סקירות אוטופיה: האיש שהרג את דון קישוט, אנה והאפוקליפסה ועוד

האיש שהרג את דון קישוט

מבקר: אלעד שלו

הסיפור מאחורי הפקת הסרט "האיש שהרג את דון קישוט" מדהים לא פחות מהסרט עצמו. זהו הסרט ביש המזל בהיסטוריית הקולנוע לאחר שהבמאי טרי גיליאם ניסה להפיק אותו לא פחות משש פעמים, כשהמפורסמת שבהן תועדה בסרט "אבודים בלמנשה" וכללה פציעה של השחקן הראשי ושיטפון של אתר הצילומים.

כעת הבמאי הוותיק הצליח סוף סוף להוציא את הסרט עליו חלם כל הקריירה, כשבמובנים רבים העלילה עצמה מתכתבת עם הביוגרפיה של הבמאי וניסיונותיו הכושלים. אדם דרייבר מגלם את טובי, במאי צעיר שמנסה להרים הפקת סרט תקופתי רב תקציב על דון קישוט. במהלך צילומיו בספרד הוא נתקל ב-DVD של סרט הסטודנטים שביים בשחור-לבן לפני כעשור. הוא יוצא לעיירה בה צילם את הסרט ופוגש חאבייר (ג'ונתן פרייס), הסנדלר הזקן שליהק בסרט הסטודנטים לתפקיד דון קישוט, שעדיין משוכנע כי הוא האביר לוחם הצדק ומנהל מלחמות חסרות פשר בטחנות רוח. חאבייר מצידו רואה בבמאי את סנצ'ו פנסה שלו ולוקח אותו למסע הרפתקאות ולחיפוש אחר דולסיניאה אהובתו.

האם הציפייה הארוכה לסרטו החדש של גיליאם הייתה שווה? השאלה תלויה אם אתם מעריציו של הבמאי. הקולנוע של גיליאם הוא אבסורדי ומבולגן מעצם מהותו, ונהיה יותר ויותר כאוטי עם השנים. הקשר בין מציאות לדמיון תמיד מתערבב זה עם זה, כאשר על הצופה מוטלת מלאכת הפענוח של מה אמיתי ומה לא והעולם אליו הוא נשאב הוא מופלא וחסר פשר בו זמנית.

במובן זה "האיש שהרג את דון קישוט" הוא סיכום מוצלח של הקולנוע של גיליאם עם חיבתו לברונים החיים בעולמם השקרי ("הרפתקאות הברון מינכהאוזן"), סיפורי אגדות המתעוררים לתחייה ("אגדות האחים גרים"), שילוב בין זמנים שונים המתערבבים זה בזה ("12 קופים") וחדירה לעולם הדמיון הקרקסי של הדמויות ("מופע הפלאים של ד"ר פרנסוס").

אמנם סרטו החדש לא עומד בסטנדרטים של יצירות המופת הקלאסיות של גיליאם, הוא מתפזר לכיוונים רבים מדי, הטון הקומי שלו לא אחיד ולעיתים נדמה כי הבמאי איבד שליטה על המתרחש ממש כמו בן דמותו בסרט, אך לחובבי הקולנוע הפסיכדלי ויוצא הדופן של גיליאם צפויה חוויה קולנועית של ממש, שמוכיחה פעם נוספת עד כמה מדובר באחד היוצרים הייחודיים בתולדות הקולנוע.

אנה והאפוקליפסה

מבקר: רון פוגל

סרט הסיום של הפסטיבל "אנה והאפוקליפסה" מצליח לחדש ולהזרים דם חדש, תרתי משמע, לסרטי הזומבים. אנה התיכוניסטית חיה חיים שגרתיים למדי בעיירה קטנה ומנומנמת, אך רגע לפני חג המולד הכל משתנה. אפוקליפסת זומבים פורצת ואנה וחבריה חייבים לכסח את דרכם החוצה מהתסבוכת כדי להתאחד עם יקיריהם בצידה האחר של העיר.

זהו מיוזיקל נעורים חצוף ומקאברי על אנה וחבריה שמנסים לשרוד את חג המולד בליטל הייבן ועל הדרך נתקלים במנהל בית ספר מרושע ובעדר זומבים .סרט ציני, מרושע ומצחיק עד כאב שחבל שנראים כל כך מעט כמוהו על המסך הגדול ושלא מצא את דרכו להפצה מסחרית בישראל. מי שמתגעגע לפרק המחזמר של "באפי", זה הסרט בשבילכם.

קריאה לחלומות

מבקר: נמרוד שובל

הבמאי והאמן רן סלוין חקר אחר חלומות, נשם את תרבות יפן ויצר סרט המציג דמיון, מציאות ותרבויות המתערבבים אלו באלו. הסרט זכה בתואר הסרט הטוב ביותר בתחרות הישראלית בפסטיבל. אישה יפנית ממחיזה את חלומותיהם של לקוחותיה, לא חולף זמן רב עד שהמציאות נסדקת ודמויות שטוחות ומשונות מיפן ומישראל פוגשות זו בזו במה שמרגיש כמו מערבולת של חלומות תמוהים.

שילובי וחילופי צבעי התאורה האינטליגנטיים והשוטים המוקפדים והמצולמים היטב אינם מצליחים להסתיר את המשחק הלא אמין והמזלזל בצופים. גם השחקן יחזקאל לזרוב נקלע לסיוט בדמות חסרת טעם שלא מכבדת אותו. הסצנות התלושות אינן משתלבות זו בזו, כאילו צולמו עבור סרטים שונים. לרגע קט, הכאוס היה מעניין מעצם הפוטנציאל שלו להתבהר, אך הופעת כתוביות הסיום הכריזו על הסיפור כהחמצה. לא רק סוף פתוח אלא סרט שכל כולו פתוח, עם רעיון מעניין שלא ממריא.