Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: פסטיבל סרטי סטודנטים 2020: סקירות סרטי התחרות הבינל

נעורים (ישראל)

סרטה של שי לי עטרי, שהתקבל ביולי האחרון לפסטיבל קאן, הוא סרט בן 30 דקות המתעד את סיפורה האישי של עטרי. אור, בחורה בשנות העשרים, עוברת תאונת דרכים קשה ובעקבותיה שיקום בבית אימה בקיבוץ. בעקבות הפיזיותרפיסט שלה, שלמד כמה שנים מעליה בתיכון, היא מגלה את עצמה מחדש - את היכולת להתאהב, את הנשיות, וגם את החיים לצד ומעבר למגבלה. סרט עשוי טוב ומעורר מחשבה. (מבקרת: לירון אברהם)

בתו (צ'כיה)

דריה קשצ'יבה מצליחה ברבע שעה להכניס יותר רגש מאשר יוצרים אחרים מסוגלים לדחוס בסרט באורך מלא. באמצעות אנימציית סטופ-מושן עם בובות עיסת נייר וללא מילים אנו נחשפים לסיפורה של בת הכמהה לחיבתו של אביה שאינו יודע איך להראות אותה. הבעות הפנים של הדמויות מוגבלות לעיניים בלבד ועל אף שאינן פוצות פה מצליחה שפת הגוף לומר יותר מכל טקסט.

עבודת מצלמה מרשימה מגבירה את האפקט של כל תנועה ומוסיפה נופך מחוספס וכמעט ריאליסטי לאווירה המלנכולית הכללית. אלמנט הפנטזיה נכנס רק באמצע בקטע בו חולמת הילדה להפוך לציפור פצועה, מטאפורה העוברת בחוט השני לכל אורך הסרט, על מנת לזכות בחיבתו של האב. זה סיפור קטן ועצוב המזכיר שגם אנשים שאוהבים יכולים לפגוע לפעמים, אבל כדאי גם ללמוד לסלוח כשעוד יש הזדמנות. (הלמינה גרופר)

[*]

QUEENS (שוויץ)

סרטו של יוסף יוסף מכניס את הצופה אל תוך עולמן של הדראג קווינס, אבל לא מכיוון הבמה. למעשה אנו פותחים את הלילה עם מון ואמבר כשהן מתכוננות לצאת אל המועדון בו הן מופיעות, הן עולות על רכבת והולכות ברחוב ואין רגע דל אחד. עם איפור גדול באה אישיות גדולה, שלא לומר דרמה קווינס לא קטנות.

על פניו קל לבטל את הוויכוחים של הצמד ושל חברותיהן למועדון כמטופשים כמו למה ללבוש את אותה השמלה להופעה חמש פעמים, אבל זה לא כל כך פשוט. דראג קווינס הן בני אדם כמו כולנו ויש להן את חוסרי הביטחון, הפחדים והגאווה המקצועית שלהן. כן, הכל גדול יותר, צבעוני יותר ורועש יותר אבל אמיתי לא פחות ובסופו של דבר גם עם כל הדרמה החברות מנצחת. (הלמינה גרופר)

ביי בית (הונגריה)

סרט אנימציה סוריאליסטי במיוחד, העוקב אחר שינוי טריפי שעובר על שכונת מגוריה של צעירה שמתבשרת כי היא תצטרך לעזוב את ביתה. מה שמתחיל מדמעה קטנה מתגלגל למקומות הזייתיים שמשדרים עד כמה הבמאית אווה דראבוס מנסה להוכיח שיש לה ראש יוצא דופן. אז כן, זו בהחלט התחושה שהסרט מעניק, אבל הוא לא נותן משהו מעבר לכך - לא משהו מחכים או מעניין במיוחד. אנימציה מוצלחת ומקורית, לא מצדיקה את החוסר בעלילה, או לפחות את החוסר באכפתיות כלפי הצופים. (ערן איצקוביץ)

