פסטיבל חיפה סקירות: סיפור אחר, שלושה זרים זהים ועוד

סיפור אחר

מבקר: רון פוגל

בסרטו החדש של אבי נשר שפתח את הפסטיבל שוב חוקר הבמאי המצליח את הישראליות על היבטיה השונים והפעם נושא יחסי דתיים-חילונים. בחורה שחזרה בתשובה עומדת להתחתן והוריה מנסים לחשוב על דרך להניא אותה מכך, כשבמקביל נאבק זוג על ילדם כשהאישה נחשדת בהשתייכות לכת מסוכנת. זהו עוד סרט מורכב ורב רבדים של נשר שמצליח פעם אחר פעם להציג לצופה בבואה של החיים הכמעט בלתי אפשריים בארץ הקודש והכל מצולם בירושלים ומעוטר בפסקול משובח. משחק מצוין במיוחד של ג'וי ריגר ויובל סגל.

[*]

נשים מתות מהלכות

מבקר: רפאל תמנה

אני לא יודע בוודאות אם הגר בן אשר תהפוך לכוכבת גדולה, אבל ראוי שתהפוך. ליוצרת החריפה הזו יש שפה משלה, מבט צלול ואפי במציאות האנושית, ומסרים שמוגשים בצורה אישית ובלתי אמצעית. סרטה החדש הוא העזה: יוצרת ישראלית צוללת אל תוך נבכי הנבכים של החברה והקולנוע האמריקאים וממשיכה אותם בתעוזה, הישר מן המקום שבו הפסיק בו טים רובינס, בסרטו הנודע "גבר מת מהלך". סרטה החשוב הוא גם יצירה בידורית מהמעלה הראשונה, וגם הזמנה ואיחול עבורנו, הצופים, להיות לאנשים חופשיים, ללא מחיצות וחומות בינינו.

בסרט, שהוא אמריקאי לחלוטין, ניכרים בכל זאת גיאומטריית הבימוי וההעמדות המיוחדות של בן אשר, הקצב והנימה והצבעוניות הייחודית שלה. הקולנוע של בן אשר מבקש לעתים לייצר איזו התגלות מיתית של בדידות האדם במרחבי עולם נוטשים ונטושים; בתוך מרחבים אלה מבליחים גילוייו של יסוד המושלם שבאדם והאלטרואיסטי שבו. כך גם בסרט הזה.

הסרט מורכב מתשע אפיזודות נפרדות, במה שיכול להיראות לרגע בטעות כזרימה רופפת וחופשית בין סיטואציות וז'אנרים שונים. כל אפיזודה מציגה שלב ומעמד מסוימים, מתוך אלה המרכיבים את הליך ההכנה להוצאה להורג של אסירה הנידונה למוות, במדינות הדרום של ארה"ב. הוא מציג בקצה האחד דמויות אנושיות עד כאב, אנשים שמאמינים בטוב ושאכפת להם, על ספקטרום שבקצה הרחוק שלו ניצבים בסרט לא מעט בני אדם אכולי קור ושנאה.

בן אשר ממחישה לנו מבלי להתייפייף שלפחות במקרים שהיא מציגה לנו, ואולי גם ברבים אחרים, תחושת מצוקה וחוסר ערך עצמי, היא שמובילה למעשי רצח שמבצעות נשים, גם אם באכזריות רבה. נדמה שהמטרה של בן אשר היא להראות נשים, שלעיתים תכופות לא רואים אותן. מה שהמוות מאפשר לחשוף בסרט הזה הוא בעיקר החיים, ומה שמהותי בהם באמת: אחווה וזיקה, נדיבות לב ואהבה. המוות הקרב מחדד את שאלת השאלות של כולנו: האם אני חשובה באמת, והאם יש לי ערך אמיתי ומקום בעולם? האם יקבלו אותי לאחר שעשיתי דברים רעים? האם אני אדם ראוי - או מפלצת נסתרת? אנחנו מקבלים תחושה חזקה שאלימות היא דבר נסיבתי, שהיא אינה חלק פנימי ואבסולוטי מאישיותו של אדם, ושאסיר זקוק לשיקום, ולא למעשה נקם שיפוטי. (הקרנה נוספת תתקיים ביום חמישי 27.9 ב-13:00 בסינמטק חיפה).

העיניים של אורסון וולס

מבקר: רון פוגל

סרט התעודה המרתק של מארק קאזינס, המבוסס רובו על חשיפת איורים וציורים של הבמאי הקלאסי אורסון וולס. הסרט מוצג מנקודת מבט של דוקומנטריסט סקרן שהוא גם מעריץ מושבע של וולס לצד קטעים מסרטיו של וולס וביניהם כמובן "האזרח קיין" ו"מגע של רשע". קאזינס נובר בארכיונים, מגיע למקומות שונים ששזורים בביוגרפיה של וולס כמו אירלנד ומרוקו ואפילו הארלם ומציג סרטים שהושפעו מוולס. למיטיבי לכת בלבד ולמעריצי הבמאי. (הקרנה נוספת תתקיים ביום חמישי 27.9 ב-10:00 בסינמטק חיפה).

