סקירות פסטיבל ירושלים: פרה ראשונה, לברוח ועוד

הסירו דאגה מלבכם

שמונה שנים אחרי "הנוער" הנוקב חוזר תום שובל בסרט חדש ומשובח. בסרטו החדש,שהופק בין היתר על ידי בימאי העל אלחנדרו גונסאלס איניאריטו ("בירדמן", "האיש שנולד מחדש"), ברניס ביז'ו ("הארטיסט" ) היא אלמנתו של טייקון שהופכת לנדבנית ומאמצת לווילה שלה בקיסריה חלכאים ונדכאים. עוד ועוד נזקקים מגיעים לווילה וביניהם הומלסים ומפוני כפר ערבי סמוך, דבר שמוסיף רובד פוליטי לסרט.

שובל משתמש באופן מתוחכם בלוקיישן שבחר כשהבית מהווה דוגמה לעושר קיצוני, לניתוק ולנהנתנות אין קץ ולעומתו מציג את האנשים המכונים "שקופים" שמרגישים בבית כמו בגן שעשועים ענק ומלא כל טוב. סרט עם מסר חברתי מהדהד שמתכתב עם יצירותיו של בוניואל ובמיוחד עם יצירתו המסעירה "וירידיאנה" ועם סצנת סעודת הקבצנים המטרידה . עוד יהיה זמן להתייחס בהרחבה ליצירה מורכבת ומופלאה זו, בינתיים עזבו הכל ורוצו לסרט ! (מבקר: רון פוגל)

הקרנה: יום רביעי, 25.8 בשעה 21:30

[*]

פרה ראשונה

בתקופה בה גוברים המחאות נגד ההתעלמות מבמאיות בטקסי הפרסים, קלי רייכהארדט ("וונדי ולוסי", "נשים מסוימות") מהווה דוגמה לבמאית שמזה 25 שנה תפסה את מקומה כאחת המובילות בקולנוע האמריקאי העצמאי עם סרטים מהורהרים, מדודים בקצבם, הנותנים מרווח נשימה לצופה לחשוב על המתרחש ולצלול אט אט לעלילה ולנפש הדמויות.

סרטה "פרה ראשונה", שהוצג לפני שנה וחצי בפסטיבל ברלין וכעת מגיע להקרנות בירושלים, מצריך גם הוא אורך רוח ולוקח זמן להיכנס אליו במלואו, אך ברגע שעושים זאת הוא מספק חוויית צפייה מתגמלת וייחודית הנותנת לצופה להזדהות עם דמויות שוליים המוצאות את מקומן בחברה קשוחה תוך יצירת חברות אמיצה וגם כיפוף קטן של הכללים, שלפי התחלת הסרט המתרחשת בימינו יתברר כבעל משמעות גורלית.

העלילה עוקבת אחר סוחר פרווה ומהגר סיני הבורח מרוסים שרודפים אחריו שמתחברים בערבות אורגון. הם מחליטים לגנוב את החלב של הפרה היחידה באזור, ולהכין ממנה עוגיות אותן הם מוכרים לסוחרים העוברים במקום. הבעיות מתחילות כאשר בעל האחוזה העשיר (שהוא גם בעליה של הפרה) מתלהב מסחורתם ומבקש מהם להכין מאפים עבור אורחיו. רייכהרארדט מביימת מעין מערבון ללא רובים, נוגה ושקט, יפהפה ויזואלית, בו העוגיות מחליפות את הקרבות ואנו מתוודעים ומתקרבים אל הגיבורים תוך ידיעה של הסוף הבלתי נמנע שעתיד להגיע. (אלעד שלו)

הקרנות: יום שישי 27.8 בשעה 13:45, יום שבת 4.9 בשעה 13:30

לברוח

"מהו בית? מקום בטוח, לא מקום שהוא זמני" אומרת דמותו של אמין בתחילת הסרט וזהו המוטיב העיקרי של הסרט הדני "לברוח". בריחה אל עבר מקום אחר, בית בטוח ומוגן. הבמאי יונאס פוהר רסמוסן לוקח את סיפור חייו ומסעו הקשה של אמין נוואבי ומתעד אותו ברגישות באמצעות אנימציה מרהיבה וקטעים תיעודיים. סיפור מסעו של נוואבי מתגלה לרסמוסן 20 שנים לאחר הגעתו לדנמרק, כשהוא עומד לקנות בית יחד עם בן זוגו, קספר. נוואבי הוא פליט מאפגניסטן שבגיל צעיר מצליח יחד עם משפחתו לברוח משם לאחר עליית הטליבאן לשלטון. מסעו מתחיל באפגניסטן, עובר דרך רוסיה ובסופו של דבר מגיע עד דנמרק, כשהוא שומר על סודיות בנוגע למשפחתו. בנוסף לסוד אודות משפחתו הוא גם מסתיר את העדפותיו המיניות ולוקח לו זמן עד שהוא מקבל זאת. זוהי סוגיה לא פשוטה במיוחד בשל מוצאו האפגני, אך עם השנים הוא משלים עמה.

