סרטי העשור של יאיר הוכנר: מקומות 1-10

1. מקס הזועם: כביש הזעם

36 שנה חלפו מאז הסרט הראשון בסדרת סרטי "מקס הזועם". ג'ורג' מילר, הבמאי המקורי של הטרילוגיה המיתולוגית, חזר בשנת 2015 אל העולם הדיסטופי שהוא יצר. לא מדובר בסתם עוד סרט בסדרה של סרטים – אלא בחיזיון מטורף מהסוג שרק קולנוען משוגע יכול ליצור. קולנוע טוטאלי, יצירת מופת שאיבדה את הבלמים ודוהרת ב-220 קמ"ש לא רק על גבי המסך, אלא אל תוך האולם ומספקת את אחד מסרטי הפעולה הפנטסטיים המדהימים ביותר שנראו בעשור החולף. מילר האוסטרלי בן ה-70 עושה בית ספר לקולנוע לכל במאי סרטי הפעולה והקומיקס הצעירים שפועלים בהוליווד. אינני זוכר חוויה קולנועית כל כך אינטנסיבית מהסיקוונס הראשון עד האחרון. אקסטראווגנזה שנמשכת 120 דקות שאין בה רגע אחד דל. אקשן כמעט ללא הפסקה, עם סצנות פעולות שלא משאירות לצופים אפילו רגע אחד לקחת נשימה כדי להתכונן למהלומה הויזואלית הבאה.

מילר זורק אותנו בשניות מעטות אל תוך העולם הפוסט אפוקליפטי ואל תוך חייו של לוחם הדרכים מקס, שממשיך להיות נרדף על ידי עברו הטראגי בשלל חזיונות מטרידים. הוא ממשיך לנדוד בגפו במדבריות אחרי האסון שחיסל את המשאבים של כדור הארץ והשאיר אחריו רק כנופיות אלימות השולטות בדלק, מים ונשק ויעשו הכל כדי לשמר את כוחם. בלית ברירה הוא מצטרף אל הלוחמת פיוריוסה המבריחה מהמצודה של אימורטן ג'ו, העריץ הפסיכופט, את נשותיו הצעירות, חלקן גם הרות. מילר מביים כאן את מה שהופך למרדף הקולנועי האולטימטיבי. זה אולי סרט הפעולה הפמיניסטי ביותר שנראה על גבי המסך הגדול שבו הגברים הם רק כלי עבור הנשים והן אלו שמחליטות מה יהיה עתידן. ג'ורג' מילר ו"מקס הזועם" חוזרים אל חיינו ואל בתי הקולנוע ומזכירים לנו איך קולנוע צריך להיראות ולהרגיש.

2. מנועים קדושים - סרטו של לאו קראקאס הוא יצירת מופת קולנועית מרגשת וסוחפת. אחד ההישגים האמנותיים הגדולים של העשור. אין לי אפילו את המילים כדי לתאר את התחושות שהסרט עורר בי. קראקאס הצליח ליצור יצירה חד פעמית, נדירה בעוצמתה ויופייה. דני לוואן בהופעה בלתי נשכחת שאפשר להגדירה כהתפרצות של כשרון בלתי נדלה שנשפך על המסך במסע שאסור להפסיד.

3. צעצוע של סיפור 3 - תסריט מעולה. זהו הקלף המנצח של אולפני פיקסאר. לא משנה כמה האנימציה תהיה מרשימה, והיא מאוד מרשימה, "צעצוע של סיפור 3" הוא אחד הסרטים הבודדים שהצליחו לעסוק באופן בוגר בנושאים לא ידידותיים כמו הזדקנות, התחושה שאף אחד כבר לא זקוק לך או מעוניין בך יותר וכמובן במוות ועדיין להפוך לשובר קופות מספר 1 של 2010. ההשפעה של הסרט הזה על סרטי האנימציה בעשור החולף ניכרת כמעט בכל סרט אנימציה.

4. יללה - הבמאים רוב אפשטיין וג'פרי פרידמן מציגים יצירה מורכבת המתנהלת במספר רבדים שמטרתה היא לפענח את סוד קסמה של הפואמה המבריקה “Howl” מאת המשורר אלן גינסברג (בגילומו של ג'יימס פרנקו) דרך אנימציה מרהיבה המשחזרת את השיר, חומרים עלילתיים לצד שחזור המשפט שהתנהל סביב היצירה וגם ראיונות. "יללה" עוסק באחד הנושאים הבוערים והחשובים ביותר בימים אפלים שיש אנשים בעלי כוח בשלטון המעוניינים להטיל צנזורה על כל יצירה אומנותית שלא נראית לטעמם או מסתדרת עם דעתם הפוליטית, "יללה" הוא יצירה חשובה שכל אדם התומך בדמוקרטיה וחופש יצירה חייב לעצמו. זהו לא רק שיעור מרתק בהיסטוריה וספרות אלא גם שיעור חשוב באזרחות.

