הזוכים בפסטיבל הקולנוע באילת הם...

אמש נחתם פסטיבל הקולנוע הבינלאומי ה- 3 באילת. בטקס קצר וצנוע הוכרזו שני הסרטים הזוכים. "בוי אקיורי" סרטו של הבמאי ההולנדי פרנץ וייס זכה בתואר הסרט הזר הטוב ביותר. בקטגורית סרטי הילדים זכה הסרט הישראלי "עד מדינה", בבימוי של אמיל בן שמעון.

ציון לשבח הוענק לסרט "המשרתת", קו – פרודוקציה ארגנטינה/ספרד, תסריט ובימוי חורחה גאגרו, על מקוריות הסרט ועל משחקן המשובח של השחקניות נורמה אלאנדרו ("הבן של הכלה") ונורמה ארחנטינה . בקטגוריית הילדים הוענק ציון לשבח לסרט "אחי הוא כלב" סרטו של הבמאי הגרמני פיטר טים, אשר זכה לאהדה רבה בקרב הילדים שופטי התחרות. פיטר טים ביקר בישראל לרגל פסטיבל הקולנוע באילת ונכח באירועי הפסטיבל.

"בוי אוקיורי" מגולל את הרפתקאותיו של בוי אקיורי, שבגיל 15 מצטרף למחתרת, התקופה היא תקופת מלחמת העולם השנייה. אולם עד מהרה הוא נתפס ומוצא להורג. חלק גדול מהסרט מתרחש עשר שנים מאוחר יותר כאשר אביו מגיע להולנד של אחרי המלחמה בניסיון לגלות את גופת בנו.

נימוקי השופטים לבחירה היו: "גישתו הכנה והמקורית של הסרט לנושא מוכר פחות בתקופת מלחמת העולם השניה בהולנד והתפתחות נושא הסרט, יוצרת שוני בשיפוט לגבי הדמויות המופיעות בסרט. העבר וההווה משתלבים זה בזה וחושפים לצופה את ההרגשה של האמת המכאיבה. המשחק, הבימוי והצילומים מעניקים לסרט שחזור אמין של התקופה הטרגית של ימי מלחמת העולם השניה."

"עד מדינה" בכיכובם של ימית סול (בתמונה), אושרי כהן, דקל עדין, גיא כהן, שרון אלימלך, שמעון מימרן, חנן סביון, ואביב אלוש, מספר על מימון בן ה-11, משכונת מצוקה, שמעדיף להתרועע עם חבריו לשכונה במקום ללכת לבית-הספר. כשהוא עומד מול האיום להשאר שנה נוספת בכתה ו', עליו להכריע בין נאמנותו לחבריו ולחיי השכונה ובין התחייבויותיו לאמו ולהתמיד בלימודיו.

לחצו על התמונה של ימית כדי לראות את צוות השחקנים.על פי הנהלת הפסטיבל, קהל גדול נכח, מילא את האולמות וגילה עניין רב בסרטים. על פי סיכום מוקדם כ- 6.000 איש צפו בסרטי הפסטיבל בארבעת האולמות בהם הוצגו הסרטים. מר מאיר יצחק הלוי, ראש העיר אילת והגופים אשר סייעו לקיומו של הפסטיבל השנה החליטו להגדיל את תמיכתם בפסטיבל גם בשנה הבאה.

דברי סיכום:

כמו בכל פסטיבל גם על פסטיבל הסרטים הבינלאומי באילת ניתן לאמר דברים חיובים ושליליים. הפסטיבל, שנערך זו שנתו השלישית, סובל מחבלי לידה קשים אך לזכותם של המנהלים והמייסדים של הפסטיבל, חן סדן-שלח שמנהלת ויעל גורביץ' שמפיקה, יאמר שהן לא מתייאשות.

אין ספק כי אילת, כעיר תיירות, היא עיר אידיאלית לקיום פסטיבל סרטים, ערי תיירות ברחבי העולם מארחות פסטיבלים חשובים ומושכים אליהם קהל גדול וגם כוכבים מפורסמים. אולי זו אחת מהנקודות שהפסטיבל באילת צריך לשים עליהם את הדעת, הבאת אורחים מפורסמים שהגעתם לארץ תיצור תהודה ברחבי העולם.

בסך הכל, העיר אילת היא עיר שמאירה את פניה לבאים מבחוץ. האווירה היא נינוחה, תושבי אילת הם נחמדים, רגועים, ומסבירי פנים (תאמינו או לא אבל כותב שורות אלו היה עד לגילויי טוב לב מצד נהגים בכלל ונהגי מוניות בפרט).

חבל שבפסטיבל לא היה סרט ממש "חשוב", ורוב הסרטים שהיו בו היו לא רעים ומטה. מצד אחד היה סרטים חביבים כמו "לך עם אלוהים" הגרמני, בכיכובו של דניאל ברוהל (להתראות לנין) שגרר אחריו פרצי צחוק מצד הקהל הרחב. ומצד שני הוקרנו סרטים מסחריים שאין להם שום ערך אומנותי כמו "איזה מין שוטרת 2".

הקהל שהגיע נהנה, אפילו בני הנוער שהגיעו להקרנה מוקדמת של סרט האנימציה "בוב הספוג", צחקו, מחאו כפיים ואפילו שרו את שיר הנושא. בחלק גדול מהמקרים האולמות היו מלאים יחסית.

במהלך הפסטיבל היו מפעלים שראויים לאיזכור והיו כאלו שראויים לגנאי. הנהלת הפסטיבל יצאה ביוזמה נהדרת של הבאת אהבת הקולנוע לבתי הספר וארגנה הקרנות בוקר של הסרט הישראלי "לנצח עם מיקי ברקוביץ", ההקרנות נערכו בהשתתפות חלק מהיוצרים של הסרט והקהל הצעיר יכול היה לבוא במגע, אחד על אחד, עם תעשיית הקולנוע. מפעל מבורך מכיוון שחלק גדול מהפסטיבלים בעולם מתעלמים מהקהל הצעיר. כמו כן נבחרו נציגים מבתי הספר באילת שבחרו את סרט הילדים הטוב ביותר.

מצד שני, נעשה ניסיון לארגן הקרנות חוץ של כמה מהיוסיקלס של חבר תMGM. בסרטים שנבחרו היה "שיער" ו"פרסיליה מלכת המדבר", אולם סרטים אלו, שהיו אמורים להיות מוקרנים על "מסך ענק" במתחם מיוחד התגלו ככישלון קולסלי. ה"מסך הענק" היה כמה דיקטים מחוברים (ואפילו פיסת בד לא נתלתה עליהם כדי לטשטש את החיבורים) והסרטים הוקרנו כשפנס הרחוב מאיר את המשטח ולא מאפשר לראות את הסרט. הכמות המצומצמת של האילתים שהגיעו ביום הראשון, לא הגיע ליום השני והשלישי והרחבה נותרה שוממה.

המפעל שקרוי "פסטיבל הקולנוע הבינלאומי באילת" הוא מפעל יזום, אחד כזה שגורם לנו לחשוב "איך לא חשבו על זה קודם", כולנו תקווה שהפסטיבל הרביעי והחמישי יהיו טובים יותר, ממוקדים יותר ואיכותיים יותר. בהצלחה.