מה באוזן? ביקורות ה-DVD של חודש אוגוסט

לב של כלב

מבקר: נתן ליכטר

מולטי-טאלנטים תמיד סקרנו אותי כי מבחינתי הם אלה שיכולים להפיק את יצירת האמנות האולטימטיבית. לורי אנדרסון היא מולטי-טאלנט. היא מוזיקאית, מוכשרת בציור וגם יוצרת סרטים. סרטה החדש ובלתי שגרתי, "לב של כלב" משלב את כל כישרונותיה לכדי יצירה אחת.

"לב של כלב" הוא לא סרט תעודה טיפוסי. הסרט נע על הקו שבין החלום והזיכרון. לכן כמעט לא תמצאו בו פריים נקי אחד. אנדרסון מקפידה ליצור בו אווירה חלומית דרך פילטרים שונים כמו למשל מרקם ציור ובעיקר דרך פילטר של גשם. התחושה שנוצרת היא באמת צפייה בחלום או אפילו בהזיה.

האירוע ההיסטורי ממנו מתחיל הסרט הוא מנהטן מכוסה באבק בתקופה שלאחר אסון התאומים. לורי וכלבת הטרייר שלה, לולבל, החליטו לברוח מהעיר להרים. לורי גילתה שכלבי טרייר יכולים להבין עד 500 מילים והיא רצתה לבדוק זאת. אבל, כשהיא הגיעה להרים, התכניות שלה השתנו והיא העבירה את הזמן בשעות של טיולים. אנדרסון מעלה זיכרונות מילדות, מנתחת את החיים ומתייחסת גם לחיים שלאחר המוות. את הכל היא מערבבת בקדירה של פילוסופיה. בנוסף היא נאלצת להתמודד עם כך שלולבל הופכת לעיוורת ובהמשך גם עם מותה הצפוי.

"לב של כלב" הוא סרט שקרוב יותר לווידאו-ארט מאשר לז'אנר סרטי התעודה. הוויזואליות שלו מהפנטת את הצופה וגורמת לו להרהר על החיים ביחד איתה. "לב של כלב" הוא קולאז' ולא רק מהבחינה הוויזואלית אלא גם מבחינה נושאית. סרט מסקרן שימצא חן בעיקר בעיני חובבי הקולנוע הניסיוני והלא שגרתי.

לעמוד הסרט באתר "האוזן": לב של כלב

אנסתזיה

מבקר: אלעד שלו

סרטו של השחקן ("אחי איפה אתה") והבמאי ("האזור האפור") טים בלייק נלסון הוא דרמת אנסמבל העוסקת בכאב ובחוסר משמעות בחיים ובאופן בו בני האדם דופקים את חייהם בחיפוש אחר משמעות.

גיבור הסרט הוא וולטר (סם וות'רסטון מ"חוק וסדר"), מרצה מבוגר לפילוסופיה, אשר ביום בו הוא מחליט לפרוש מתפקידו נשדד באלימות. "אנסתזיה" נפתח עם אירוע התקיפה האלימה ומשם גולל את המאורעות אחורה ועוקב אחר האנשים השונים הקשורים לאירוע – בנו של ווטלר וכלתו שנאלצת להתמודד עם סרטן שהתגלה לה, נכדו שעומד לאבד את בתוליו ומבלה את הזמן בעישון סמים קלים, תלמידתו של וולטר עם נטיה לפגיעה עצמית (קריסטן סטיוארט) ועוד גלריה של דמויות משנה נוספות שסיפור חייהם נוגע אף הוא בתמות של כאב, בדידות, אובדן דרך וחוסר יכולת לתקשר עם קרוביהם. הסאב-טקסט כמעט ולא קיים בסרט ששוטח את משנתו בפני הצופים בנאומים ארוכים על פילוסופיה וחיפוש האדם אחר משמעות בעידן ללא אלוהים. החיבור בין הסיפורים לא הופך את השלם לגדול מסך חלקיו והסרט מנסה לגעת ביותר מדי נושאים למשך אורכו הקצר (89 דקות), אך אף על פי כן מדובר בסרט אינטליגנטי, משוחק היטב ואף מרגש לעיתים, שמצליח לשמור על עניין במהלך הצפייה.

