Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: הסרטים הישראליים שלא הצליחו בגדול

אוונטי פופולו (1986)

מבקר: אלעד שלו

קצת מצחיק לכתוב על סרט שנבחר למקום הראשון בפרויקט 50 הסרטים הישראלים הגדולים בהיסטוריה של מעריב, כסרט שעבר מתחת לרדאר – אך למרבה הצער מחוץ לקהל שוחרי ומבקרי הקולנוע "אוונטי פופולו" נשכח למדי, וחבל מאוד שכך. מדובר באחד הסרטים המבריקים, מצחיקים ושנונים שנעשו בקולנוע המקומי, כשהוא לוקח את הקונפליקט הישראלי-ערבי והופך אותו לסאטירה על זמנית סוריאליסטית ומקורית, כולל מונולוג שיילוק מ"הסוחר מוונציה" שמובא מעיני הצד הערבי.

ההברקה בסרט הביכורים של רפי בוקאי ז"ל, שהחל את דרכו בכלל כסרט גמר באוניברסיטת תל אביב, הוא שבניגוד לסרטים ישראליים אחרים הוא מציב במרכזו את הגיבורים מהצד השני של המתרס – האויב המצרי – וגורם לנו להזדהות איתם ולראות את הסכסוך מנקודת מבטם בעלילה שעוקבת אחר שני חיילים מצרים האובדים במדבר סיני לאחר מלחמת ששת הימים ויוצרים קשר עם חיילים ישראליים המסיירים במקום. סרט מבריק שרלוונטי וחתרני גם היום.

לסרט המלא:

קשר עיר (1998)

מבקר: יאיר הוכנר

"קשר עיר", סרט הביכורים פורץ הדרך של יהונתן סגל (מומו מ"אסקימו לימון"), הוא יצירה מאוד ייחודית ונועזת לשנה שבה נוצרה, אי שם בסוף שנות ה-90. למרות שהוקרן בתחרות הרשמית של פסטיבל ברלין ופסטיבל טורונטו החשובים וזכה בפרס הראשון בפסטיבל חיפה ובפרסי האקדמיה לשחקנית ושחקנית משנה לדפנה רכטר ואסי לוי, הסרט לא זכה להכרה בזמן אמת ונעלם מבתי הקולנוע ומהתודעה הישראלית במהירות.

העלילה עוקבת אחר עמנואל שחוזר לחייה של אווה לאחר שמונה שנות היעדרות. אווה כבר נשואה לרובי ואמא לז’ונה בן השמונה, עובדת בחצי משרה בחנות לספרים משומשים. העניינים מסתבכים כאשר ניצוצות אהבת העבר בין עמנואל לאווה ניצתים מחדש ומערפלים את חושיהם של כל הנוכחים. עמנואל השתיין חודר לתא המשפחתי ומערער את מקומו של רובי, שלפתע מוצא עצמו בזרועותיה של נלי המפתה.

הלומים (2016)

מבקר: רון פוגל

סרטם של היוצרים ארז מזרחי וסער שביט מתאר איך תא משפחתי נקרע מבפנים כשאב המשפחה מנשה סובל מהלם קרב ופוסט טראומה בעקבות הקרבות שהשתתף בהם כחייל. צמד הבמאים יוצרים סרט מהורהר ואיטי במתכוון עם שחזור תקופתי מוקפד. את הזעקה שחש הצופה מהסיטואציות ומהאיוולת שבה מתייחסים למנשה, מחליפה שתיקה מעיקה. "הלומים" הצליח לגעת בי ולזעזע אותי לחלוטין. זהו סרט חשוב על אחד הנושאים הכואבים בחברה הישראלית. ההתמודדות האישית עם מה שקרה בעקבות ההתגייסות לקולקטיב - איך מתמודדים עם השלכות האיומות של מלחמה. האם יש לכך בכלל תשובה? היופי בסרט שהוא לא מנסה לתת תשובה חד משמעית לכך. צוות השחקנים מפגין יכולות אדירות. עמוס תמם הוורסטילי יפה תואר ודיכאוני בשתיקותיו ומבטיו האבודים ורועי פינק משכנע כבנו הדואג, המבין שאביו מאבד את שפיותו למול עיניו. אבל בעיני התגלית של הסרט היא אדווה בולה כאשתו הדואבת של מנשה שמנסה לאחות את הקרעים. דפנה היא הדמות שנדמה סובלת הכי הרבה כשבחברה מאצ'ואיסטית מצופה ממנה להיות הרעייה הקטנה והנאמנה והיא בעל כורחה הופכת למנהלת הבית ומנסה לנווט את התא המשפחתי לחוף מבטחים. בולה בתפקיד פנטסטי אותנטית וחורכת את המסך במבטה ובהתנהלותה מול המצלמה.

מראות שבורות (2018)

מבקרת: מיכל ליבר רונן

סרטם הראשון של אמרי מטלון ואביעד גבעון הוא סרט חזק ומטלטל שמכיל סצנות לא פשוטות לצפייה. הוא דן בהבדלים בין חוקים וגבולות, עונשים והענשה חינוכית ומציף במחשבות על כך גם בסיומו. בסרט אנו מתוודעים למערכת היחסים קשה ומורכבת בין אריאלה (שירה האס) ואביה, איש הצבא, גיורא (יפתח קליין), שמעניש אותה בחומרה על כל טעות שהיא מבצעת.

