סיכום 2021: הסרטים הגרועים של השנה

מהיר ועצבני 9

פנצ'ר במכונה המשומנת של וין דיזל שמקומה מזמן במגרש הגרוטאות. הסדרה, שבדרך כלל מצליחה לספק את קהל היעד שלה, אכזבה בסרט התשיעי אפילו בסטנדרטים של עצמה. השאיפה לעשות כל פרק גדול יותר, מהיר יותר ועצבני יותר הופכת אותו גם למופרך יותר. נראה שחלק מהיוצרים מודעים לבעיה ומשתפים פעולה עם העובדה שהסדרה כבר מזמן הפכה לפרודיה על עצמה. אבל החלק האחר, כולל וין דיזל בתפקיד מפיק, לוקח את הבייבי שלו יותר מדי ברצינות.

הסרט חמישי בבימויו של ג'סטין לין, דוחס בחצי השעה הראשונה שלו את כמות האקשן שנראתה ב"מהיר ועצבני 5" כולו. אין ספק ביכולת הבימוי של סצינות האקשן של לין, שכבר יש להן כוריאוגרפיה מלוטשת ומתקתקת. אבל מה עושים אחרי שהגעתם למהירות כל כך גבוהה תוך זמן כל כך קצר ועדיין צריך למלא שעה וחצי של סרט? מתחילים להמציא שטויות, מגייסים עוד שמות על לפרויקט, מנפיצים סיבות להחזיר לחיים דמויות שמתו מזמן, מכופפים את חוקי הפיזיקה, משגרים מכוניות לחלל. כל זה בליווי ההצהרות מגלגלות העיניים של דיזל על ערכי משפחה.

ספייס ג'אם: אגדה חדשה

ב-1996 רבים הרימו גבה למראה השילוב הלא טבעי בסרט לייב-אקשן בין שחקן הכדורסל הטוב בעולם, מייקל ג'ורדן, לבין חבורת הלוני טונס המצוירת. המקור והמחקר החינמי עבור אולפני וורנר לגבי השילוב הזה היו הצלחת הפרסומות לנעלי "אייר ג'ורדן" של חברת נייק, בהן הופיע הכדורסלן לצד באגס באני. הסרט היה להצלחה קופתית למרות ביקורות מעורבות וזכה למעמד של קאלט עם השנים. ניסיונות להוציא לפועל סרט המשך התחילו עוד באותה שנה, אבל ג'ורדן לא הסכים לחזור. ב-2014 הוכרז על תחילת הפקה בכיכובו של לברון ג'יימס, שאפשר להתווכח לגבי היותו הכדורסלן הטוב בכל הזמנים, אבל בהחלט המתאים ביותר לתפקיד ראשי בסרט.

שבע שנים מאוחר יותר הסרט סוף סוף הגיע לבתי הקולנוע במקביל לשירות הסטרימינג של HBO וספג קיטונות של ביקורת במקביל לכשלון קופתי. בעוד לברון מקבל ציון עובר, החצים מופנים לעבר כל יתר ההיבטים בהפקה. המרגיזים בהם היו ההצפה של הסרט בתוכן שיווקי והופעות אורח של מותגים הנמצאים בבעלות וורנר. בעוד אפשר להכיל את הימצאותם של הפלינסטונס, יוגי דב, ג'טסונס וסקובי דו, פחות הגיוני לראות את לוני טונס לצד דמויות מהארי פוטר, "משחקי הכס", "שר הטבעות", "הקוסם מארץ עוץ", די סי קומיקס ו"מטריקס". לחלוטין לא הולם להיתקל בסרט כזה בדמויות מ"מגרש השדים", "זה", "התפוז המכני", "רובוקופ", "ביטלג'וס" ו"קזבלנקה". אפילו הבמאי של המקור הביע את סלידתו מ"אגדה חדשה". אין סיכוי שבעוד כמה שנים מישהו ייזכר בחיוב בסרט הזה.

כוח רעם

שיתוף הפעולה החמישי של הקומיקאית מליסה מקארתי עם בעלה הבמאי בן פלקון שומר על אותה רמה נמוכה של ארבעת קודמיו. הפעם בחסות נטפליקס ששואפת להוציא תכנים חדשים בקצב גבוה אבל לא יכולה להרשות לעצמה תקציב גבוה לכולם. האילוץ הזה לא כל כך הסתדר עם עלילת הסרט שמספרת על עולם עתידני וגיבורות על. זה לא שהסרט הזה היה יותר טוב עם אפקטים טובים יותר, אבל קשה להתעלות כאשר נקודת המוצא שלך היא הפקה שנראית כמו חיקוי של "ספיי קידס".

דווקא הרעיון של הסרט מעניין ומספק נקודת מבט אלטרנטיבית ומשעשעת על הז'אנר הפופולרי ביותר היום, עם שתי גיבורות על מבוגרות במידות גדולות. אבל התסריט לא מנצל את הפוטנציאל וצולל לתהומות של בינוניות עם הומור נמוך ודמויות לא מעניינות. מליסה מקארתי ואוקטביה ספנסר, חברות בחיים האמיתיים, נטולות כל כימיה על המסך. לספנסר זוכת האוסקר מגיעה קומדיה טובה יותר כדי לקחת הפוגה מהדרמות הכבדות, וגם מקארתי ידעה ימים טובים יותר לפני שהתחילה לעבוד עם בעלה.

