פרידה מאחד מגדולי האולפנים: הסרטים הבלתי נשכחים של פוקס

דיסני מתקרבת בצעדי ענק לשליטה מוחלטת בעולם הקולנוע. כבר היום היא נחשבת כחברה הגדולה ביותר, אך אט אט מתחילה לבלוע לתוכה עוד ועוד אולפנים ובכך מעלימה חלק מהאולפנים הגדולים בעולם. בימים האחרונים, לאחר דיונים מתמשכים נחתם החוזה של קניית אולפני פוקס על ידי דיסני תמורת 52.4 מיליארד דולרים.

יש הטוענים שהמהלך הזה מסמל את ההתחלה של הסוף בגיוון על מסכי הקולנוע והיווצרות של עולם דיסני בו הכל מומתק ומצועצע. אחרים טוענים שהמהלך הזה טוב, בייחוד לתחום סרטי הקומיקס. פוקס שהחזיקה בזיכיונות על מספר קומיקסים של מארוול כעת עוברת לדיסני, שמחזיקה בחברת מארוול, דבר שיכול לגרום לשיתוף עתידי.

האם המהלך הזה טוב או לא? מוקדם מדי לקבוע, אבל מה שבטוח שבמשך השנים אולפני פוקס היוו חלק משמעותי ביצירת שוברי קופות וסרטים גדולים מהחיים, לכן לכבוד היעלמות אחד האולפנים הגדולים רצינו להיזכר בחלק מהסרטים הגדולים שלהם.

טרילוגיית "סטאר וורס" המקורית

שלושת הסרטים הראשונים בפרנצ'ייז שסחף מיליוני מעריצים ברחבי העולם והכניס אותם לעולם מלא בחלליות, חייזרים וחרבות אור. למי שלא חי בגלקסיה שלנו בעשורים האחרונים, הסרטים הללו מספרים את הסיפור של מלחמת האזרחים הגלקטית של הברית המורדת, המנסה לשחרר את הגלקסיה מידי האימפריה.

זה היקום בו החלה תקווה חדשה. גם אם אתה ילד או ילדה צעירים וגם אם אתם מבוגרים, ההנאה במחשבה על עולם אחר שנמצא בגלקסיה רחוקה מכאן, מלהיבה את כולנו. ההרפתקה, הכיף, הקונפליקט בין הטוב לרע, הקרבות של הגיבורים אל מול הרעים, הם דברים שאתה חווה עם דמויות מהנות שאתה נקשר אליהן במהלך הדרך. בסופו של דבר כל הסרטים הללו מסתכמים בערך החברות, הסרטים מדגישים את המשמעות והאוניברסליות שברגש הזה וזה מה שהופך אותם לנצחיים.

לוגאן

זהו הסרט שחותם את סדרת סרטי "וולברין" ומספר את סיפורו של ג'יימס "לוגאן" האולט בשנת 2029 בה רוב המוטאנטים נעלמו מהעולם. לוגאן המבודד מעביר את ימיו בשתייה במקום מסתור על גבול ארצות הברית-מקסיקו ועובד כנהג לימוזינה. החברה היחידה שיש לו הם מנודים נוספים ופרופסור צ'ארלס אקסבייר החולה, אשר סובל מהתקפים קטלניים לו ולסובבים אותו. ניסיונותיו של לוגאן להסתתר מן העולם ומעצמו מסתיימים בפתאומיות כשאישה מסתורית מופיעה עם בקשה דחופה: להביא ילדה יוצאת דופן למקום מבטחים. לוגאן נאלץ להתמודד מול כוחות אפלים במסעו.

הסרט בעיניי ובעיני המבקרים היה הטוב ביותר בסדרה ויש כאלו שהשוו אותו לסרט כמו "האביר האפל". יו ג'קמן נותן את כולו כשמגלם את דמותו של וולברין בפעם האחרונה, במשחק עוצמתי ומרגש שדוחף אותו לקצה שיא היכולת. דפני קין, בתפקיד הראשון שלה על מסכי הקולנוע, מדהימה את כולנו, למרות שמלבד כמה משפטים בספרדית היא לא מדברת יותר מדי. הגדולה שלה היא העברת הסיפור והרגש במבטים בלבד. הכנסת הסרט הזה לרשימה היא קריטית בעיקר כי היא מהווה את הבאזז הגדול סביב החתימה של פוקס ודיסני. וולברין זו דמות ביקום הקומיקס של מארוול, אך הוא קיים ביקום הקולנועי של פוקס. כעת שדיסני מחזיקה את הבעלות על מארוול ופוקס, אנו לא יכולים שלא לתהות האם נזכה לראות את דמותו של וולברין מופיעה בסרטים של מארוול (למרות סיום הסרט החד משמעי).

ברבור שחור

הסרט המטלטל של דארן ארונופסקי מספר אודות להקת בלט יוקרתית בניו יורק המעלה הפקה של "אגם הברבורים", ושתי רקדניות המתמודדות על התפקיד הראשי, הדורש גילום של שני תפקידים הפוכים: הברבור הלבן והברבור השחור. "ברבור שחור" זוהי לא דרמה דוקומנטרית על בלרינות, הסרט אפילו לא מתיימר להיות אחת כזו. הוא מראה לנו זווית שונה על הפרפקציוניזם של האמנות, על הדרך בה אובססיה הופכת לשיגעון.