איש עובד (שוויץ) סרטה של ג'ולייטה קורבל הוא סרט ארט-האוס מובהק, והוא לא מנסה להסתיר זאת לרגע אחד. במרכז הסרט נמצא מאבטח במפעל שעומד להיסגר, מה שגורם לו להרגיש כאילו הגיע קץ הימים. בבסיסו, הסיפור מעניין ויכול אפילו להימשך כסרט באורך מלא אם יקבל טיפול ראוי, אבל הוא קצת מפוספס במתכונתו הנוכחית. הרבה שתיקות, המון צילומים של עצמים גדולים שאמורים להעיד על בדידותו של המאבטח (שחברו הטוב ביותר, ואולי אפילו היחיד, הוא כלב דני ענק) וקצב איטי במכוון גורמים לסרט הזה להרגיש שאפשר למצות את הסיפור בצורה טובה יותר דווקא אם היה ארוך יותר. עם זאת, בהחלט ייתכן ונשמע על קורבל בעתיד, כי יש לה טאץ' מעניין שעשוי להפוך אותה לבמאית מוכרת. (ערן איצקוביץ)

[*]

IHR (שוויץ)

סרט האנימציה הקצר של לואי מורלה ואמילי קושה, מציג סיפור פשוט על בניין ודייריו כאשר הגורם השוזר את דמויותיהם וסיפוריהם האחד בשני, הינה הפעולה הפשוטה של זריקת הזבל אל הפח. ככל שהזבל מתחיל להיערם ולעלות על גדותיו, נראה ששגרת החיים של דיירי הבניין מופרת ועומדת לצאת משליטה. הדימויים האימתיים בשחור ולבן של דיירי הבניין וזריקת הזבל אל פח האשפה מבטאים אצל אחדים את החרדות, הכעסים, המטען האישי והייאוש, בעוד שעבור אחרים אותה הפעולה מסמלת שחרור מחיי עבודה סיזיפיים. הדרך בה מתקדם הסרט עד לרגע השיא בו הזבל בחייהם של הדמויות מתפרץ ועולה על פני השטח (תרתי משמע) גורם לחוויה אינטנסיבית ומסקרנת. (מישל צ'יקו )

עשב שוטה (פולין)

המון נושאים טעונים רגשית מרוכזים ומוגשים ב-16 הדקות של סרטה של מריה אורנף, שמציע הצצה לסצנות הנשזרות ליום בחייה של ילדה צעירה, המבקשת למצוא מקום בעולם המאלץ אותה להיקרע בין אופייה הצעיר והתמים לבין המציאות הקשה והכואבת המקיפה אותה. האכזריות המלווה את הילדה לכל מקום אליו היא הולכת, לא מסתכמת רק ביחסה של החברה כלפיה, אלא חודרת גם אל מה שאמור לשמש כחוף מבטחים עבור הילדה קטנה - ביתה ומשפחתה. בזמן שאתה מייחל לשלומה ולביטחונה של הילדה, הכתובת המטלטלת המופיעה בסוף הסרט הופכת לדימוי החזק והכואב ביותר עם הקדשת הסרט אל אחותה של היוצרת וההבנה שהסרט, וחוסר הקבלה והרוע המופיעים בו, הם חלק ממציאות קיימת. (מישל צ'יקו )

הראשון בנובמבר (אנגליה)

העלילה בסרטו של צ'ארלי מנטון נפתחת בתמונה קפואה שמיד מובילה את הצופה באופן מחשבתי לדרמת הסיפור שעוסק באם בדרכה לחזות בהוצאה להורג של רוצח בנה, שנקרעת בין הרצון לנקמה לבין הניסיון לחידוש הקשר עם בתה. זהו סרט קצר ומעולה שמוביל את הצופה לתוך הרפתקת רגשות טבולים בדיכאון, כעס, עצב, תסכול ובעיקר בסקרנות גוברת שעד לסיום הסרט לא מקבלת מענה לגבי מי הרוצח האמיתי ומה צופן העתיד. (מתן נסטל)