ראזיה

מבקר: רון פוגל

מבט מרתק, אם כי מעט ארוך ומתפזר, על מרוקו בימינו שרקחו הבמאי נביל עיוש והבמאית-שחקנית מרים טנזורי. מורה מהרי האטלס, אשת חברה בעל מסעדה יהודי, מתבגרת מפונקת וזמר שחושב שהוא פרדי מרקורי - כל אלה מנסים לשרוד במרוקו השוביניסטית והנוטה לכיוון הדת בימינו. הסרט מתחיל במרוקו של 1982 במורה העוזב את כפרו וממשיך בקזבלנקה של 2015. הבמאי חוזר שוב ושוב בסרט ל"קזבלנקה" - הסרט המופתי עם אינגריד ברגמן והמפרי בוגרט - ומשתמש בסרט כדי לציין את מרוקו העכשווית כמעין חלום ושברו. (הקרנה נוספת תתקיים ביום חמישי 27.9 ב-15:30 במוזיאון לאמנות יפנית טיקוטין בחיפה).

קוטב

מבקר: אלעד שלו

ההישרדות האולטימטיבית של האדם הקטן מול איתני הטבע סיפקה השראה לסרטים רבים ומוצלחים כמו "להתחיל מחדש", "127 שעות" ו"הכל אבוד". ההתנתקות של האדם המודרני מהמקורות הטבעיים שלו והיטמעותו בכרך האורבני, מעלה סקרנות גדולה לגבי השאלה האם אנו עדיין מסוגלים לשרוד בתנאים לא תנאים ולהיעזר בכושר ההמצאה האנושי והשאיפה הטבעית להישרדות כדי להישאר בחיים.

"קוטב", סרט הביכורים של הבמאי ג'ו פניה, מעביר את זירת ההישרדות לקוטב המושלג (המצולם בנופי איסלנד המרהיבים) ועוקב אחר טייס דני בשם אוברגור (מאדס מיקלסן, "חניבעל") שמטוסו התרסק ומנסה לשרוד בקור המקפיא ולהזעיק עזרה. לאחר שמטוס נוסף מתרסק, עליו להציל לא רק את חייו שלו אלא של ניצולה נוספת ולהביאם למקום מבטחים.

למרות היותו של "קוטב" ממועט בדיאלוגים ומדוד בקצבו, הוא לא משעמם לרגע. פניה מיטיב להציב מכשולים בדרכו של אוברגור, המבליטים הן את תושייתו ואת אופיו הרגיש והאופטימי בנסיבות הקשות ביותר. הסרט מצליח להיות אמין לכל אורכו, סוחף את הצופה למסע סיזיפי ולעיתים קשה מנשוא בקוטב הצפוני ועל אף שהוא אינו בעל איכויות ליריות, הוא אחד הסרטים ששווה ביותר להגיע עבורם לחיפה ולצפות בהם על מסך גדול ההולם את מידותיו של הסרט המרהיב. (הקרנה נוספת תתקיים ביום רביעי 26.9 ב-22:00 באולם קריגר, כרמל צרפתי).

שלושה זרים זהים

מבקר: אלעד שלו

החל מהקרנתו בפסטיבל סאנדנס (בו זכה בפרס מיוחד של חבר השופטים) היה ברור ש"שלושה זרים זהים" הולך להפוך לתופעה. עם הכנסות מצוינות לסרט תיעודי של 12 מיליון דולר עד כה וביקורות מצוינות, הציפייה לקראתו הייתה גדולה והסרט הצליח אפילו להתעלות מעליה ומעל הפרמיס המצוין שמבטיח שמו והפך לאחד מהסרטים שפשוט לא כדאי לפספס בפסטיבל.

בובי ספרן, אדי גאלנד ודייוויד קלמן - מגלים בדרך מקרה בגיל 19 שהם שלושה אחים שנולדו כשלישיה זהה, הופרדו בלידתם ונמסרו לאימוץ למשפחות שונות. איש לא סיפר להם או למשפחותיהם המאמצות שיש להם אחים תאומים. עם פגישתם הם הופכים לחברים הטובים ביותר, לסנסציה תקשורתית ואפילו פותחים מסעדה מצליחה ביחד בניו יורק. אלא שאז הסרט תופס תפנית אפלה כשמתגלה הסיבה להפרדתם שלהם ושל תאומים נוספים זה מזה ונחשפת קונספירציה שלא הייתה מביישת את מיטב סופרי המתח.

הבמאי טים וורדל מנווט בהצלחה את הסיפור הלא ייאמן ויוצר איזון מצוין בין חלקו הראשון הקליל והמהנה לבין החלק בו המסע לחשיפת האמת מתחיל וגם סיפוריהם של האחים לאחר ההצלחה הגדולה נחשפים בזה אחר זה. התוצאה היא אחד הסרטים הדוקומנטריים הטובים של השנים האחרונות, שמצליח לפרום את הסיפור במיומנות ומותיר את הצופה עם שאלות מוסריות ופסיכולוגיות, כשבראשן מה קובע את האופן בו יתפתח הילד – סביבה או גנטיקה? (הקרנות נוספות יתקיימו ביום רביעי 26.9 בשעה 22:00 וביום שישי 28.9 בשעה 12:45 במוזיאון לאמנות יפנית טיקוטין).