פסטיבל טאלין: הבכורה האירופאית של המוסד הישראלי

השהות שלי בטאלין נכנסת לחלקה השני, מתחיל לטפטף ובכללי מזג האוויר לא סימפטי. אני פותח את הבוקר בצפייה בסרטו החדש של מאסטר הקולנוע אנדריי קונצ׳לובסקי שביים בעבר סרטים כמו ״רכבת אל החופש״ ו״טנגו וקאש״ הטראשי עם סילבסטר סטאלון, וגם סרטי איכות כמו "הדוד וניה". סרטו החדש ״חטא״ עוסק בחיי מיכלאנג׳לו והפסטיבל מנצל את ההזדמנות ומעניק לו היום פרס על מפעל חיים. הסרט רחוק מלהרשים ונדמה מבולבל משהו וככל הנראה ימיו הגדולים של המאסטר הרוסי מאחוריו. במסיבת העיתונאים המתקיימת במכון התרבות הרוסי בטאלין הבמאי עצבני ועונה בתקיפות לכל השאלות ,קורא לעיתונאים חבורה של אידיוטים ובכלל נראה שהיה מעדיף להיות במקום אחר.

[*]

(הבמאי אנדריי קונצ׳לובסקי בפסטיבל טאלין)

אני חוזא למלון ומראיין צמד יוונים מקסימים - הבמאי דימיטריס באוואלס והמוזיקאי ג׳ורג׳ בוסוניס. הם הגיעו עם סרטם המגניב ״החיפוש המוזר אחרי לאורה דוראנט״, אחד הסרטים שיותר אהבתי עד עכשיו בפסטיבל. בראיון שיתפרסם בהמשך הם מספרים לי על אהבתם לפורנו וגם לאריס סאן שהם שוקלים לעשות סרט עליו. אני ממשיך לראיון הבא עם מיכאל מאיר, במאי הסרט הישראלי הממזרי ״נתראה בשמחות״ שהוקרן בהצלחה בפסטיבל חיפה האחרון. מיכאל מספר על עבודה במינימום ימי צילום ועל צוות שממש חי בסט בגלל חוסר בתקציב. הראיון יפורסם עם עליית הסרט בארץ.

[*]

(רון פוגל ובמאי "נתראה בשמחות" מיכאל מאיר)

אני ממהר למסיבת האופנה השנתית של הפסטיבל שם מציגים סטודנטים לקולנוע תלבושות בהשראת סרטים. במסיבה אני פוגש שוב את השחקן הדני אולריך תומסן ("איה") שאחרי כמה מסיבות ומפגשים הפך לחבר. אחרי מסיבת האופנה מתקיימת מסיבה של חברת ההפקה הרוסית פרמייר שמפיקה סרטי אקשן רוסיים בלוק הוליוודי . התקציבים גדולים ונראה שהתעשייה הרוסית סוף סוף מתאוששת. שתיים בלילה. אני חוזר למלון לכמה דרינקים לפני השינה ומנהל שיחות נפש עם מנהלת הפסטיבל החביבה טינה לוק. היא מרוצה עד הגג מאיך שהפסטיבל גדל משנה לשנה וחולמת על הרגע שבו תוכל לישון יותר משעתיים בלילה.

למחרת ביום השישי שלי בטאלין אני צופה בסרט ״האיש מביירות״, סרטו של הבמאי הגרמני כריסטופר גמבל על רוצח עיוור ממוצא לבנוני שחי בברלין ומאמץ ילדה קטנה אחרי ניסיון התנקשות. למרות העלילה הדומה הסרט ממש לא מזכיר את ״ליאון״ של לוק בסון ואני שואל את הבמאי על ההשראות שלו והוא מספר על ברלין כעיר רב לאומית ועל קהילה של ראפרים מוסלמים שהוא רצה לתת להם מקום על המסך הגדול.

בחזרה לקולנוע קוקה קולה לצמד סרטים: סרט אלבני בשם "הקרקס המעופף״ המספר על חבורת שחקנים מקוסובו שנוסעת להופיע במופע מחווה למונטי פייתון בטיראנה בירת אלבניה. סרט חביב אך לא משהו. הסרט הגרמני ״מלכת הצוענים״ לעומתו הוא סרט אדיר על מתאגרפת צוענייה שמנסה להצליח בגרמניה. ממש "רוקי" בנוסח נשי. אני כחובב סרטי אגרוף מאוד התרגשתי וכולי תקווה שהסרט יגיע להפצה בארץ. בערב אני מגיע להקרנת סרטו של אלון גור אריה ״המוסד״ שחוגג בכורה אירופאית כאן בטאלין. אני פותח את האירוע ומציג לקהל את ראש המוסד אילן דר, את הסוכן החשאי צחי הלוי ואת הסוכן החשאי טל פרידמן. הקהל נהנה מאוד מהסרט ומציף את הבמאי והשחקנים בשאלות. כולם במצב רוח טוב ואלון הבמאי מנצח על המלאכה (בכל זאת מדובר באחד האנשים המצחיקים בישראל). אני מוותר על המסיבה הנורדית וחוזר למלון. מחר אני צריך לקום בשש כדי לעלות לשידור ברשת ב'. לילה טוב מטאלין.

[*]