פסטיבל הסרטים בערבה 2020: סקירות והמלצות סרטים

פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה- 9 בערבה 2020 יפתח כמתוכנן ביום חמישי הקרוב (5.11) ויציע 10 ימים של סרטי איכות אונליין. הודות למתווה החדש שגיבש שר התרבות חילי טרופר שאושר בסוף השבוע, יכלול הפסטיבל גם סוף שבוע של הקרנות דרייב אין בין יום חמישי 12.11.20 למוצ"ש 14.11.20, בלב הערבה התיכונה, תחת כיפת השמיים, מול הישוב צוקים. כל חובבי הקולנוע שמעוניינים לצפות בסרטים מהבית מוזמנים לפנות לאתר הפסטיבל ולרכוש כרטיסים בודדים או מנוי שיאפשר להם לראות עשרה או חמישה סרטים, לפי בחירתם. כתב האתר שי שגב סקר שלושה מסרטי הפסטיבל: "זיעה", "לעולם לא ירד עוד שלג" ו"תחת שמיים פתוחים".

זיעה

הסרט "זיעה" של מגנוס פון הורן מתאר את תרבות המשפיענים במדיה הדיגיטלית בצורה נוקבת ואמפתית. העלילה עוקבת אחר סילביה זייז’אק (מגדלנה קולשניק), מדריכת כושר עם יותר מ-600 אלף עוקבים ברשתות החברתיות. הסרט נפתח כשסילביה מעבירה שיעור אירובי ציבורי. המצלמה נעה באופן דינמי כדי לתפוס את האנרגיה שלה. אהדת העוקבים שלה מוחשית, ומבחוץ הכל נראה מלא אושר, בדיוק כמו שאנו מביטים בתמונות של חברים בפייסבוק או באינסטגרם. אבל בחדר ההלבשה הפרטי שלה, עיניה מספרות סיפור אחר. שם הצופים מציצים בשבריריות של ניהול חיים שלמים וצבועים ברשתות החברתיות. כשאינסטגרם לא נמצא בשידור חי, סילביה נאבקת באופי עבודתה, שם היא נאלצת להציג חזית המורכבת מחיוכים שטחיים.

לאחר שהיא חושפת את בדידותה באמצעות סרטון רגשי, אחד הספונסרים שלה מתלונן על חוסר שביעות רצון: זו לא התדמית שהם רוצים למתג. לאחר שהציגה את "האני האמיתי" שלה – סילביה נענשת. חיי המשפיענים שלה השתלטו על זהותה. הסרט לוכד את תשומת לב הצופים בזכות נוכחות המשחק של קולשניק. עיניה מספרות סיפור מלנכולי משל עצמן בעיקר דרך הפרטים הקטנים, למשל במהלך ארוחה משפחתית או מפגש מביך עם מעריץ, ועל כן משקל הרשתות החברתיות מורגש בכל שלב בחייה.

המציאות שלה מסתבכת מהופעתו של עוקב שחונה מחוץ לביתה, המענג את עצמו כשהוא רואה אותה עוזבת את הדירה שלה, אבל אז הוא שולח לה סרטון שהוא מתנצל. סילביה מבינה שלבחור הזה יש הרבה מהמשותף איתה. זהותו מתחילה להיפרם ובעיותיו הרגשיות מתגלות. פון הורן מתבונן בקפידה בתהליך השבירה בין המרחב הדיגיטלי למציאות, ומזהיר אותנו מפני הסכנות שבאיבוד עצמנו ברשתות החברתיות"זיעה" הוא סרט שמתמודד עם תופעת המשפיענים כמו שאף סרט אחר לא עשה עד כה: באופן אינטימי, יסודי ואף מטריד.

[*] לעולם לא ירד עוד שלג

הקולנוע הפולני עומד בראש החזית של הקולנוע האירופאי לאורך השנים עם במאים כמו קישלובסקי, ויידה, מונק וסולבסקי שיצרו כמה מהסרטים הגדולים ביותר ביבשת. למרות שלדור הצופים הצעיר יהיה קשה לעקוב אחר סרטים אלו, יש דור חדש של במאים שעומד בראש החנית. אחת הבמאיות המרגשות ביותר בגל החדש היא מלגורז’טה שומובסקה ("פנים") ועתה היא משתפת פעולה עם מישה אנגלרט בסרטם המשותף "לעולם לא ירד עוד שלג".