אחת הסצנות שנחרטת בתודעה מהסרט היא סצנה בה גיורא גוזר לאריאלה את המכנסיים ומוציא אותה מחוץ לבית למשך כל הלילה. צורת חינוך זו נובעת בעקבות טעות שביצע גיורא בעברו ולא הצליח לסלוח לעצמו על כך. מערכת יחסים עקומה זו נקטעה עקב טעות קטלנית שמבצעת אריאלה, עליה אינה נענשת על ידי אביה. מכיוון שהיא מרגישה תחושת אשמה כה חמורה, היא מחליטה להעניש את עצמה בצורה קשה וקיצונית ועל הדרך היא מגלה את הסיבה להתנהגותו הקשוחה של אביה כלפיה. שירה האס שכוכבה דרך מאז הסרט, באחד מתפקידיה הטובים ביותר.

ירושלים גאה להציג (2008)

מבקר: מתי לנג

כשצפיתי לראשונה ב-"ירושלים גאה להציג" לא ציפיתי להרבה. הסרט באורך שעה בלבד ונראה כמו עוד אחד מהסרטים התיעודיים שערוצי החדשות מוציאים פעם בחודש, כלומר סרט בעל ערך עיתונאי ולא קולנועי. אבל להפתעתי, עד היום זה אחד מהסרטים התיעודיים הטובים שראיתי.

הסרט מציג את המאמצים של הבית הפתוח לקיים מצעד גאווה בירושלים בשנת 2006, למורת רוחם של מנהיגים דתיים וכוחות פוליטיים שמרניים בעיר. במאי הסרט, ניצן גלעדי, אינו מסתיר את תמיכתו בנציגי הקהילה הגאה, כך שקשה לומר שהסרט מציג את השתלשלות האירועים באופן אובייקטיבי ועיתונאי. במקום, הסרט מלא בעוצמה רגשית וזעם שהופכת את הצפייה בו לחוויה מסעירה ולסטירה בפרצוף הצופה התמים. קשה שלא לצאת מהסרט הזה בזעם ועם רצון לתקן, לפחות בקצת, את בעיית האפליה במדינה.

סופעולם (2016)

מבקר: מתן יניב

בראש הרשימה הארוכה, הכוללת את האומנים הכשרוניים בישראל שלא מקבלים מספיק הערכה, ניצבת רוני קידר, במאית אמיצה ביותר. במאית שגם עורכת ומשחקת בסרטים שלה. מה הופך את "סופעולם" לאחד הסרטים יוצאי הדופן שנוצרו בעשור האחרון? כנראה העובדה כי הוא צולם כולו באלתור מוחלט של צוות שחקנים מוכשר בפרק זמן של לילה אחד בלבד. הסרט עוקב אחרי קבוצת צעירים שמנסים לנצל את לילה האחרון שלהם בעולם. דיונים פילוסופיים שאפיינו את שנת 2012 לצד אווירה מרדנית וצעירה שמאפיינת את קידר וגם לא מעט רומנטיקה, כולם חוברים יחד בהצלחה בסרט מיוחד זה.

טרילוגיית "ילדי העולם"

מבקרת: לירון אברהם

רבים מאיתנו גדלו על סדרת 'ילדי העולם' בה הסופרת אסטריד לינדגרן והצלמת אנה ריבקין-בריק ניסו לחבר ולקרב בין ילדי תרבויות העולם השונות בספרים 'אלה קרי הילדה מלפלנד', 'נוריקו-סאן הילדה מיפן', 'לילבס ילדת הקרקס' ועוד רבים בסדרה. יותר מיובל לאחר צאת הספרים, הבמאית דבורית שרגל מתחקה אחר אותן הגיבורות בטרילוגיית סרטים דוקומנטריים. בהפקה דלת-תקציב ובאמצעות מימון המונים, שרגל מגשימה חלום ויוצרת תוך שנים ספורות שלושה סרטי מסע הרפתקניים, שגורמים לקהל בכל גיל לשמוח, לבכות, לצחוק ולהרגיש, רק לרגע, שהם שוב (ואולי עדיין) ילדים.

ג'רוזלם (2015)

מבקר: בן קבסה

סרט אימה אפוקליפטי שיענג את חובבי הז'אנר. את הסרט ביימו, כתבו והפיקו האחים דורון ויואב פז, ומככבים בו בין היתר יון תומרקין ויעל גרובגלס. הסרט מצולם מזווית ראייתה של הדמות הראשית שרה (דניאל ג'יידלין) ע"י משקפיים חכמים, שדרכם אנו מלווים חבורת צעירים שמנסים להימלט מירושלים, לאחר שנקלעה לאפוקליפסה פתאומית, הכוללת שדים וקללות מקראיים ומיסטיים. בנוסף אנו נחשפים לתופעת סינדרום ירושלים – התופעה המצמררת במסגרתה אנשים בטוחים שהם בעלי כוחות אלוהיים במהלך ביקור בעיר. כל ישראלי שיצפה בסרט "ג'רוזלם" לא יאמין שאפשר להפוך את ירושלים הקדושה לחלום בלהות קשה ומפחיד למראה.

הנוער (2013)

מבקר: ערן איצקוביץ

כשאביהם של התאומים שאול ויקי מאבד את עבודתו, הם מחליטים לעשות צעד דרסטי כדי לאפשר למשפחה להמשיך לתפקד. כך, הם מובילים את דרמת המתח "הנוער" של תום שובל אל רגעים ריאליסטיים וכואבים שמרתקים למסך במציאות שהם מציגים, של אנשים שלא נולדו לחיים טובים ושיעשו מה שצריך כדי לשרוד.