קאן היום ה-9: כוכבת סינית, סרט קוריאני ומפגש עם שחקנים טאיוואניים

שוק הסרטים התפוגג והאווירה בקאן מתחילה להיות רגועה יותר, כשמרגישים באוויר כבר את סיום הפסטיבל. אני פותח את היום שלי במלון מהודר בו אני פוגש לראיון את הבמאי הטאיוואני מידי זי ואת השחקנית וו קה שי שגם כתבה את התסריט לסרט הנועז ״נינה וו״ .הסרט, שמספר את סיפורה של שחקנית מתחילה בקולנוע הטאיוואני, הוא בעצם כתב מחאה חריף על אובדן התום של תעשיית הקולנוע. כולי תקווה שהוא יזכה להפצה בישראל.

[*]

(רון פוגל וצוות הסרט "נינה וו")

מהראיון אני ממשיך לאחד הדברים הכי כיפיים כל שנה בקאן - מפגשי מאסטר קלאס עם שחקן או במאי מוערך. השנה מתארחת בפסטיבל השחקנית הסינית המדהימה ז'אנג ז'י יי הזכורה מסרטים כמו ״נמר, דרקון״ , ״מחול הפגיונות״ (סרטו המפעים של ז׳אנג יימו, שבעקבותיו החלטתי סופית לכתוב על קולנוע) ובקרוב תככב בסרט ״גודזילה 2: מלך המפלצות״, שלקראת צאתו אפרסם את כיתת האמן המרתקת שהעבירה.

ז'י דיברה על צנזורה בשוק הסיני , על ההתחלה המפחידה כשחקנית צעירה ועל האימונים הקשים באמנויות הלחימה שהביאו אותה ליכולות מופלאות בתחום. באולם בונואל בקומה הרביעית של המבנה המרכזי של הפסטיבל נמצאים בעיקר עיתונאים אסייתיים אבל גם מערביים כמוני שפשוט עפים על קולנוע אסייתי.

[*]

(השחקנית הסינית ז'אנג ז'י יי. צילום: רויטרס)

אני ממהר לסרט הנעילה של מסגרת ״שבוע המבקרים״, עוד מסגרת משנית בקאן שמנוהלת על ידי איגוד מבקרי הקולנוע הצרפתים ולא על ידי הפסטיבל. הסרט ״לחיות בהרי פוצ׳ון״ הוא סאגה מרתקת על משפחה שחיה באזור הרי פוצ׳ון ונאבקת כדי לשרוד. צילום יפהפה וסרט של שעתיים וחצי בסגנון על גבול הדוקומנטרי די מותחים את עצביו של הצופה, אבל מדובר בקולנוע לא מתפשר ואיכותי. הלוואי עליי עוד הרבה סרטים כאלו בקאן. אני עולה על טוקסידו ומתכונן לדובדבן שלי בקאן - הקרנת לילה של סרט האקשן הקוריאני ״השוטר, הגנגסטר והשטן״. בכל שנותיי בקאן למזלי תמיד הייתה הקרנה לילית של סרט קוריאני מדמם כזה או אחר (כמו ״היללה״ ו״הנבלים״). הפעם מדובר בסרט די מאכזב ושבלוני של הבמאי האלמוני לי וון טה. מה שמעניין בסרט - העוסק בניסיון לכידתו של רוצח סדרתי - הוא הכוכב הראשי מה דונג סאוק המגלם את ראש ארגון הפשע החובר לשוטר כדי ללכוד את ״השטן״.

השחקן המאוד פיזי נבחר לאחרונה לגלם גיבור על סיני ביקום הקולנועי של מארוול מתוך מטרה ברורה לקרוץ לקהל האסייתי. השחקן, שהוא אחד הכוכבים הלוהטים בקוריאה זכור מהופעתו ב״רכבת לבוסאן״ המרשים וגם בסרט הנוכחי הוא מצוין, אבל הסרט הוא די חלש ומאכזב. אני יוצא מאולם הלומייר ופוגש את דקל ברנסון ואת ירדן ליפשיץ שסרטיהם מתחרים בפסטיבל במסגרת הסרט הקצר וסרטי הסטודנטים. אני מאחל להם בהצלחה ומסיים עוד ערב גדוש בקאן.