מעבר לרייף פיינס, הסרט כולל קאסט נפלא עם הרבה הופעות אורח נפלאות. בין הכוכבים ניתן למצוא את אוון וילסון, אדוארד נורטון, סירשה רונאן ואת ביל מארי הנצחי, שיחד משלימים את אחד מהקאסטים הכי מרשימים ומעניינים בשנה החולפת. הסרט עצמו הוא מעין סיפור נוסטלגי על תקופה שכבר עברה ולא תחזור. גם לכאן מצליח להכניס אנדרסון את החום וההומור, מה שהופך את הסרט לאחד מסרטיו המצחיקים ביותר אך עם זאת לקצת יותר מלנכולי מאחרים. כל זה יחד הופך את "גרנד הוטל בודפשט" לסרט נפלא שבהחלט מדורג גבוה ברשימת יצירותיו של הבמאי.

למי שעדיין לא ראה את הסרט בקולנוע מומלץ בהחלט להשכיר אותו ולהנות מאחד מהסרטים המצחיקים, המהנים והטובים ביותר של השנה החולפת, ומעוד פרק נפלא בקריירה של ווס אנדרסון.

לעמוד הסרט: מלון גרנד בודפשט

שרקייה

הזדמנות להשלים צפייה בסרט ישראלי קטן שלא זכה להצלחה קופתית גדולה וראוי להזדמנות נוספת. עלילת הסרט עוסקת בקאמל (עדנן אבו ואדי), בדואי העובד כמאבטח בתחנה המרכזית בבאר שבע ומתגורר בנגב. הוא מגלה כי כפרו קיבל צו הריסה בשל העובדה כי נבנה ללא היתרים ומנסה למנוע בכל דרך אפשרית הריסה מתוכננת זו.

זהו סרטו הראשון של במאי הסרט, עמי ליבנה, שהיה ידוע עד כה כצלם (עג'מי") והוא מפגין בו שליטה מרשימה בהעמדת סצינות שהינן בעלות נפח ריאליסטי ופיוטי בו זמנית, תוך היעזרות בצוות שחקנים בלתי מיומן המבצעים משחק נטורליסטי מרשים ועבודת צילום משובחת של בועז יהונתן יעקב, המשלבת בין שוטים סטטיים רחבים מרשימים לצילום דינמי בתנועה.

רבים מהדימויים המופיעים בסרט זה מזכירים סרט ביכורים נוסף המצולם ברובו בשטח מדברי ועוסק במשפחה מוסלמית החיה בכפר מבודד "עטאש - צימאון". בדומה ל"עטאש" גם "שרקייה " כורע לעיתים תחת יומרנות אמנותית מכבידה בבואו לתאר אנשים החיים בשולי החברה הישראלית, אולם בניגוד אליו "שרקייה" מצליח לשלב בהצלחה חלקית את המבע הקולנועי האמנותי יחד עם סרט בעל אמירה נוקבת על המציאות בה אנו חיים, וכך למרות נפח עלילתו המוגבל, אורכו הקצר וקצבו האיטי למדי הוא מייצר חווית צפייה מעניינת וראויה.

לעמוד הסרט: שרקייה

[*]