בוסאן, היום ה-5: הסרטים האי ואישה במלחמה

היום החמישי בפסטיבל בוסאן בדרום קוריאה. השכמתי קום כדי להגיע לבניין ביפ (בוסאן פילם סנטר) כדי להזמין כרטיסים לסרטים של מחר. מכיוון שאני אורח של הפסטיבל ולא נמצא כאן כעיתונאי, כדי שאוכל לצפות בסרטים עליי להזמין כרטיסים אליהם מראש (בחינם). אפשר להזמין עד חמישה כרטיסים ליום, אני בדרך כלל מסתפק בשלושה כי חלק מהדברים המעניינים באמת מתרחשים מחוץ לאולמות הקולנוע - במפגשים עם אנשי קולנוע שמאורגנים על ידי הפסטיבל, בשוק הסרטים וכמובן במסיבות הרשמיות והלא רשמיות שם יוצרים את הקשרים (בזכות מסיבה שכזו בפסטיבל קאן פגשתי את מנהלי פסטיבל הקולנוע של טאלין והוזמנתי אליו, צפו לדיווח בסוף החודש הבא).

תחנה ראשונה להיום: הסרט הסיני ״האי״. סרט שמספר על קבוצה של עובדי חברת נדל"ן שיוצאים לטיול גיבוש ואז בדיוק מתנגש מטאור בכדור הארץ ובצונאמי שנוצר הם נסחפים ומגיעים לאי בודד שבו הם נאלצים להתחיל הכל מחדש. בסרט משחק הכוכב הידוע בסין בו האונג (״יקירי״, מסע למערב״) והכוכבת שו קי .זהו סרט שהושקעו בו מיליונים רבים של דולרים ומשופע באפקטים וכבר מצליח בסין. מעבר לכך הסרט מביך ברמות שקשה לתאר. התסריט מגוחך,ֿ הבדיחות יבשות והכל נדמה כסרט שנעשה כדי לשמח את הקהל הסיני. בואו נאמר ש״ספר נשים״ עם זאב רווח הוא יצירת מופת ליד הזבל המזוקק הזה. מה לעזאזל סרט כזה עושה בפסטיבל?

כדי להמתיק את הגלולה הגעתי לעוד ארוחת צהריים שאורגנה על ידי הפסטיבל לאורחיו והפעם מפגש של מנהלי פסטיבלים אסייתיים מרחבי העולם עם היוצרים של מסגרת ה״זרמים חדשים״ שמציגה יוצרים אסייתיים צעירים שהו סרטם הראשון או השני ומסגרת ״פלאש פורוורד״ שמציגה יצירות יוצאות דופן מהקולנוע העולמי העכשווי (זו המסגרת שבה נמצא הסרט הישראלי הנפלא ״אישה עובדת״ של מיכל אביעד).

ניהלתי שיחה עם קים בורה, במאית קוראנית צעירה שסרטה״ יונק הדבש״ מציג בפסטיבל וכבר מעורר עניין. בורה היא בוגרת קולנוע מאוניברסיטת קולומביה שחזרתה למולדתה ליצור סרטים. עוד מפגש מעניין היה לי עם השחקן יויה יאגירה, שזכור כילד בסרט ״איש אינו יודע״ של הירוקאזו קורה אדה וכיום מככב בסרט יפני חדש שמציג בפסטיבל. יאגירה בן ה-28, שנדמה כבן 15, מאוד התרגש לשמוע שדמותו כנער הצעיר שמטפל במשפחתו ב״איש אינו יודע״ כבשה לבבות רבים בישראל וגם את שלי.

[*]

(רון פוגל והשחקן יויה יאגירה) משם להקרנה של סרטו החדש והמדובר של סטנלי קוואן ״חרדות הפעם הראשונה״ שמספר על הצגת תיאטרון שמועלית ועל היריבות בין השחקניות הראשיות על הבמה ומחוצה לה. כגודל הציפייה, כך גודל השעמום. קשקשת טאיוואנית מרובה ומעושה. קוואן מנסה להיות אלמודובר ואו דאגלס סירק אבל פשוט אין לו את היכולות המלודרמטיות כדי להפיח חיים בסרט מיותר לחלוטין.

למזלי מיד לאחר מכן הגעתי לסרט נהדר שהוקרן לאחרונה בישראל בפסטיבל חיפה - ״אישה במלחמה״ האיסלנדי על גברת אחת נחושה שנאבקת בזיהום הסביבה ומנתקת קווי חשמל בישימון האיסלנדי. סרט קטן וחצוף כולל תזמורת שעוקבת על הסרט אחרי הגיבורה ומנגנת מוזיקה א-לה קוסטריצה. התסריט מכיל המון ציניות כשהגיבורה הראשית בתפקיד כפול יורה חצים, שוחה בנהרות ונדמית כתשובה הנשית לרמבו.

הערב יורד על בוסאן ואני מגיע לערב הקוריאני במלון "ווסטין" היוקרתי שנמצא ממש על הים. אלף איש משתתפים בעוד קבלת פנים מכובדת שבה אפשר לאכול בשביל שבוע. קפיצה קטנה למסיבה של קמבודיה ולאוס ופגישה עם מנהל פסטיבל האימה של פינלנד שמסתבר שכמוני מעריץ את הסרט ״מי מפחד מהשכן ממול״. הוא מזמין אותי להגיע לפסטיבל. מי יודע....

[*]

(רון פוגל בקבלת הפנים במלון "ווסטין")