הסרט העוצמתי הוא אחת מיצירות הקולנוע המרשימות של השנים האחרונות. הבימוי של ארונופסקי הוכיח שהוא אחד מהבמאים הטובים שפועלים כיום. אמנם הוא ידוע בכך שהוא מוציא מהשחקנים שלו את הטוב ביותר אבל במקרה של פורטמן, מי ידע שהיא יכולה להיות מסורה כל כך לתפקיד? אפשר לומר בבטחה שזה לנצח יישאר התפקיד הגדול שלה. היא משאירה את האדם שנקרא נטלי פורטמן מחוץ לסט ונכנסת באופן מלא לתפקיד הרקדנית נינה סיירס. על כך זכתה (ובצדק) בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר.

הנוסע השמיני

אם תשאלו את רוב האנשים מה הם זוכרים מהסרט "הנוסע השמיני", סביר להניח שהתמונה הראשונה שתקפוץ להם לראש היא הטפיל שקופץ מחזהו של ג'ון הארט וגרם לכולנו לקפוץ ממקומנו. הסרט מספר על יצור אגרסיבי מאוד מהחלל החיצון שהורג צוות של חללית. עם זאת, הסרט הרבה יותר מתוחכם מכך. לסרט האימה\בדיוני קלאסי הייתה השפעה משמעותית יותר על הז'אנר בהיבטים שונים.

התפקיד של סיגורני וויבר, שאמנם לא הייתה הגיבורה הראשונה על המסך, נחשב לדמות פורצת דרך. אם בעבר עסקו בעיקר בגבר והנשים היו בצל, כעת וויבר הייתה במרכז (היא זו שהרגה את החייזר בסופו של דבר). היבטים נוספים הם מבנה הסיפור, האפקטים הקוליים וכמובן מחלקת השיווק שדאגה לספק לנו את המשפט המוכר "בחלל, אף אחד לא יכול לשמוע אותך צורח".

מועדון קרב

יאפי הסובל מנדודי שינה ועייפות כרונית (אדוארד נורטון) מתחיל לבקר בסדנאות שיקום של חולי סרטן, אלכוהוליסטים אנונימיים וארגונים אחרים כדי להגיע להתרגשות בחייו. שם הוא פוגש צעירה משועממת ומתחזה כמוהו (הלנה בונהאם קרטר) , איתה הוא מפתח קשר של אהבה/שנאה. במקביל הוא מתחבר אל צעיר ניהיליסט (בראד פיט), שבז לכל מה שקשור לממסד וחוק. השניים מקימים מועדון אגרוף בלתי חוקי לאנשים המחפשים פורקן מחוץ למסגרת הבורגנית. הקרבות מזרימים אדרנלין לדם, אך גם מובילים להקמתה של כת אנרכיסטית, מיליטנטית ומסוכנת. "מועדון קרב" הוא סרט על גברים ש"אינם פתית שלג יפה או ייחודי ". הם נהנים להרוס דברים יפים רק כי מתחשק להם.

יצירת המופת של דייוויד פינצ'ר נוגעת בנושאים כמו מעבר מתרבות צרכנית לתרבות אנטי-צרכנית, שבה הרכוש שלכם כבר לא שייך לכם. כשצפיתי בו לא ידעתי עליו דבר. הוא היה בשבילי הפתעה מוחלטת. מההתחלה עד הסוף הוא תופס אותך, עד הרגעים האחרונים אתה לא יודע מה עומד לקרות. הוא אחד מסרטי המתח הטובים בכל הזמנים ויש בו הופעות נהדרות של הקאסט. בנוסף המסר של הסרט הזה הוא חתרני ויוצא דופן להוליווד.

לב אמיץ

הסרט מבוסס באופן חופשי על חייו של ויליאם וולאס, אחד מגיבוריה הלאומיים של סקוטלנד. הוא מתרחש בתקופה של מלחמת הסקוטים באנגלים במאה ה-13, כאשר האנגלים שלטו בסקוטים. לאחר רציחתה של מרון אישתו מחליט ויליאם לצאת למסע נקמה באצילים האנגליים האחראיים על המעשה.

"לב אמיץ" בוים על ידי מל גיבסון, שגם כיכב כגיבורו של הסרט. הוא אחד הסרטים הטובים של האולפנים כי הוא כולל את כל האלמנטים שהופכים סרט לטוב: אקשן סוחף, סיפור של נקמה וסיפור של אהבה וגם הומור לא חסר. הסרט זכה בחמישה פרסי אוסקר: לסרט הטוב ביותר, על בימוי, על צילום ,על איפור ועל עריכת סאונד.

גברת דאוטפייר

הסרט הוא אמנם לא אחד מהסרטים הטובים ביותר אבל הוא בוודאי אחד הקלאסיים. רובין וויליאמס עזב אותנו לפני כמה שנים, אבל הקומדיות שלו יישארו איתנו לנצח. הסרט מספר על אב גרוש בשם דניאל, שמעמיד פנים שהוא נני מבוגרת, על מנת שיוכל לבקר את ילדיו לעתים קרובות יותר. גברת דאוטפייר היא קומדיה נוגעת ללב, שהעלתה את נושא הגירושים באופן שלא דובר עליו יותר מדי בסרטים לילדים בעבר, יחד עם הסוף המר-מתוק, אך לא בצורה הקיטשית הוליוודית שאנו רגילים אליה.