שלח לי מלאך (ישראל)

בסרט אנימציה קצר וקסום זה של הבמאי שחר ארפוב, המשמעות של מי אנחנו ומה המהות שלנו בחיים, מובאת באופן תמציתי וברור תוך כדי המחשה ציורית מלנכולית המבוססת על אהבה, תגליות, התפתחות מהירה לצד הצגה נועזת וכנה של חברות אמת בין האדם לכלב, שמסייע לבעליו לגלות את האני האמיתי שלו. סרט שמעניק חומר למחשבה. (מתן נסטל)

[*]

עושה צרות (ניגריה)

כשהתפאורה שלך מלכתחילה היא אזור עשיר בתרבות ששונה לחלוטין ממה שאנחנו רגילים, קל מאוד להיקלע לאזור הנוח של יצירת סרט שמדבר על אותה התרבות אבל לא באמת יוצר קשר עם העולם שבחוץ. מלבד הצילום הנהדר, עריכת הסאונד המעולה והמשחק המאוד אמיתי, נוסו עושה משהו מאוד חכם; היא בוחרת בניגריה ובתרבות שלה כנקודת המוצא, אבל במקום להישאר בגבול הזה היא מצליחה במגבלת הזמן של 10 דקות לדבר על הרבה נושאים אוניברסליים כמו התמימות שבפשטות, סקרנות של ילדים ופוסט טראומה ממלחמה. היא לא באמת יצרה משהו חדש, אלא פשוט סיפרה סיפור שכולנו יכולים להבין אבל לא תמיד לראות, וזה הקסם שבסרט. (ליטן לשינר)

קרה ושמש (ישראל)

בסרט קצר בן מספר מועט של דקות קשה לפרוץ את הטייטל ה"רגיל", אלא אם יש לך סיפור יוצא דופן. לצערי; סיפור על מורה שנוגעת בליבו של תלמיד בעייתי זה אמנם נושא יפהפה, אבל הוא כבר נעשה באלפי תצורות שונות שכבר חזרו על עצמן יותר מדי פעמים. המשחק מקסים והטקסט נפלא בסרטה של הילה רויזנמן, אבל לא מספיק מיוחד כדי לצאת מהטייטל "רגיל". (ליטן לשינר)

MILLER AND SON (ארה"ב)

ריאן ואביו אל מנהלים יחד מוסך מכוניות. ריאן הוא עובד חרוץ, מקצועי ונעים הליכות, אבל מסתבר שהוא מסתיר סוד מסובביו ובעיקר מאביו. בלילות הוא לובש בגדי נשים ויוצא לרקוד במועדונים. אך סוד סופו להיחשף והוא נאלץ להתעמת עם אביו בנוגע לכך. התמודדות עם הידיעה על נטיותיו, הפחד, התסכול והרצון להמשיך להיות הבן האוהב למרות הכול, כאשר השניים עומדים בפני תהליך רגשי שימים יגידו איך יסתיים. סרט קצר שמצליח לרגש, להיות אמין עם מוזיקה סוחפת. הבמאי אשר ג'לינסקי מדגיש את הניגוד בין חיי היום יום הגבריים לחיי הלילה המשוחררים. הסרט קולח, מעביר נושא מורכב ומצולם להפליא. (מיכל ליבר-רונן)

לך, שרה (דרום קוריאה)

דרמה עוכרת שלווה של דיוקיאן קים על אישה הנמלטת מסיאול וחוזרת לעיר הולדתה. בניסיון להעלם היא מחליפה את שמה ומתחילה לעבוד בפס יצור בבית מטבחיים, אולם עברה חוזר לרדוף אותה. השחקנית הנהדרת מי-נה או בתפקיד עוצמתי ומרגש כאישה שמנסה לשרוד במציאות כמעט בלתי אפשרית. עוד סרט קוריאני על החיים כסבל מתמשך ואכזרי. (רון פוגל)

לחלק השני של כתבת הסקירות - לחצו כאן