5. מתחת לעור -ג'ונתן גלייזר שביים בשנת 2004 את יצירת המופת "לידה" חזר אל עשייה קולנועית אחרי עשור. סקרלט ג'והנסון מובילה את היצירה הקולנועית המאוד לא שגרתית הזו באומץ רב. גלייזר רוקח כאן פנטזיית מדע בדיוני מהפנטת, אפלה, רבת רבדים וחכמה עד מאוד. יצירה על מערכות יחסים בין בני אדם, על זרות, על אובססיה ועל הצורך להימלט ממי שאתה באמת. המוזיקאית מיקה לוי יצרה פסקול מעולה והצילום של דניאל לנדין פשוט מדהים. הכשרון של כולם מתפרץ על המסך וביחד הם מספקים יצירה בלתי נשכחת.

6. זרים על שפת האגם - סרטו של אלן גירודי הוא מותחן פילוסופי ופסיכולוגי כאילו היצ'קוק ואנטוניוני החליטו לשתף פעולה ולחבר יחד את יצירות המופת שלהם: "יצרים" ו"פסיכו" לתוך יצירה אחת שצולמה על חוף ימה של Fire Island - המקום בו צולמו סרטי פורנו פורצי דרך של גייז בראשית שנות השבעים. גידורי עוסק בגבולות התשוקה ועד כמה רחוק אנחנו כבני אדם נסכים להגיע כדי לממש את הפנטזיות המיניות שלנו. בסופו של הסרט אנחנו נשארים ללא אוויר לנשימה לכמה דקות מאוד ארוכות ותוהים לעצמנו האם "אהבה ומוות" אחד הם? חוויה קולנועית אמנותית, איכותית ויוצאת דופן.

7. ענן אטלס - 172 דקות זהו אורכו של האפוס הקולנועי המבוסס על רב המכר של דייויד מיטשל. היצירה מרהיבת העין בבימויים של לאנה ואשובסקי, אנדי ואשובסקי וטום טיקוור הוא חוויה שאפתנית, נועזת, ייחודית, נדירה וכובשת. על אף אורכה והמורכבות הרעיונית והתסריטאית שלה שמשלבת בין שישה סיפורים שונים לחלוטין בתקופות שונות לחלוטין, היא מצליחה להיות ברורה ובהירה לכל אורכה. מסוג הסרטים שאינם זוכים להערכה בעת יציאתם בקולנוע ורק תקופה לאחר מכן מבינים את משמעותם וחשיבותם.

8. הוגו - אחרי 50 שנות קריירה קולנועית המורכבת בעיקר מסרטים אלימים ופסימיים, בשנת 2011 מרטין סקורסזה הפתיע ויצר את סרטו הקסום ביותר. יצירת מופת קולנועית המצדיעה לאחד החלוצים הראשונים של הסרט האילם - מי שביים את סרטי הפנטזיה הראשונים – הבמאי ז'ורז' מלייס. מכתב אהבה מרגש אל הימים בהם הקולנוע עדיין היה בחיתוליו והסרטים עדיין היו אילמים ותמימים. על אף שהסרט עוסק בראשית הקולנוע מדובר ביצירה קולנועית מרהיבת עין בתלת מימד. התסריט של ג'ון לוגאן מופלא ומרגש, הפסקול הנפלא של האוורד שור משלים את המלאכה. סרט חובה לכל מי שאוהב קולנוע.

9. לה לה לנד - מסוג הסרטים שכבר לא עושים יותר. יצירה צבעונית, מסוגננת ומרשימה שכולה שיר אהבה למיוזיקלס ההוליוודיים הקלאסיים של פעם. איזה מזל שדמיין שאזל מחזיר אותנו אל העבר הקסום של הוליווד: הוא משתמש במסך הסינמסקופ הרחב, בצבעי טכניקולור עזים ומשלב תסריט טוב עם בימוי חכם וכישרון גדול. התאהבתי בסרט הזה ממבט ראשון, ולכל אורכו הגרון שלי היה חנוק מהתרגשות. "לה לה לנד" הוא לא רק יצירה רומנטית ומוזיקלית סוחפת, הוא גם יצירה מפוכחת בנועזותה ובאפלוליות שלה על אהבה ומימושה. קולנוע הוליוודי קלאסי במיטבו.

10. העור בו אני חי - אומרים שעם גאונות מגיע גם הטירוף. על הסרטים של אלמודובר אפשר לטעון שהם כל כך מטורפים שהם חייבים להיות גאונים. "העור בו אני חי" משנת 2011 בכיכובו של אנטוניו בנדרס הוא סוג של קאמבק. אחרי שאלמודובר נהנה מהצלחה מסחרית וחיבוק חם של הקהל הבורגני נראה שהוא חוזר אל המקורות עם מותחן פסיכולוגי שכולו יצרים ואלימות מצמררת על מערכת יחסים מורכבת בין פושע לקורבן שלו. אפשר לטעון שהסיפור גובל בקיטש ומזכיר יותר טלנובלה רעה אבל מבחינת כותב שורות אלו, ככול שסרטיו של הגאון הספרדי יהיו יותר ויותר קיצונים ומופרכים כך ייטב.