זנייה המסתורי (אלק אוטגוף, הסדרה "דברים מוזרים") מגיע לפולין ומתחיל לעבוד כמעסה. הוא נולד ליד צ’רנוביל, כמה שנים אחרי האסון, ונראה שיש לו מגע של קסם. טוב, לפחות זה מה שחושבים תושבי הקהילה המגודרת בה הוא עובד. הם קבוצה מעורבת של אנשים אמידים, אך אומללים, הרואים בו סוג של עושה ניסים, שידיו יוכלו לקחת את כל דאגותיהם. שומובסקה ואנגלרט, ששימשו גם תסריטאים משותפים לסרט, לא הופכים את זנייה לסמל של נימוס וחוסר אנוכיות, אלא מאפשרים לו לשבור אופי ולהפגין אנושיות לא מקושטת.

"לעולם לא ירד עוד שלג" הוא יצירה קולנועית נועזת ומבריקה המכניסה אובייקט זר לביוספרה לא יציבה ומנתחת את התוצאות. כמהגר, זנייה מסוגל להציץ מאחורי הפרגוד לחייה של קהילה אובססיבית למראה שלה. אדישות זו נלכדת להפליא על ידי הצילום של אנגלרט ומנוגדת לרעיונותיהם של הפולניים אודות איזשהו אדם מיתי מהמזרח. זהו סרט מופשט ובעל קצב איטי, אך הסבלנות של הצופים מתגמלת. הסרט מחזיק בכל התכונות הנכונות של סרט אמנותי אירופאי אלגנטי, אך עם מורכבות אינטלקטואלית לא עמומה מדי. ההחלטה לבחור בו כנציג פולין לטקס האוסקר הקרוב הגיונית לחלוטין.

[*]

תחת שמיים פתוחים

הקשיים שעומדים בפני אסירים לשעבר בגיל העמידה המנסים להשתלב מחדש בחברה מתוארים באהדה מדבקת בסרט "מתחת לשמיים הפתוחים" - סרט הקולנוע השמיני של התסריטאית-במאית היפנית מיואה נישיקאוואה. עיבוד זה של רומן מאת ריוזו סאקי מעוגן על ידי הופעה מהפנטת של קוז’י יאקושו בתפקיד הראשי, ומציע דיוקן מחמם לב, ונוקב לסירוגין, של גנגסטר יאקוזה לשעבר, מסאו מיקאמי, שבדיוק השתחרר לאחר 13 שנים בכלא באשמת רצח. מיקאמי ננטש על ידי אמו – הגיישה, כשהיה בן ארבע וגדל בבית יתומים עד שהשתלב בפשע המאורגן כנער. בסופו של דבר, הוא התפרסם כ’לוחם’ עבור הסינדיקט שלו, ונכלא בגלל שהרג באכזריות עבריין שעשה צרות למארחת בבר, שהפכה לאחר מכן לאשתו, קומיקו (נרומי יסודה).

בסיוע עורך דינו (איסאו האשיזומה) ועובד שירותי הרווחה (יוקיאה קיטמורה), מיקאמי חמום המוח מתאמץ למצוא עבודה רגילה ולפרנס את עצמו, על אף עברו העשיר בכלא. אשר פונה אליו התסריטאי הצעיר ובמאי הטלוויזיה צונודה (טייגה נקאנו) – ומלווה אותו מפיקה (מסאמי נגאסאווה) המחפשת צהוב ורייטינג – מיקאמי חש תקווה קלושה שהוא יכול למצוא את אמו האבודה. אך נכונותו של מיקאמי לנקוט באלימות, ולו בשביל לעזור לאחרים במצוקה, ממשיכה לרדוף אותו.

סרטיה של נישיקאווה עשירים בנושאים של שקרים, כזבים ואכזבות באופן עקבי. כאן היא מעלה הילוך עם העיבוד הראשון שלה לסיפור של תסריטאי אחר, בסרט שמתמקד בדמות שלעולם לא תבגוד במה שהיא מרגישה. מיקאמי רק רוצה להרגיש שימושי שוב – אחרי הכל, עסקי היאקוזה חלפו מהעולם, כפי שמזכירים לו כמה דמויות – אולם מתייחסים אליו כמנודה חברתית. "תחת שמיים פתוחים" הוא סרט אירוני, לעיתים אופטימי וברגעים אחרים מבליט את מצוקות החיים. עבור פושע לשעבר, שתמיד חי לפי קוד של כבוד, חיים בהכחשה – הם כנראה כאלה שלא תמיד כדאי לחיות. אולם כדי להבין את הניואנסים הקטנים של החיים ביפן, ושל אסירים לשעבר בכלל – אסור להחמיץ את הסרט.

[*]