פסטיבל ירושלים: בחזרה לפרשת חנית קיקוס, איפה אנה פרנק ועוד

למה אמרתי אני - בחזרה לפרשת חנית קיקוס

מבקר: אלעד שלו

בתזמון מושלם עם המשפט החוזר של רומן זדורוב, הוקרן בפסטיבל ירושלים סרט על רצח נוסף של צעירה שזעזע את המדינה ושהספקות לגבי האדם שהורשע במעשה נותרו גם שנים רבות לאחר מכן. בשנת 1993 נעלמה הנערה חנית קיקוס מאופקים. ימים ספורים לאחר מכן נעצר סולימאן אל-עביד, בדואי תושב האזור, בחשד למעורבות ברצח לאחר שאמר לחברו לעבודה כי "אולי הגופה נמצאת בזבל". הוא הודה בפני מדובב שסיפק לו סמים כי רצח ואנס את קיקוס, אולם בשחזור העדות שלו הייתה מבולבלת ומלאת סתירות והוא לא הצליח להביא את החוקרים למקום בו הותיר את גופתה.

הוא נשפט למאסר עולם על סמך הודאתו, עוד בטרם נמצאה הגופה. שנתיים לאחר מכן נמצאה קיקוס בבור ביוב מרוחק לחלוטין מהמקום בו ציין אל-עביד בהודאתו. במשפט החוזר שנערך לו = על ידי אותו חבר שופטים שהרשיע אותו - הוא הורשע שנית וריצה בסך הכול 27 שנים בכלא, למרות שחזר בו מהודאתו ולא היו כל עדויות תומכות להרשעתו מלבדה.

הבמאית הדוקומנטרית המוערכת ג'ולי שלז חזרה לפרשה המסעירה, אותה כבר סיקרה בשנת 1995 בסרטה "אם את שומעת, תעני". היא ערכה עבודת תחקיר בת שנים, שמציגה פרט אחר פרט את הכשלים בחקירה, את המניפולציות שבוצעו בהודאתו של אל-עביד, את העובדה כי הוא אובחן כבעל פיגור שנוטה לרצות סמכות, את העדויות שסתרו את הודאתו שהושלכו לצד ואת ההפרכה לאפשרות שחנק את קיקוס תוך כדי נהיגה מבלי שכלל התנגדה.

במהלך הסרט אנו חוזים בדמותה של קיקוס בסרטונים משפחתיים, כשהיא היחידה המופיעה בשחור-לבן, כמתה-חיה שזכרה מלווה את הנותרים. שלז גם מביאה את הצד של השופט שהרשיע את אל-עביד, צבי סגל, שנותר כמעט היחיד שמשוכנע בצדקתו. בניגוד לפרשת זדורוב השנויה במחלוקת ולסדרה מניפולטיבית כמו "צל של אמת", שלז מתבססת על תחקיר מפורט ומגובה בעדויות ולא מנסה להטיל את האשמה על גורם אחר. קשה שלא לצאת מהסרט תמה וכועס על מערכת הצדק ומרגש היה לצפות בהקרנה בנוכחות הוריה של קיקוס שאמרו לאחריה כי עתה הם משוכנעים מאי פעם כי אל-עביד לא רצח את בתם ואחיינו של אל-עביד שביקש, גם לאחר ששוחרר, משפט חוזר להוכחת חפותו.

הסרט יוקרן ביום שלישי 31.8 בשעה 12:00 בסינמטק 2.

[*]

איפה אנה פרנק

מבקרת: יעל מאורר

"איפה אנה פרנק", סרט האנימציה המושקע והמרהיב של ארי פולמן ("ואלס עם באשיר", "כנס העתידנים"), ממציא מחדש את דמותה המוכרת של אנה פרנק שהפכה לסמל לרוח האדם העומדת מול הנורא מכול. הסרט בוחר לכן בדרך מקורית להעביר לקהל הצעיר את מהות הסיפור. הוא פותח בעתיד הקרוב וממקם את תחילת ההתרחשות במוזיאון אנה פרנק שבאמסטרדם, בו מוחזק היומן המפורסם שכתבה. היומן, כידוע, מסופר לחברה דמיונית בשם קיטי. בסרט קיטי יוצאת מתוך דפי היומן בימינו ומנסה לגלות "איפה אנה פרנק". בדרך, תיתקל קיטי בפליטים בני זמננו שעומדים להיות מגורשים מהולנד, בנער רחוב בשם פיטר, כשמו של הנער שהסתתר בדירת המסתור של אנה פרנק, ותראה כיצד "אנה פרנק" הפכה לשם דבר, למותג ידוע, שנמצא בכל מקום - ספרים בשפות שונות, הצגות תיאטרון, וגם הרומן הגרפי שיצר פולמן צץ לרגע בסרט. הסרט נע בין ההווה, עם נקודות השקה למלחמת העולם השנייה שגם בה פליטים גורשו מארצות בהן מצאו מפלט, לשחזור קורותיה של אנה פרנק אחרי סוף היומן. הסוף הטראגי של חייה של אנה פרנק מתגלה לקיטי, ואולי גם לחלק מהצופים שאינם בקיאים בפרטי הסיפור, בהדרגה. זהו אספקט מעניין בסרט שמספר סיפור היסטורי שקיבל ממדים מיתיים.

