זה נס שהאולמות מלאים: ראיון עם המנהל האמנותי של פסטיבל הסרטים חיפה

אחרי שנים רבות שהיה יד ימינה של פנינה בלייר, שכיהנה במשך 33 שנים כמנהלת האמנותית של פסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה ובמשך 19 שנה כמנהלת סינמטק חיפה, נכנס ירון שמיר לנעליה הגדולות עם פרישתה. בשנה שעברה הוא ניהל בפועל את הפסטיבל ה-36 שהתקיים במתוכנת וירטואלית והשנה הוא שימש לראשונה כמנהל האמנותי של הפסטיבל במתכונתו המקורית שמתקיים בימים אלו (19-28 בספטמבר) בסינמטק חיפה וברחבי העיר. הכתב מתי לנג נפגש איתו לשיחה על תהליך האוצרות, הסרטים האהובים עליו מהפסטיבל וכיצד מרחיבים את קהל היעד ומגיעים לקהלים חדשים.

כאדם שאחראי במידה רבה על האוצרות וההתנהלות של פסטיבל הקולנוע מהגדולים והחשובים בישראל, מה לדעתך היא המטרה של פסטיבלי קולנוע?

"לאפשר לחובבי הקולנוע בארץ לראות את מיטב התוצרת הקולנועית מהארץ ומהעולם בבכורה ישראלית, על אף שהבכורה הישראלית אינה עיקרון מקודש. אנחנו רוצים לייצר בשביל חובבי הקולנוע חנות ממתקים קולנועית, כדי שהם יוכלו לבחור את הממתק שלהם. צריך לזכור ש-90% מהסרטים שמוקרנים כאן לא יוקרנו עוד בארץ, כלומר אנחנו מציעים הזדמנות חד-פעמית לצפות בסרטים האלה. כמו כן, מטרות משלימות למטרה העיקרית הזו הן עידוד הקולנוע הישראלי דרך פיצ'ינג, כיתות אמן ועוד".

[*]

(ירון שמיר מ"מ המנהל האמנותי - פסטיבל הסרטים חיפה 2021. צילום: ג'ו לוציאנו)

אם כבר מדברים על הקהל שמגיע לפסטיבלי קולנוע, הקהל הזה נתפס לעיתים כאליטיסטי. מה דעתך על ההגדרה הזאת?

"יש איזושהי תפיסה שתרבות ככלל היא דבר אליטיסטי. אם לראות סרטים טובים וליהנות מהם זה אליטיסטי - אז כן, אנחנו אליטיסטים, ואליטיזם זה לא מילה מגונה. מה שכן, הפסטיבל עושה מאמץ להרחיב את המעגל האליטיסטי הזה כל פעם מחדש, ולבחון את הגבולות שלו. אם אלו גבולות של גיל, גבולות גיאוגרפיים, מגזריים וכו'. אנחנו מנסים להגיע לקהל צעיר יותר בפסטיבל, אנשים בגילאי עשרים, דרך המסגרת של "הלילות הפרועים של חיפה" שהרחבנו השנה. הפסטיבל גם מנסה לערב את האוכלוסייה הערבית של חיפה. זה משהו שמאוד מאוד חשוב לנו".

תוכל לתאר קצת איך נראה היום יום של הצוות שמפיק את פסטיבל הסרטים חיפה?

"הפסטיבל מורכב משני חלקים מרכזיים: האוצרות וההפקה. צוות האוצרות מתעסק כל השנה, כבר מהיום שאחרי הפסטיבל, בצפייה במאות סרטים, בין אם בלינקים ובין אם בפסטיבלים. החלק השני, שמתחיל בקיץ, הוא ההפקה של הפרויקט האדיר הזה, כאשר המטרה היא להביא סרט שצפית בו בפסטיבל בעולם אל הצופה הישראלי עם כתוביות ובאיכות הכי טובה שיש". בנוגע לתהליך האוצרות, מעניין שהשנה הוחלט להציג סרטים בחיפה שהוקרנו גם בפסטיבל הקולנוע בירושלים.

"ארבעה מהסרטים שהוקרנו בפסטיבל ירושלים הוקרנו גם בחיפה. הימנעות מהקרנה בחיפה של מה שהיה בירושלים אף פעם לא הייתה עיקרון קדוש. השנה הייתה קשה מבחינת תוצר קולנועי, אני לא ראיתי סיבה לא להציג סרטים מסיבות של אגו שאינן רלוונטיות. ועובדה שהסרטים שהוצגו בשני הפסטיבלים מילאו את האולמות גם כאן".

[*]

(פסטיבל הסרטים חיפה. צילום: גלית רוזן )

מה הסרט מהפסטיבל השנה שהכי אהבת?

"'שערי החופש' של מייקל צ'ימינו, שהוא אחד מגדולי הסרטים האמריקאים. מעבר לתשובה הפוליטיקלי-קורקטית של 'כולם היו בניי', הייתי ממליץ לאנשים שבאים לפסטיבל לבדוק את האתר, ולראות בו את הביקורות והתיאור שמוצמד לכל סרט. האתר מאוד עשיר בתוכן ומאוד יכול לעזור. אני אגיד עוד משהו על המצלות סרטים: פעם היו לי חברים שגרו פה והייתי ממליץ להם על סרטים בפסטיבל. הם כבר לא חברים שלי. כלומר, טעם אישי זה דבר מאוד אישי, ויש אפילו סרטים בפסטיבל שאני בעצמי לא אוהב, אבל חשבתי שראוי שנציג".

מה היו האתגרים המיוחדים שלך לנוכח העובדה שזו השנה הראשונה שלך כמנהל האמנותי של הפסטיבל?

"אני עובד בפסטיבל כבר שנים רבות כאוצר, אז כל הדבר הזה לא ממש חדש לי, אבל בכל זאת יש משהו שונה בתפקיד של מנהל אמנותי. אין ספק שהאתגר המרכזי השנה היה הקורונה, והעובדה שהאולמות השנה בכל זאת מלאים, היא פשוט נס, ואני לא בן אדם שמאמין בניסים".

לכל הכתבות מפסטיבל הסרטים חיפה - לחצו כאן