פסטיבל קאן 2021: הברך של נדב לפיד וסרט הפתיחה של ליאו קראקס

בשעה טובה ואחרי שנת היעדרות בשל מגפת הקורונה, שבתי לפסטיבל הסרטים בקאן בפעם החמישית. השנה בצל הקורונה הפסטיבל יהיה קצת שונה. כמות העיתונאים המשתתפים פחתה במעל ל-30 אחוזים, שוק הסרטים הצטמצם בחצי, מדינות רבות לא הקימו ביתנים ובכלל האווירה פחות שמחה מהרגיל. אבל כל זה לא ימנע מפסטיבל הקולנוע החשוב בעולם לרוץ קדימה ולחגוג את האומנות השביעית.

השנה אני בקאן בכמה כובעים - מעבר לסיקור עבור תאגיד כאן ואתר סרט, אני גם יושב ראש חבר השופטים של ארגון המבקרים הבינלאומי 'פיפרסקי'. זה אומר שאצטרך הפעם להקפיד לראות את כל הסרטים במסגרת שאני שופט בה - 'מבט מסוים' - שהיא מסגרת המשנה בפסטיבל. אם בשנים קודמות הייתי צריך לעמוד בתור לפני כל סרט, השנה השתנתה השיטה ומזמינים את הכרטיסים באופן ממוחשב יומיים לפני הצפייה. כבר בניסיון הראשון שלי להיכנס למרכז הפסטיבל הבנתי שאני צריך לעשות בדיקות קורונה כל 48 שעות ורק אז אוכל להסתובב חופשי.

[*]

(פסטיבל קאן. צילום: רון פוגל)

על השטיח האדום בקאן מתאספים חבר השופטים בראשות הבמאי ספייק לי וכולם שמחים ועליזים על החזרה לאולמות הקולנוע. התחלתי את המסע חמישי שלי בקאן בצפייה בסרט הפתיחה ״אנט״ סרטו של ליאו קארקס ("מנועים קדושים"). זהו מיוזיקל אפל על קומיקאי (אדם דרייבר) וזמרת אופרה (מריון קוטיאר) שמביאים ילדה לעולם וחווים משברים בחיי הנישואין שלהם . סרט מבולבל משהו וארוך אבל לא מתפשר ומאתגר את הצופה. זהו לא מיוזיקל פחדני ונוטף מתיקות כמו הסרט ״שכונה על הגובה״, אלא סרט שתוקף את חושי הצופה. ככה סרט פתיחה צריך להיראות. בתחילת היום השני שלי בקאן, אחרי בדיקת קורונה מהירה, אני צופה בסרט הראשון אי פעם שמשתתף מבנגלדש - ״ריהאנה מרים נור״ שמשתתף במסגרת 'מבט מסוים', כמו מרבית הסרטים בהם אצפה בפסטיבל. הסרט עוסק ברופאה שמלמדת סטודנטים ונתקלת במקרה של הטרדה מינית. במקביל יש לה צרות עם הבת הקטנה שלה ועם סטודנטית שהעתיקה במבחן. סרט ארוך מדי אבל עם לוקיישנים נהדרים ומשחק משכנע.

[*]

(חבר השופטים של ארגון המבקרים הבינלאומי בראשות רון פוגל)

אני ממהר למפגש הראשון של חבר השופטים שלי ופוגש גם את השופט האיראני חמד שמיד מסביר פנים ואנחנו מסכימים כי בסופו של דבר כולנו בני אדם ומבטיחים לעבוד בשיתוף פעולה למרות העוינות בין המדינות שלנו. לאחר דיווח מהפסטיבל לתאגיד, אני חוזר למרכז הקונגרסים לראות את סרטו החדש של נדב לפיד ״הברך״ שמשתתף בתחרות הראשית ומתחרה על פרס דקל הזהב ועוסק בבמאי קולנוע (אבשלום פולק) שמגיע להקרנת סרטו בערבה ומתעמת עם השדים הפנימיים שלו ועם הממסד הישראלי השמרני. יהיה עוד זמן לדון בסרט באריכות כשהוא יצא לאקרנים בישראל בשבוע הבא. בינתיים אומר שזוהי עוד דוגמה לבמאי שנמצא בשיאו, לא מתפשר ובועט לצופה ולממסד בראש. בראבו ללפיד.

ההקרנה השלישית שלי באותו יום היא של הסרט״ אנודה״, שמספר בשעתיים וארבעים דקות שלא נגמרות את סיפורו של החיל היפני האחרון במלחמת העולם השנייה שהמשיך להילחם את המלחמה 30 שנה לאחר סיומה. סיפור מדהים ודי מעניין, רק חבל שכל כך ארוך. אני יוצא מהקולנוע והולך לסיבוב לילי בברים של קאן עם דקל ברנסון יוצר הקולנוע המוכשר ופוגש מפיקים מהונגריה ומפולין ושחקנים מצרפת. מחר עוד יום של הקרנות מסקרנות.

* לכל הכתבות והדיווחים מפסטיבל קאן. היכנסו למתחם הפסטיבל באתר