הסרט מכיל תיעוד מאויר של מסעו של נוואבי על מנת להגן על זהותו ועל זהות משפחתו. הוא מזכיר קצת את סרטו של ארי פולמן "ואלס עם באשיר" שאף הוא מכיל אירועים קשים באמצעות אנימציה מרהיבה. "לברוח" בנוי בצורה קולחת, קצבית ומהירה. למרות הנושאים הכבדים שהוא מעלה, הסרט מבוים בצורה דינאמית ואינו מתעכב על הכאב של גיבוריו. הפסקול הקצבי תורם לקצב המהיר של הסרט. אחת הסצנות המרהיבות שנחרטות בתודעה היא סצנת נשירת פתיתי השלג המאוירת שנראית כאילו צולמה. בנוסף לאנימציה המרהיבה משולבים קטעי ארכיון היסטוריים מאירועים שהתרחשו ותורמים לאותנטיות. זהו סרט על הישרדות, על חיים ללא בטחון ועל הצלחה למרות הכול. הדבר היחיד שחסר בסרט זו הצצה לחייו של נוואבי בבגרותו בדנמרק ועד היום. (מיכל ליבר רונן)

הקרנות: יום רביעי 25.8 בשעה 17:45, יום ראשון 29.8 בשעה 20:45, יום שישי 3.9 בשעה 10:30.

הבלדה על הפרה הלבנה

הסרט "הבלדה על הפרה הלבנה" נפתח ביום הוצאתו להורג של באבק. שנה אחרי, אלמנתו מגלה שהיה חף מפשע והוצא להורג בטעות. פיצוי על האובדן של הבעל מגיע בשווי כספי - "המחיר המלא של זכר בוגר" כפי שנאמר בחוק שמכפר על הטעות שנעשתה, משום שלטענת השופטים "זהו רצון האל". מידע זה מטלטל את חייה של מינה ואינו מניח לה והיא חשה שמוטלת עליה חובת עשיית הצדק. באורח מפתיע, למחרת מתדפק על דלת ביתה זר בשם רזא שמציג עצמו כחברו של בעלה לו הוא חייב כסף. הוא אף עוזר לה למצוא דירה לאחר שהיא מגורשת מדירתה ועוזר לה במאבקה המשפטי באביו של בעלה. במקביל כשבנו נפטר בפתאומיות והוא הופך שבר כלי, מינה תומכת בו. לאט לאט נרקם ביניהם קשר רומנטי וגם ביטה, בתה החרשת-אילמת נקשרת אליו. אך מעל הקשר מרחף סוד אודות הסיבה לעזרתו הרבה ולאחר שיתגלה הסוד, הדברים לא יישארו כפי שהיו.

הסרט נותן הצצה לחיים הקשים של נשים באיראן וישנה ביקורת מסוימת על הדת ועל קבלת החוק כפי שהוא ללא עוררין. ניכרת היד הנשית שאחראית על מלאכת הבימוי הרגיש (בהטאש סנאיחה ומרים מוגהדאם). הסרט מבוים בקצב איטי עם מעט התמקדות בפנים של הדמויות ותנועת מצלמה שמתרחקת החוצה ותורמת להעצמת הסצנות. הבמאית מרים מוגהדאם היא גם השחקנית הראשית שמגלמת את מינה בצורה אמינה ומרגשת מאוד. היא בנתה דמות עם הרבה איפוק. על רגשותיה כלפי רזא למדים הרבה מהתנהגותה ופחות מדבריה – הורדת כיסוי הראש ומריחת האודם. שתי הנקודות היפות בסרט הן סצנות הפתיחה והסיום שמהוות סגירת מעגל. בשתיהן מופיעה פרה לבנה עומדת לפני שחיטתה וזוהי בעצם המטאפורה של הסרט. הפרה הלבנה היא בעצם סמל לאנשים התמימים שמועלים כקורבן למשטר האכזר. (מיכל ליבר רונן)

הקרנות: יום שישי 27.8 בשעה 16:45, יום רביעי 1.9 בשעה 20:00, יום חמישי 2.9 בשעה 13:00.

לאתר פסטיבל הקולנוע ירושלים >> לחצו כאן

לכל הכתבות מפסטיבל ירושלים >> לחצו כאן. הצביעו לסקר - מה פסטיבל הקולנוע האהוב עליכם בישראל >>

מה פסטיבל הקולנוע האהוב עליכם בישראל? ירושלים חיפה דוקאביב ערבה הקולנוע הגאה קולנוע דרום סרטי סטודנטים אחר
שלח/י