האתחול מחדש נכשל: הריבוטים המיותרים לסרטים מצליחים

פסיכו

ישנן קלאסיקות שמהוות את אבני הבניין של הקולנוע ואסור לגעת בהן בתכלית האיסור, כי כולם אוהבים אותן ואין אף יוצר שפוי שחושב שהוא יכול לשפר או להוסיף בגרסתו על המקור. "פסיכו" של היצ'קוק הוא אחת היצירות האלה. למרות שהתרחב עם הזמן לטרילוגיה מידיהם של במאים אחרים ובכיכובו של הרוצח נורמן בייטס (אנתוני פרקינס), ידוע ש"פסיכו" יש רק אחד.

גם הבמאי גאס ואן סנט ("סיפורו של ויל האנטינג") ידע את זה, אבל האהבה שלו לסרט גרמה לו לצאת להרפתקה של שחזור מדויק של המקור, כשההבדל הכי גדול בין שני הסרטים הוא צילום בצבע לעומת שחור-לבן. ואן סנט דאג להעתיק כמעט הכל: תנועות מצלמה, זויות צילום, עריכה, תסריט, מוזיקה. רק דבר אחד היה חסר לו, פרט למקוריות: מגע יד אמן. בכלל לא משנה שצוות השחקנים כולל שמות כמו וינס ווהן, אן הייש, ויליאם ה. מייסי, ויגו מורטנסן וג'וליאן מור. הסרט נקטל על ידי מבקרים, נכשל בקופות וזכה בשני פרסי ראזי בקטגוריות "הרימייק הגרוע ביותר" ו"הבמאי הגרוע ביותר".

גברים בשחור: אינטרנשיונל

למרות כל הכלים העומדים לרשותו, הניסיון הזה להחיות את הסדרה האהובה בזמן ומקום אחר לא הצליח לפגוע במטרה. ויל סמית וטומי לי ג'ונס פעלו בהצלחה בתור סוכני "גברים בשחור" ארה"ב, אבל בפרמאונט הרגישו צורך לספר על הסניף האנגלי של הסוכנות. כריס המסוורת' וטסה תומפסון, ששיתפו פעולה כל כך יפה ב"תור: רגנרוק", נבחרו להיות הסוכנים. אליהם הצטרפו הסמלים הבריטיים שהאולפנים לא מסוגלים לדלג עליהם באף סרט הנוגע לאנגליה, אמה תומפסון וליאם ניסן.

כדי לכסות על העלילה השטחית, הסרט הועמס ויזואלית בעוד ועוד חייזרים ויצורים קוסמיים. אבל בהעתקת מיקום העלילה לאי הבריטי, לאף אחד מהיוצרים לא הפריע הדמיון הרב מדי לסדרה אחרת שמתרחשת באנגליה ובה יצורים קסומים ובני אדם מיוחדים חיים את חייהם במקביל לאלה של האנשים הרגילים, מסתירים את זהותם, עוברים דרך קירות ונלחמים זה בזה. הם אפילו יכולים למחוק זכרון לבני אדם שבמקרה נחשפו אליהם, אבל עושים את זה באמצעות שרביט קסמים ולא על ידי מכשיר שמבזיק את המוח. למזלנו, הסרט הזה יישכח היטב גם בלי אף אחד מהאמצעים האלה.

זיכרון גורלי

ריבוט נוסף שלא ייזכר, אלא בזכות הכשלון המהדהד. מותחן ריגול המד"ב של פול ורהובן שכבר הפך לקלאסיקה בכיכובו של ארנולד שוורצנגר, קיבל גרסה מחודשת ב-2012 מידי לן וייזמן (סרטי "מלחמת האופל") מתוך מטרה לרוץ עם הדמויות לסרטי המשך נוספים. במקום מאדים, העלילה של הסרט מתרחשת בכדור הארץ בעתיד דיסטופי, מה שמיידית מוריד מהייחודיות שלו. אפילו אם מצליחים להתגבר על שינוי הלוקיישן, חוץ מהאקשן אין לסרט מה להציע. קולין פארל הוא שחקן מצוין בדרך כלל, כמה רמות מעל ארנולד, אבל אפילו הוא לא יכול לשחזר את השילוב של רוח השטות והבעות הפנים של מסת השרירים האוסטרית. כמו השחקנים, כך גם הסרט כולו הולך לכיוונים רציניים מדי וזונח לחלוטין את ההומור והסאטירה שאפיינו את המקור.

המומיה

מתוך הסתכלות מהצד על ההצלחה המסחררת של היקום הקולנועי של מארוול וההצלחה הארעית של סרטי די.סי., אך בהיעדר זכויות על דמויות קומיקס משלהם, אולפני יוניברסל ניסו ליצור משהו משלהם, "היקום האפל". היקום היה אמור לכלול ערבוביה של יצורים מיתולוגיים דוגמת פרנקנשטיין, אדם זאב, דרקולה וכו'. טום קרוז נבחר להוביל את הסדרה והסרט הראשון (וגם האחרון) היה ריבוט של "המומיה". ראסל קרואו אפילו הפציע שם בתפקיד ד"ר ג'קיל כהכנה לסרטים הבאים. בעוד המקור עם ברנדן פרייז'ר היה מהנה וכיפי כמעט במחוזות של "אינדיאנה ג'ונס", "המומיה" החדש נראה יותר כמו "משימה בלתי אפשרית" עם אלמנטים מיסטיים. למרות הכנסות של 400 מיליון דולר ברחבי העולם, הסרט הפסיד ליוניברסל כ-100 מיליון נוספים לצד תגובות שליליות של צופים ומבקרים. פרויקט היקום האפל נגנז מיד לאחר מכן.

ספיידרמן המופלא

סוני היו בין הראשונים שהעמידו סרט ראוי על גיבור על של מארוול. הם גם היו הראשונים שהשיקו טרילוגיה חדשה זמן קצר אחרי סיום הקודמת. לא באמת היה צורך בספיידרמן נוסף כל כך מהר אחרי הסרטים של סם ריימי, עם טובי מגוויר בתפקיד איש העכביש וקירסטן דאנסט בתפקיד אם.ג'יי. "ספיידרמן המופלא" לא חידש שום דבר והעמיד על המסך את אותן הדמויות כמעט, חוץ מגוון סטייסי (אמה סטון) כמושא אהבתו של פיטר פרקר (אנדרו גרפילד).

גם הקריירה הקולנועית הממריאה של הבמאי המוכשר מארק ווב ("500 ימים עם סאמר") ספגה מכה אנושה בעקבות הסרט, שאמנם לא היה כשלון קופתי, אבל זכה לתגובות פושרות ורק סרט המשך אחד. מאז ריבוט של ספיידרמן הפך להיות דבר שבשגרה. הקורבן העיקרי של כל סבב הוא דווקא לא הצופים, אלא הדוד בן שנרצח על ידי שודדים כל פעם מחדש. אולי המהלך הקרוב של מארוול יצליח להפוך חיסרון ליתרון, כאשר כל הספיידרמנים מהעבר יתאחדו בסרט הקרוב בהובלת טום הולנד.