פסטיבל הקולנוע בטאלין: הסרט הישראלי סינמה סבאיא והזוכים בתחרויות

ביומי החמישי בפסטיבל "הלילות השחורים" בטאלין אני צופה בסרט הפיני המשובח ״The Wait״ - הסרט הפיני הראשון ללא טביעת רגל פחמנית, שזה אומר שההפקה ממש ניסתה לשמור על קיימות ראויה ועל איכות הסביבה בזמן ההפקה. הסרט מבוסס על אגדות עם נורדיות ומתרחש כולו אי שם בארכיפלג הפיני. כומר ואשתו זוכים לביקור מפתיע של חבר רחוק והמשולש הזה חייב להתפוצץ מתישהו. השחקנית הנהדרת אינקה קאלן ("הנשיא") כתבה את התסריט ומופיעה רוב הסרט עירומה כביום היוולדה. למרות התסריט הדי בנאלי, הנופים והמשחק עושים את ההבדל. בטקס הסיום של הפסטיבל הסרט זכה בפרס הפסקול הטוב ביותר.

בצהריים אני נפגש עם הבמאית הבלגית לאורה ונדל. היא מספרת לי על המסע הארוך עד לסרט הביכורים שלה ״מגרש משחקים״, אחד הסרטים הטובים לטעמי בעולם לשנת 2021. אחרי שהענקתי לסרט בפסטיבל קאן את פרס 'פיפרסקי' בקטגוריית 'מבט מסוים' הסרט זוכה בכל פרס אפשרי ונבחר לייצג את בלגיה בתחרות האוסקר הקרובה. לאורה מודאגת מכך שתזכה גם בטאלין בתחרות סרטי הצעירים ואין לה שמלה מתאימה לטקס.

[*]

(רון פוגל והבמאית הבלגית של הסרט "מגרש משחקים" - לאורה ונדל)

בשעה ארבע בצהריים כבר חושך בטאלין ואני הולך להקרנה של סרטה המצוין של אורית פןקס רותם ״סינמה סבאיא״ שאותו החמצתי בפסטיבל ירושלים. הסרט עוסק בחבורת נשים שנפגשות עם במאית צעירה (דאנה איבגי) שנותנת להן - יהודיות וערביות - לצלם את עצמן ולדבר על כך בקבוצה וגם לעשות אימפרוביזציות. הסרט מרגש מאוד ומשדר המון אמינות והומניות. ארחיב עליו כשיגיע להקרנות בארץ.

ערב יורד על טאלין. אני צופה בסרט טורקי לא מוצלח בשם ״הרשימה של כל אלה שאהבו אותי״. ארט-האוס חלול על שחקן שמחפש את עצמו. תודה לאל שצלחתי את הדבר הזה. זה בדיוק הזמן להנחות עוד סשן של שאלות ותשובות והפעם עם במאי הסרט הפולני הנפלא ״יום החתונה״ ווצ'ק סמרזובסקי. הסרט, שעוסק בפולין כיום ובזמן מלחמת העולם השנייה, יזכה לאחר מכן בתחרות הראשית בפרסי הבמאי והתסריט, ובצדק רב. הסשן ממשיך עד שבגלל תקנות עוצר הלילה בטאלין מגרשים אותנו החוצה ב-23:30 בלילה.

[*]

(רון פוגל וצוות הפסטיבל במסכות זאב - החיה הלאומית של אסטוניה) ביומי השישי בטאלין אני מאט את הקצב. אנשי התעשייה ברובם עזבו. אני צופה בסרט ״תומאס היקר״ על היוצר הגרמני תומאס בראש שהתפרסם במזרח גרמניה ועז עבר למערב. סרט בשחור-לבן ממיטב העשייה הגרמנית המדכאת. לא הופתעתי בטקס הסיום כשהסרט זכה בפרס הגדול של הפסטיבל.

אחרי מנוחה קלה אני מגיע לטקס הסיום הנוצץ שמתקיים באופרה של טאלין במעמד נשיא המדינה. אני יושב בטקס ליד לאורה, הבמאית הבלגית שזוכה בפרס הצעירים ונותנת נאום נרגש. הטקס מדויק ואנרגטי ונמשך שעה וחצי. לאחריו אני הולך למסיבת הסיום במלון 'נורדיט'. אני מסכם עוד פסטיבל נהדר בקור מקפיא בטאלין הרחוקה והמהנה. נתראה בפסטיבל הבא.