אמריקה בוחרת: הנשיאים הקולנועיים הגדולים בכל הזמנים

6. מורגן פרימן - הנשיא בק ב"פגיעה קטלנית"

עוד לפני אובמה, החזון של נשיא שחור הוצג בסרטה האפוקליפטי של מימי לדר. העלילה של הסרט די שגרתית - אסטרואיד מתקדם לכיוון כדור הארץ וצוות אסטרונאוטים מגיעים להשמיד אותו. ממש כמו אחיו התאום- "ארמגדון" של מייקל ביי. מה שבולט בנשיא הזה הוא ממש לא הכתיבה או הדמות עצמה, אלא המשחק הנהדר של מורגן פרימן.

שלא תבינו לא נכון, פרימן משחק את עצמו כרגיל, זה לא שונה מפוקס של "האביר האפל" או הבלש סומרט של "שבעה חטאים". אבל הקול המרגיע שלו והמראה הסמכותי מציגים דמות של תקווה וכוח, בדיוק הדברים שנשיא טוב בארה"ב אמור לייצג. אני לא יכול לראות אף אחד אחר שישחק את הנשיא הפיקטיבי הזה טוב כמו פרימן.

[*]

5. ג'ון וויט - הנשיא פרנקלין רוזוולט ב"פרל הארבור"

"פרל הארבור" הוא מה שנקרא הקיטש ההוליוודי המושלם. מצד אחד, הוא מכיל את כל הקלישאות ההוליוודיות שנוצרו ומתעלם באופן מוחלט מכל סיפורי הגבורה שקרו בזמן פרל הארבור בשביל להתמקד במשולש אהבה של קייט בקינסייל. מצד שני, הקלישאות האלה עובדות, הפטריוטיזם הזה רק גרם לי להעריך יותר את אמריקה ולהבין את הצד שלהם בזמן המלחמה. הקלישאה הטובה ביותר בסרט הזה הייתה ללא ספק סצנת העמידה של רוזוולט, סצנה שאותה אני מחשיב לטובה ביותר בסרט.

רוזוולט היה נשיאה של ארצות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה, שכיהן על כיסא גלגלים כמשותק בשתי רגליו. הסרט מעביר, בין השאר, את סיפורו בזמן ההתקפה על העיירה והצי הצבאי. בסצנה נהדרת זו, רוזוולט נאבק בסנאט, הגנרלים ושאר מנהיגי ארה"ב לגבי הרצון ללכת למתקפת נגד על יפן, הסנאט חוסם אותו ומוסר שמה שהוא מבקש הוא בלתי אפשרי. בתגובה, רוזוולט זורק את הכיסא ובעזרת השולחן נעמד בקושי על הרגליים באומרו: "Oo not tell me it can't be done". בדרך זו, מצליח רנדל וולאס להראות את התעוזה והאומץ האמריקאי.

4. הריסון פורד - הנשיא ג'יימס מרשל ב"אייר פורס 1"

הנשיא בסרט האקשן של וולפגנג פיטרסן לא מבקש עזרה לתקוף, הוא תוקף בעצמו. הריסון פורד משחק את ג'יימס מרשל, נשיא שטרוריסטים השתלטו על מטוסו וחטפו את משפחתו כשהם מנטרלים את כל גורמי הביטחון שיוכלו לעזור לו. מה שהטרוריסטים לא לקחו בחשבון הוא שמרשל מסוכן הרבה יותר מכל גורמי הביטחון.

זה לא נשיא כמו שאר הנשיאים שברשימה הזו, זה הרבה יותר ג'ון מקליין מ"מת לחיות", כשפורד מתחבא במטוס הנשיאותי ומצליח לנצח אותם אחד אחרי השני. האם זה לא נשיא מהסוג שאנחנו צריכים? מצד שני לא בטוח שהיינו רוצים לראות את טראמפ זועם עם נשק.

[*] 3. דניאל דיי לואיס - הנשיא אברהם לינקולן ב"לינקולן"

סרטו הביוגרפי של סטיבן ספילברג הציג את מלחמת האזרחים בדרך האלימה ביותר שאי פעם נראתה. לינקולן עצמו הוצג כבן אדם חזק, אבל המכשולים שהוא עובר מוצגים כחזקים הרבה יותר.