לעמוד הסרט באתר "האוזן": אנסתזיה

ספיישל חצות

מבקר: אלעד שלו

"ספיישל חצות" הוא מקרה מובהק של כגודל הציפיה כך גודל האכזבה. שני סרטיו הקודמים של הבמאי ג'ף ניקולס "סערת רוחות" המצוין שלא זכה להערכה מספקת ו"הסיפור של מאד" היפה והרגיש בכיכובו של מת'יו מקונוהי, העידו על קול חדש ומעניין בקולנוע האמריקאי העצמאי שיודע לשלב בין סיפורים בעלי ממד ויזואלי מרשים לנפח רגשי.

בסרטו החדש מככב שחקנו הקבוע מייקל שאנון (שאף שיחק בסרטו הראשון של ניקולס "Shotgun Stories" וב"סערת רוחות") ולצידו קאסט מצוין בראשות ג'ואל אדגרטון ("המתנה"), קירסטן דאנסט ואדם דרייבר. הפעם ניקולס פועל בסוגת המד"ב בסרט המספר על ילד בעל כוחות על טבעיים שנחטף על ידי אביו הביולוגי מכת סגורה שסוגדת לו כאל על פני כדור הארץ ואשר אחריו רודף הממשל על מנת לנצל את כוחותיו.

העלילה המרתקת על הנייר, ששואבת השראה מסרטי מד"ב קלאסיים כמו "אי.טי" של ספילברג, פשוט לא מצליחה לסחוף אחריה את הצופה. הקצב של הסרט איטי במכוון, התסריט דורך במקום, הניסיון להציב את הילד בעולם של ימינו כמטאפורה לכוחה של הדת והאמונה על הציבור קלוש והאפקטים המיוחדים פשוט לא עומדים בתו תקן של סרט בדיוני שמכבד את עצמו.

אם צופים בסדרה "Stranger Things" בה ניצבת דמות דומה של ילדה בעלת כוחות על טבעיים, ניתן לראות כיצד יש לבצע מחווה הולמת ואינטליגנטית לסרטי שנות ה-80, הצפייה ב"ספיישל חצות" לעומת זאת נדמית כנפילה הגדולה של ניקולס ולכן אין פלא שהסרט לא זכה להפצה רחבה ברחבי העולם. ניתן רק לקוות שהבמאי המוכשר יתאושש מכך ושסרט החדש "loving" שיצא אף הוא השנה יהיה יותר מוצלח.

לעמוד הסרט באתר "האוזן": ספיישל חצות

The Invitation

מבקר: זוהר צלח

מותחן האימה של קארין קוסאמה ("אגרוף של אישה", "גופה של ג'ניפר") הוא כנראה אחד מסרטי האימה הכי מדוברים של השנה עד כה עם 88% ביקורות חיוביות ב"Rotten Tomatoes".

הסרט עוקב אחר וויל (לוגן מרשל-גרין, "פרומתיאוס") שיחד עם חברתו החדשה קירה, נוסע לארוחת ערב חגיגית שמארגנת אשתו לשעבר, עדן (תמי בלאנצ'ארד, "מאניבול"), יחד עם בעלה החדש, דיוויד (מיצ'יאל הויסמן, "הולכת רחוק"). הארוחה היא הפעם הראשונה שוויל ועדן נפגשים מאז שהתגרשו, לאחר שלא הצליחו להתגבר על העובדה שבנם המשותף, טיי, נהרג בתאונה. לארוחת הערב מגיעים גם חברים משותפים של השניים. הסרט כולו מתרחש בבית ומבלי לעשות ספוילרים אספר רק שארוחת הערב הזו מסתבכת ומעלה הרבה שדים מהעבר של השניים.

לצערי, לא מצאתי את עצמי מתחבר יותר מדי לסרט - מהמבנה הבעייתי שלו שנפתח באקספוזיציה מתישה וחסרת פואנטה, עד לבחירות האמנותיות של קוסאמה, שבדרך כלל עושה עבודה טובה בכל מה שקשור לבימוי, אבל מפספסת כאן בענק.

הסרט דורך פעמים רבות במקום ומתקדם בקצב איטי מדי שמונע מהצופה להיכנס אליו באמת. למרות שהחלק האחרון שלו די טוב, כל החלקים האחרים חלשים מכדי שיהיה אפשר להמליץ עליו. ללא ספק אחת מאכזבות השנה עד כה.

לעמוד הסרט באתר "האוזן": ההזמנה

[*]