בצד הוויזואלי, זהו סרט אנימציה מרהיב ויצירתי במיוחד. הנאצים מופיעים בו כדמויות רפאים ענקיות שלהם כלבי-שאול. המוטיב הזה מופיע גם בתיאור הגיהינום הנאצי, המגולם בנסיעה ל"מזרח" שממנו לא חוזרים, כ"האדס", השאול במיתולוגיה היוונית. גם כוכבי הקולנוע של הזמן, כמו קלארק גייבל, משחקים תפקיד בפנטזיה של אנה על מיגור הנאצים. ככלל, הסרט מהווה הומאז' יפה לדמיון היצירתי של אנה פרנק ולדרך בה הצליחה ליצור עולם דמיוני ביומן שלה שהצליח להקל, ולו במעט, את החוויות הקשות שעברו עליה.

הסירו דאגה מליבכם

מבקר: דין קליין

כפי שהדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות כמאמר הקלישאה, כך גם העשייה הקולנועית. "הסירו דאגה מליבכם", סרטו החדש והייחודי של תום שובל ("הנוער"), מכיל בתוכו את הקלישאה הן ברמה הנרטיבית - אלמנתו הצעירה של איל הון מחליטה לשכן ולטפל בהומלסים בביתה והעניינים אינם מסתדרים כפי שצפתה - והן בתוצאה הסופית המעט מפוספסת של הסרט עצמו, שמקורו בתשוקה קולנועית שלא תמיד מצליחה לצאת מהמסך אל הצופים.

שובל הצליח לייצר סרט שהוא מאוד זר לנוף המקומי לטוב ולצערי גם לרע בצורה הקולנועית שלו הארט-האוסית המוקפדת ובכך שהוא מעשייה אוניברסלית שלמעשה יכולה להתרחש בכל מקום ובכל זמן, בעיקר שאת הדמות הראשית אלמה מגלמת הכוכבת הצרפתייה ברניס בז'ו ("הארטיסט"). הפוטנציאל הטמון בין המפגש של המיליונרית הזרה עם שולי החברה הישראלית הוא עצום, אך בפועל הוא לא לגמרי ממומש בגלל הריחוק מהדמויות שלעיתים מרגישות כמו ייצוגים של מושגים ולא כאנשים בשר ודם.

נדמה ששובל מודע לכך ואף מייצר דיון רפלקסיבי בסרט על מניעיה של הדמות הראשית, אולם זה מונע מהסרט לסחוף ולהיכנס באמת מתחת לעור. הדמות היחידה שמקבלת הזדמנות לייחודיות היא של אלי, עבריין שמנצל את מצוקתם של חסרי הבית שדורש מאלמה פיצויים על "אובדן הכנסה". את אלי מגלם יובל מנדלוביץ', שביומיום מנהל ומפעיל חוות הצלה לכלבים "מסוכנים" שניצלו מקרבות והתעללות - הנוכחות שלו מטעינה את הסרט באנרגיה לא צפויה המשלבת הומור וחרדה ומעט מנערת את הנרטיב שהולך לאיבוד בשלב מסוים.

הצילום של זיו ברקוביץ' ודניאל מילר יחד עם עיצוב התפאורה מייצרים רגעים יפים וכמה מהשוטים המרהיבים ביותר שנראו בקולנוע הישראלי, אך לעתים נדמה שהחיבור בין הרגעים האלה מעט רופף, כמו אוסף של צילומי מסך קולנועיים. ניכר ששובל יודע מה הוא רוצה להגיד, אבל יש כל כך הרבה מה להגיד שבסוף משהו מתפספס. הוא מקריב את הרגש על מזבח האינטלקט. הייתי רוצה שיוצר מוכשר כמו שובל יעסוק ויתעמק במציאות המקומית ולא רק בייצוגים הקולנועיים שלה שמושאלים מכל מקום אחר חוץ מהמקום בו היא נוצרה.

[*]

אמפארו

מבקר: אלעד שלו

מה עושים כשהילד שלך מגויס בניגוד לרצונך ליחידה קרבית בצבא ונשלח למקום מסוכן? הדילמה הזו שמלווה הורים רבים בישראל, מועצמת פי כמה בקולומביה בה נערים נעצרים בפשיטות צבאיות ונשלחים ללא ידיעת ההורים לאזורי גבול ללחימה מסוכנת בקרטלים. "אמפארו", סרט הביכורים של סימון מסה סוטו, מספר את סיפורה של אם ענייה - ששמה כשם הסרט - שמסרבת לאפשר לבנה השברירי להישלח לקרב ונאבקת לשחררו. הבעיה היא שקולומביה היא מדינה מושחתת ועל מנת לעשות זאת עליה לשחד גורמים במערכת בסכום שאינה יכולה להרשות לעצמה.

היא יוצאת למסע נגד הזמן בו היא נאלצת לגרום לבתה לשקר לבעלה לשעבר, למכור את חפציה ואפילו את גופה על מנת להציל את בנה מהגורל שייעדה לו המדינה. זהו סרט ריאליסטי וקשה על אנשים יומיומיים שמנסים להתקיים בכל מחיר במדינה בה הכסף הוא המלך והעניים הם אלו שנשלחים לקרב. סנדרה מליסה טורז מרשימה בתפקיד הראשי כאם המופנמת שתעשה הכול למען משפחתה בסרט לופת ומרגש שקשה להישאר אדישים אליו.

הסרט יוקרן ביום רביעי 1.9 בשעה 22:00 בקולנוע לב סמדר בירושלים.

[*]

לאתר פסטיבל הקולנוע ירושלים >> לחצו כאן

לכל הכתבות מפסטיבל ירושלים >> לחצו כאן. הצביעו לסקר - מה פסטיבל הקולנוע האהוב עליכם בישראל >>

מה פסטיבל הקולנוע האהוב עליכם בישראל? ירושלים חיפה דוקאביב ערבה הקולנוע הגאה קולנוע דרום סרטי סטודנטים אחר
שלח/י