ספילברג סיפר כי המחקר אודות לינקולן והשכתובים שזה גרם לתסריט לקחו יותר מ-12 שנים בהן ספילברג יצר מחדש את כל יומנו של לינקולן בעזרת קטעים שנלקחו מיומנו המקורי. הוא הלביש את דניאל דיי לואיס בבגדיו ובזקנו של הנשיא הנערץ ולואיס נשאר בתוכם ובתוך הדמות במשך שלושה חודשים שלמים, בין הצילומים ומחוץ להם. "אני אף פעם לא הרגשתי אהבה עמוקה כל כך כלפי אדם שמעולם לא פגשתי", אמר דיי לואיס, שהוא גם היחיד ברשימה זו שזכה בפרס האוסקר על תפקידו.

2. כל הנשיאים ב"המשרת"

ב-2013 קיבץ הבמאי לי דניאלס את מיטב הכוכבים הגדולים של הוליווד לסרט המספר את סיפורו של סיסל גיינס, אדם שחום עור ששירת בתקופת כהונתם של 8 נשיאים והיה עד למלחמת וייטנאם, מותו של קנדי, מאבקו של מרטין לות'ר קינג ועוד.

בסרט הזה יש שמונה נשיאים: מרובין ויליאמס המנוח שמשחק בצורה רגועה ונהדרת את דוויט ד. איזנהוואר, ג'ון קוזאק המשחק את ריצ'רד ניקסון, ג'יימס מרסדן בגרסה צעירה ואנרגטית במיוחד של ג'ון פ. קנדי וליב שרייבר המשחק בצורה קשוחה מאוד את לינדון ג'ונסון,

מה שהופך את הגרסאות האלו לטובות כל כך היא רמת החמלה שהתסריטאי דני סטרונג כותב את הדיאלוגים. אם שאר הגרסאות של הנשיאים עוסקת בביקורת על חייהם האישיים ואופיים בעיקר, הגרסאות האלו מראות את הפן החברתי של הנשיאים בעודם משוחחים עם סיסל ומפגינים בעיקר אכפתיות וצחוק לעומת הכאוס שתוקף אותם בקריירה הפוליטית. אני ממליץ בחום לראות את הסרט הזה, הוא לא קל ומציג את ההיסטוריה של ארה"ב בנקודת מבט אלימה ונוקבת, כפי שרואה אותה אדם שחור, אשר בשנים אלה נדחק לשוליים.

1. ביל פולמן – הנשיא תומאס וויטמור ב"היום השלישי"

הסרט "היום השלישי" הוא סרט אופטימי. כן, נכון שזה סרט על פלישת חייזרים רצחניים והמטרה העיקרית שלו היא עשיית כסף, אבל זה לא חוסך מהבמאי רולנד אמריך להביע את החזון שלו בנוגע לארצות הברית העתידית והדרך בה הוא מציג את הנשיא אומרת הכול.

מה שאמריך ושותפו התסריטאי דין דבלין רצו בסרט הזה הוא להביא את הדמויות שלהם למצבים נואשים ולבדוק איך ישנו את התנהגותם ברגעי משבר. בסרט הנשיא תומאס וויטמור מוצג כנשיא חלש - הוא לא יודע לנאום, הוא לא יודע לעמוד בשום אחראיות והוא עושה את כל השגיאות האפשרויות. בשיא של הסרט, כאשר המדינה שלו נופלת למצב של שפל והוא מחוסר כל נציגות ממשלתית, וויטמור מוצא את הכוח להתמודד מול האיום הגדול.

סצנת הנאום שלו שבאה בניגוד לכישלונות שלו נחשבת לאחד הנאומים המפורסמים ביותר בהיסטוריה של הקולנוע. בנאום זה וויטמור לא מוצג מאחורי מצלמות, שולחן גדול או בית גדול ולבן, הוא אפילו לא עומד על במה. וויטמור עומד בבסיס צבאי, פנים מול פנים לחייליו ונואם לא על ארצות הברית חזקה, אלא מעודד את החיילים להילחם על זכות קיומם.

זהו חזונם של אמריך ודבלין: נשיא חזק שלא ייכנע אפילו כשכל היקום נגדו, נשיא שלא יהסס לרדת ממעמדו ולדבר לאזרחים בגובה העיניים. נשיא שנדמה שחסר במערכת הבחירות הנוכחית.

[*]