Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: פסטיבל ברלין: בכורת הסרט החדש של פיקסאר

קדימה (Onward)

סרט חדש של פיקסאר הוא תמיד סיבה למסיבה, וגם סרט האנימציה "קדימה" שהוצג בברלין מספק את הסחורה כפי שהאולפנים תמיד יודעים. בעידן של רימייקים, סרטים ממוחזרים ופרנצ'ייזים בלתי נגמרים (מחלה בה גם פיקסאר לקתה בשנים האחרונות עם מספר סרטי המשך ללהיטים הגדולים שלהם), כיף לראות סרט מקורי, שלוקח מרכיבים של סרט הרפתקאות, מוסיף קצת כישופים סטייל הארי פוטר וחופן של הומור מוצלח, ומערבב אותם יחד עם דרמת התבגרות על יחסים בין אחים בצל אובדן האב שהלך לעולמו בצעירותם.

איאן (טום הולנד, ספיידרמן) הוא בן למשפחת אלפים, שמפחד להגשים את חלומותיו ולעמוד על שלו ונאלץ להתמודד עם אחיו הגדול והמביך חובב הקסמים (כריס פראט) ועם החיים ללא אביו שמת עוד לפני שהספיק באמת להכירו. ביום הולדתו ה-16 האחים מקבלים מאמם מתנה שאביהם הותיר להם – מטה קסמים עם יהלום בקצהו שמאפשר להם לבצע כישוף שיחזיר את אביהם ליום אחד. אך הקסם משתבש, היהלום נשבר, האב חוזר רק בחלקו התחתון (ברגליו בלבד) והאחים יוצאים למסע להשלים את הכישוף ולבלות עם אביהם יום אחד אחרון.

זהו סרט הרפתקאות במלוא מובן המילה, בו האחים עוברים מסע מלא בסכנות ובדמויות שונות ומשונות שמבליחות לאורכו, ובסופו מגלים אחד את השני ומבינים את חשיבות הקשר ביניהם. פיקסאר תמיד ידעו לעשות סרטי אנימציה בהם מתחת לעלילה הסוחפת והמקורית מסתתרים מסרים עמוקים ומהותיים שאינם מיועדים לקהל צעיר בלבד, וזו הסיבה שהאולפן קנה לו אוהדים בקרב קהל כה גדול. "קדימה" עומד במשימה זו כהלכה, וגם אם יש בו חורים עלילתיים והוא אינו מהסרטים הגדולים ביותר של האולפן, ההנאה בו מובטחת לבני כל הגילאים. הסרט יעלה לאקרנים בישראל ב-5.3.

הפולש (The Intruder)

נדיר למדי לראות סרטי ז'אנר בתחרות רשמית של פסטיבלים גדולים ולכן המותחן הפסיכולוגי הארגנטינאי "הפולש" של הבמאית נטליה מטה הוא מרענן בנוף. הסרט שנעשה בהשראת הספר הארגנטינאי “El mal menor” עוקב אחר מדבבת סרטי אימה שהולכת ומאבדת את האחיזה במציאות לאחר אירוע טראומטי שחוותה בחופשה עם בן זוגה. מאז אותו אירוע ישנו רחש סטטי מוזר באולפן הדיבוב שמפריע לסאונד של הסרט, אמה (ססיליה רות הוותיקה) וצעיר אטרקטיבי נכנסים לחייה בפתאומיות, היא סובלת מסיוטים ומחזיונות שרודפים אותה והצופה, יחד איתה, מאבד את הקו הדק שמפריד בין מציאות לבדיון. האם הטראומה שעברה גורמת לה לאבד את שפיותה או שישות מהעבר משתלטת עליה והיא נדרשת לסלקה כדי לחזור לעצמה? על הקו הזה משחק הסרט שמקבל השראה מהמותחנים הפסיכולוגיים של רומן פולנסקי ומסרטו של בריאן דה פלמה "התפוצצות". זהו סרט שיש בו כמה סצנות מקוריות ומוצלחות והוא מעורר עניין לכל אורכו, אולם לעיתים הבלבול של הגיבורה משתלט גם הוא על העלילה.

פרה ראשונה (First Cow)

בתקופה בה גוברים המחאות נגד ההתעלמות מבמאיות בטקסי הפרסים, קלי רייכהארדט ("וונדי ולוסי", "נשים מסוימות") מהווה דוגמה לבמאית שמזה 25 שנה תפסה את מקומה כאחת המובילות בקולנוע האמריקאי העצמאי עם סרטים מהורהרים, מדודים בקצבם, הנותנים מרווח נשימה לצופה לחשוב על המתרחש ולצלול אט אט לעלילה ולנפש הדמויות.

סרטה החדש "פרה ראשונה" מצריך גם הוא אורך רוח ולוקח זמן להיכנס אליו במלואו, אך ברגע שעושים זאת הוא מספק חוויית צפייה מתגמלת וייחודית הנותנת לצופה להזדהות עם דמויות שוליים המוצאות את מקומן בחברה קשוחה תוך יצירת חברות אמיצה וגם כיפוף קטן של הכללים, שלפי התחלת הסרט המתרחשת בימינו יתברר כבעל משמעות גורלית.

העלילה עוקבת אחר סוחר פרווה ומהגר סיני (הבורח מרוסים שרודפים אחריו) שמתחברים בערבות אורגון. הם מחליטים לגנוב את החלב של הפרה היחידה באזור, ולהכין ממנה עוגיות אותן הם מוכרים לסוחרים העוברים במקום. הבעיות מתחילות כאשר בעל האחוזה העשיר (שהוא גם בעליה של הפרה) מתלהב מסחורתם ומבקש מהם להכין מאפים עבור אורחיו. רייכהרארדט מביימת מעין מערבון ללא רובים, נוגה ושקט, יפהפה ויזואלית, בו העוגיות מחליפות את הקרבות ואנו מתוודעים ומתקרבים אל הגיבורים תוך ידיעה של הסוף הבלתי נמנע שעתיד להגיע.

סיביר

לפעמים סרטי פסטיבלים הם שונים, ייחודיים, מספקים שפה ויזואלית וקול שחותר תחת הקולנוע המסחרי. ולפעמים הם "סיביר", סרט שנדמה כמו פרודיה על קולנוע ארט-האוס שמוציא את הצופה למסע אליו כלל לא היה שווה לצאת, שבו כל רגע כל דבר יכול לקרות ולכן אין שום עניין מה הסצנה הבאה תביא מאחר והן לא מתחברות לכדי משמעות כלשהי.

סרטו של אבל פררה ("פקד מושחת") עוקב אחר קלינט (ווילם דפו), אדם בודד שמנהל בר מוזנח במקום מושלג אליו מגיעים לעיתים מבקרים בודדים לא פחות. משם יוצא הסרט למעין מסע סוראליסטי, ספק בתוך תודעתו של קלינט, בו הוא מתמודד עם ילדותו ונטישתו של אביו ונטישתו שלו עצמו את אשתו ובנו. אם העלילה נשמעת קוהרנטית, היא לא. סצנה חסרת פשר רודפת אחרת, דימויים מעוותים צצים והסרט מסתיים בנקודה פתאומית שמותירה שאלה אחת מרחפת: מה רצה המשורר להגיד או במילים פחות מנומסות WTF?

לכל הכתבות, הסקירות והראיונות מפסטיבל ברלין היכנסו ל מתחם פסטיבל ברלין