פסטיבל טאלין: רון פוגל מדווח בלעדית מפסטיבל הקולנוע באסטוניה

פסטיבל הלילות השחורים של טאלין בירת אסטוניה מתקיים זו השנה ה-23 ואני הוזמנתי אליו שנה שנייה ברציפות. השנה הצטרפתי לצוות הפסטיבל ואקיים מספר הנחיות של הקרנות סרטים, כלומר להציג את הבמאי ואת הצוות לפני ההקרנה ואחריה לנהל את השאלות והתשובות. זה הביקור השני שלי השנה בטאלין לאחר שביוני הייתי כאן בסמינר על ג׳יימס בונד והמלחמה הקרה.

עכשיו חורף והטמפרטורות צונחות עד למינוס עשר ויחד עם הרוח כמעט בלתי אפשרי להסתובב בחוץ. אני מגיע לטאלין ביומו השמיני של הפסטיבל (שבניגוד לקאן ובוסאן, מתפרס על פני למעלה משבועיים), אבל שיא הפסטיבל שכולל מפגשים של רוב ראשי תעשיית הקולנוע באירופה ובמיוחד בצפון אירופה עוד לפנינו.

אחרי טיסת קונקשן מוורשה הקפואה לא פחות אני נוחת בטאלין ומתנדבת מהפסטיבל לוקחת אותי למלון הנורדיק פורום - המלון מספר אחת באסטוניה. לפני שהספקתי להגיד ״אקשן״ כבר זינקתי להקרנה של סרט בתחרות הראשית - ״מלפסו״ סרט נוגע ללב מהרפובליקה הדומיניקנית על ילדים שחיים בגבול בין האיטי לרפובליקה ומתמודדים כל יום עם חיים קשים, במיוחד גיבור הסרט שהוא לבקן.

[*]

(כתב האתר רון פוגל בשיחה בפסטיבל הלילות השחורים בטאלין.)

משם אני ממהר לקיים את הנחיית הקרנת הסרט הדרום קוריאני המצוין ״נשים נפלאות״ על נשים העובדות כזונות בחצר האחורית של סיאול. הבמאי ג׳יאון קיו-וונג מתייחס בשיחה שלאחר הסרט למצב הכלכלי והחברתי בדרום קוריאה בימינו ומדבר על חברה שמנגנוני הרווחה שלה כמעט ונעלמו ושרוב העושר בה מרוכז על ידי שכבה דקה של אנשים חסרי לב ומצפון (נשמע מוכר?).

במלון הנורדיק פורום מקיימים ערב לכבוד אורחי הפסטיבל. מהמלון אני מגיע למסיבת הפתיחה של הפסטיבל שנערכת בגלריה ענקית לאומנות באזור טליסויק - אזור שבעבר היו בו מפעלי תעשייה וכיום שופץ ומהווה מרכז אמנות ובילוי (מזכיר קצת את מתחם התחנה בתל אביב אבל הרבה יותר גדול). במסיבה אני פוגש את הצוות של הסרט הישראלי ״נתראה בשמחות״ של הבמאי מיכאל מאיר. בכלל יש השנה נציגות מרשימה לישראל כשגם הסרטים״ קולות רקע״ של יבגני רומן וגם ״המוסד״ של אלון גור אריה יוקרנו כאן. השנה ערך הפסטיבל תוכנית מיוחדת העוסקת בקולנוע ממדינות ערב, כולל לבנון וגם הרשות הפלסטינית ואני אנסה לצפות בלא מעט מסרטים אלו שבדרך כלל אין סיכוי לראותם בישראל.

[*]

(רון פוגל ולירז חממי, כוכבת הסרט "נתראה בשמחות") אחרי ארבע שעות שינה אני פותח את יומי השני בטאלין והולך לצפות בשני סרטים מהתחרות הראשית. האחד סרט איראני רב עוצמה בשם ״כשהירח היה מלא״ המספר על ג׳יהדיסטים איראניים הפועלים בפקיסטן. הסרט שמבוסס על סיפור אמיתי לא פשוט לצפייה וכולל סצנות מרגשות וגם אכזריות שכוללות ביצוע פיגועים ורצח בשם אללה.

כדי קצת להירגע אני צופה בסרט הבדיוני הטורקי ״ילדה ללא פה״ שהוא משל אפוקליפטי על חברה שאיבדה עצמה לדעת. גיבורת הסרט היא ילדה שהפכה כתוצאה מחלה מסתורית לילדה ללא פה. היא בורחת מהשלטונות ויחד עם ילד חסר עיניים וילד חסר אף הם מנסים לשרוד במה שנראה כערבוב בין "מקס הזועם" ל"בעל זבוב".

בחזרה במלון פוגש את הבמאית של הסרט האיראני "כשהירח היה מלא" ששמחה לשמוע שמאוד נהניתי מסרטה אך מסרבת בנימוס לבקשתי לקיים איתה ראיון ״מסיבות מובנות״. אני נפגש לצהריים עם הבמאית והשחקנית האסטונית קדרי ועם בעלה מרטין. קדרי שיחקה בעברה בסרט של עמוס גיתאי ומתה על ישראל. שלוש בצהריים וכבר מתחיל להחשיך ונהיה קר מרגע לרגע ואני הולך להתכונן לקראת הנחיית הסרט הסיני היום בערב.

ערב בטאלין ואני חוזר לקולנוע קוקה קולה ונפגש עם הבמאי הסיני יונגשינג ניה שסרטו ״החגיגה״ מתחרה במסגרת המשנית ״מורדים עם סיבה״. הסרט הינו דרמה פרובוקטיבית העוסקת בחייה של זמרת מפורסמת בסין. בסרט יש לא מעט סצנות סקס בוטות ועוד לפני שהבמאי סיפר על כך היה לי ברור שזהו סרט שלא יעבור את אישור הצנזור הסיני.

אחרי ההקרנה אני נפגש עם צוות הסרט ״נתראה בשמחות״, סרט דובר עברית שצולם בלוס אנג׳לס שאכתוב עליו באריכות לכשיצא. רק אציין כי מדובר בקומדיית אימה ממזרית הכוללת קאסט מצוין שכולל בין היתר את לירז חממי ומיכאל אלוני . אני מצטרף לצוות במסעדה מקומית לחגוג את הפרמיירה ואז מתברר שהמטבח סגור. מכיוון שמדובר בישראלים נמצא הפיתרון. במאי הסרט מיכאל מאיר הולך וקונה לכולם אוכל בדוכן מזון סמוך. שלוש בלילה בטאלין ועוד שלוש שעות אני עולה לשידור ברשת ב' לדיווח ראשון רדיופוני מהפסטיבל. קר מאוד ואני מסיים עוד יום גדוש בטאלין היפהפייה.