Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: החיים זה עכשיו!

עינת פרנבך ישבה בסרטו של חיים בוזגלו "דיסטורשן" ויצא ממנו נפעמת, היא שמחה מאוד לאפשרות לראיין את הבמאי שזוכה לביקורות מעורבות בקרב מבקרי הקולנוע בארץ. פרנבך ניסתה לתהות על קנקנו של האדם, דרכי עבודתו ויחסו לביקורת. לשמחתה, חיים בוזגלו נענה לאתגר. חלק שני משלוש.

הסדרות של חיים בוזגלו משכו אש וחצי ביקורת. הדיאלוגים ב"זינזאנה" נשמעו מאולתרים, המשחק ב"שלווה" נראה מוגזם.

לעיתים יש הרגשה כאילו קיים תסריט בקווים כלליים בלבד. אני לא מאמינה שאמרתי את זה. תמיד יעצו לי לא לנהוג בכנות יתרה היכן שהיא אינה נדרשת.

"לא, ממש לא!", עונה חיים נחרצות. "יש לי שיטת עבודה מאוד ספציפית שרק אני והשחקנים שעובדים איתי מכירים אותה. היא נותנת חופש מסויים בתוך מצב מאוד ברור ומאוד סגור מבחינה תסריטאית... יש הרבה אגדות על מה שאני עושה", הוא מגחך. "כל מה שאני עושה זה מניפולציות. זה הרבה יותר מתוחכם מאימפרוביזציה."

אני מתקשה להבין וחיים מנדב לי דוגמא למניפולציה שעשה ב'זינזאנה':"אנשים עושים אצלי בבית חזרות מ-א' עד ת'. יש שלב מסויים שצריך להודיע לקורדובה (חיים זנאתי) שהרגו לו את החברה שלו אורנה. יש סצנה שאלברט בא והוא מחבק אותו ואומר לו: 'לקחו לך את אורנה' ואז קורדובה נשבע על ספר תורה ואומר שאם הוא יתן לו לצאת, הוא לא יפגע באף אחד ואלברט מאפשר לו לצאת. זו סצנה שעשו עליה חזרות. עכשיו, ביום הזה של הצילומים, וזה תמיד אצלי, אני לא מחלק תוכנית צילומים (מה מצטלם באותו יום). זה סודי, השחקנים לא יודעים.

ביום הזה יהיה כתוב לי שאני צריך לצלם את 'מודיעים לקורדובה שלקחו לו את אורנה' ו'מודיעים לדובילרו שהוא מקבל שליש' אוקיי? גם זו סצנה שעשו עליה חזרות. עכשיו, מה אני עושה? אני אומר לזנאתי (קורדובה): 'אתה עכשיו בחוץ, כרגע דיברת עם אורנה בטלפון והיא נתנה לך לשמוע את התינוק (היא היתה בהריון) והיית מה זה שמח וכו', אתה נכנס שורק לתא.' ואז אני אומר לאלברט: 'אתה נכנס עכשיו לתא ואתה מודיע לכולם שרצחו לקורדובה את אורנה וכשיכנס זנאתי (קורדובה), תתנהג כמו בחזרה. אבל רק אתה יודע את זה'.

כולם נכנסים לחדר, פתאום אלברט נכנס לחדר, והוא אוסף את כולם ואומר להם: 'תשמעו, לקחו לקורדובה את אורנה'. הם מופתעים באמת. אני מסמן ונכנס קורדובה שורק לחדר, ופתאום הוא רואה את כולם חפויי ראש. הוא מסתכל, ניגש אליו אלברט, מחבק אותו כמו בחזרה, מושיב אותו על המיטה, והוא בהלם של החיים שלו, ואומר לו: 'לקחו לך את אורנה'. הוא מתכופף, מוריד את הראש ואז הוא אומר: 'אני רוצה לצאת להלוויה'. לכאורה יש לי את הסצנה בוואן טייק, הכי מדהימה שאפשר, משום שהכל נהיה אמיתי, למרות שהם עשו על זה חזרה. מייד אחרי כן אני אומר: 'לא מתאים לי. אני עושה עוד אחד'. ואז אני מבקש מהם לעשות בדיוק את אותן פעולות, רק שאני אומר לאלברט: 'עכשיו אתה נכנס ובמקום להודיע שלקחו את אורנה, תודיע לדובילרו שהוא קיבל שליש' ואז אני מפתיע עוד הפעם והרווחתי שתי סצנות ואף אחד בעולם לא יגיד לי שזו אימפרוביזציה!"

לחיים בוזגלו אין בעיה עם הקולות המגוונים המבקרים את יצירתו, להיפך.

"אני אוהב שאני במאי שנוי במחלוקת. אם אחד אומר שזה מדהים ושני אומר שזה חרא, אז השלישי אומר 'אני חייב להחליט'. אני אוהב שמתפתח דיון, זה חלום של כל במאי, שסרט שלו גורם לחשוב".

מחר יפורסם החלק השלישי והאחרון של הראיון ובו תנסה עינת להבין, מי הוא באמת חיים בוזגלו.