אני צמאה לקולנוע: ראיון עם לירון וייסמן, כוכבת לשחרר את שולי

היו אלו 19 שנות קריירה עבור השחקנית לירון וייסמן לפני שהתאהבה מחדש במקצוע בעזרת מדיום שחדש לה - הקולנוע. זה קרה ביום שני הקודם בפרמיירה הישראלית הגדולה ביותר מזה תחילת משבר הקורונה באולם הגדול של הסינמה סיטי לסרט "לשחרר את שולי" בכיכובה. בעוד שוייסמן לא זרה לקולנוע ושיחקה בסרטים "היער שהיה" וגם ב"מדוזות" של הסופר אתגר קרת ואשתו שירה גפן, זה הסרט המסחרי עתיר התקציב הראשון בו היא משחקת בתפקיד משמעותי, כך שההתרגשות מובנת. "פתאום חזרתי לעוצמה הזו של המסך הגדול, ויש בזה משהו משכר", משתפת השחקנית. "הרי כולנו גדלנו על קולנוע, כשאני הייתי קטנה לא היו הרבה סדרות, היה את הקולנוע. אלו בעיקר היו הדמויות האלו שהן גדולות מהחיים, השחקנים הכי גדולים. אז כן, אני רוצה לעשות הכול מהכול, אבל אני צמאה לקולנוע".

בסרט "לשחרר את שולי" בכיכובה של שלישיית 'מה קשור', ששבר השבוע את שיא כל הזמנים לפתיחה של סרט ישראלי עם מכירה של 100 אלף כרטיסים בשלושת הימים הראשונים, משחקת וייסמן את קורל (או "קורחל" כמו שמכנה אותה אסי ישראלוף), סוכנת מהשגרירות בקולומביה שמטרתה היא למצוא את הבן האבוד של אביהו (ציון ברוך) אשר בנו נחטף ע״י יפהפייה קולומביאנית ובן זוגה הבריון. תוך כדי המסע היא מתאהבת באחד מחבריו (שלום מיכאלשווילי). "זה מאוד מצחיק אבל אפילו שאני משחקת בסרט עם שלום, את האודישן הראשון עשיתי עם אסי (ישראלוף)", מספרת וייסמן על הליהוק לסרט. "שלום לא יכול היה להגיע באותו יום, אז אסי החליף אותו ובגלל שהם כל כך קרובים מבחינתם מה שטוב לאסי טוב גם לשלום. ככה זה היה גם בצילומים, הם כמו אחים שמאוד מזכירים אחד את השני".

[*]

(לירון וייסמן. צילום: אייל רפאלוב)

אבל בתור אימא, זו לא הייתה החלטה קלה עבור לירון לשחק בסרט שרוב צילומיו התקיימו בקולומביה. "התקשרתי למשפחה שלי ואמרתי להם 'וואו זה משוגע'", משתפת השחקנית. "אבל הם דווקא אמרו 'ברור שאת נוסעת, אל תחשבי עלינו בכלל'. ההתחלה של הצילומים לא הייתה קלה, היו הרבה רגעים שהתגעגעתי. למזלי, היינו כולנו מאוד ביחד בתוך זה. אני האימא והם (השלישייה) האבות שכולם מאוד מתגעגעים למשפחה ולילדים. ברור שכשהיינו בצילומים, אז כבר הייתה עבודה ועשינו הרבה כיף שם".

איך הייתה העבודה עם 'מה קשור'?

"היה חלום. הם שילוב נורא יפה של מקצוענות שיא והומור. אין טקסט שהם לא נותנים בו את הכול, אין חזרה או טייק שהם מבוזבזים כשהם שם. ברגע שיש אקשן, הם קופצים למים. אפילו שבקומדיה זה נורא קשה להישאר באנרגיה מסוימת, הם עדיין נותנים את הכול גם בטקסטים שנכתבו כבר שנה מראש". מה מידת האלתור שהייתה בסרט?

"היה מקום לאלתור. בגלל שהם מאוד היו מעורבים בתסריט, אז כבר היה להם מקום מוכן לאלתר קצת. צריך לדעת איך לאלתר והם יודעים איך לעשות את זה אפילו שהם יודעים גם להפיח חיים בטקסטים שנכתבו מראש. ברור שהכול כן היה מבוסס בכל זאת על העלילה ועל הרבה דברים שכבר נקבעו מראש, אבל כן היה לנו את המקום לעשות את זה".

הקריירה שלך מאוד מגוונת בין תפקידים. בין אם זה דרמה ("מדוזות"), טלנובלה ("משחק החיים") או קומדיה ("חברות"), וזה בארץ שמאוד אוהבים להגדיר את המילה 'טייפ-קאסט' ולשייך שחקן לז'אנר מסוים. איך לדעתך אפשר לפרוץ את הטייפ קאסט הזה?

"התכונה הכי חזקה שלי בתור שחקנית זו הוורסטיליות, ככה לפחות אני חושבת. לדעתי שחקן גם צריך לדעת איך להיות דרמטי כמו ב'משחק החיים' וגם איך להשתחרר ולעשות דמויות צבעוניות. לי כן יש מנעד רחב שמבחינה קומית גם לא הוצאתי את הכול ממנו, אפילו שעשיתי את 'חברות'".

מה השיקול שהכי משפיע על שחקנית כמוך לקחת תפקיד?

"יש משהו ראשוני אצלי שחייב להתחבר, לפני שאני מתחילה לחשוב ולדמיין, יש משהו בקריאה הראשונה שאני חייבת לראות את עצמי שם. כשמשהו בטקסט יושב לי בפה, כשאני אוהבת את הרעיון או כשאני מזדהה עם הדמות. ממש חיבור, כמו כל דבר בחיים".

יש לך מסר לשחקניות צעירות?

"להעז. ללמוד משחק, לראות שחקנים אחרים אבל בסופו של דבר לקפוץ למים ולהעז".