טום וג'רי

הנסיון האחרון להחיות את המותג האהוב ולהנגיש אותו לצופים הצעירים הוא שילוב של לייב-אקשן עם דמויות מצוירות בסגנון "מי הפליל את רוג'ר ראביט". למרות ששם הסרט הוא "טום וג'רי", העלילה מתרכזת דווקא בדמויות האנושיות, שגם אם היו מעניינות (והן לא), לא משאירות מספיק זמן מסך למי שבאמת באנו לראות. החתול והעכבר האגדיים ושאר החיות המצוירות משמשים תפאורה בלבד. גם בזמן המועט שהם מקבלים על המסך, הם רק משחזרים את אותן סצנות שכבר ראינו בעבר, ללא קמצוץ של מקוריות.

סרט על טום וג'רי לא יכול להיות מוצלח ללא הבנה של ההיסטוריה והדינמיקה בין שתי הדמויות, וזה בדיוק מה שחסר ליוצרי הסרט. טום וג'רי הם מדמויות הווינטג' המצוירות האהובות ביותר מזה יותר מ-80 שנה, אבל הסרט החדש לא מדבר לאף אחד משני הקהלים שמגיעים לצפות בו - לא למבוגרים שבאו בשביל הנוסטלגיה ולא לילדים שלהם שכנראה נחשפים לחתול והעכבר האגדיים בפעם הראשונה.

מיוזיק

אולי הסרט שהכי רצינו בהצלחתו השנה אבל הפך לכשלון מהדהד. הזמרת סיה מביימת בפעם הראשונה את האלטר-אגו שלה, הרקדנית מאדי זיגלר, בדרמה שכוללת קטעים מוזיקליים מרהיבים. נשמע מעולה, אבל הצרות התחילו הרבה לפני שהסרט ראה אור לראשונה. הליהוק של זיגלר לתפקיד של מתבגרת על הספקטרום האוטיסטי עורר את זעמה של הקהילה כלפי הסרט. יציאת הסרט רק הגבירה את הביקורת על הצגה סטריאוטיפית ומוגזמת של אוטיזם, בנוסף לתגובות שליליות עליו באופן כללי וציון 7% באתר 'רוטן טומייטוס'.

הלחץ עשה את שלו. סיה התנצלה בפני הקהילה מעל במת הטוויטר ואף הסירה סצנות בעייתיות מהסרט. זה לא מנע את ההתרסקות הקופתית שלו, עם הכנסות של פחות ממיליון דולר בכל העולם. סיה הועמדה לפרס גלובוס הזהב על המוזיקה שכתבה לסרט, אבל זכתה בפרס פטל הזהב המפוקפק על בימוי הכי גרוע. מאדי זיגלר קיבלה את פרס שחקנית המשנה הגרועה על תפקידה הקולנועי הראשון. קייט הדסון גם היא זכתה בפרס השחקנית הגרועה, כאשר במקביל היא מקבלת על אותו תפקיד מועמדות לפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר.

בחירות צוות המדרגים

בית גוצ'י - "עם לוק מיושן, צילום לא מרהיב ולא מעניין הסרט הזה הוא אחד המוצרים הכי תפלים שנראו על המסך הגדול בשנה החולפת. לדאבונו של רידלי סקוט הוא די ניצב לבד בקטגוריה מיוחדת אך ורק לו כאחד מאסונות האופנה והאסונות הקולנועיים הגדולים של שנת 2021". (יאיר הוכנר, סרט)

מהיר ועצבני 9 - "הבדיחות מושתלות ולא מצחיקות, האפקטים נוראיים ועדיף שאני לא אכתוב את דעתי על הסיום. נראה לי שהגיע הזמן לסיים את הסדרה אחת ולתמיד". (מתן יניב, סרט)

וונדר וומן 1984 - "עלילה מגוחכת, משחק מעיק, תסריט ילדותי ועוד הרבה מאוד בעיות שתרמו לתפילות שלי לכך שהסרט כבר יסתיים". (ליטן לשינר, סרט)

שני גברים וזבוב – "ניסיון גרוע לייצר קומדיה מטורפת. ללא ספק בזבוז גדול, בעיקר של הזמן שלי". (גל סדלנסקי, אידיבי)

שבעה בייבי - "זה לא הצחיק אותי, זה לא עניין אותי, זה רק גרם לי להתכווץ במקום ולקוות שייגמר". (הלמינה גרופר, סרט)

הקרקס של טורו – "כשיש לך ילד בן 3, אתה תלך איתו לסרטים מטופשים לגמרי כי הוא קהל יעד מאוד ספציפי. זו הייתה הסיבה היחידה שבגללה צפיתי בביזיון הזה, שהרגיש לי כאילו הוא מזלזל בצופה – לא משנה גילו – בכל רגע ורגע". (ערן איצקוביץ, סרט)

הכרוניקה הצרפתית - "אולי היו גרועים ממנו אך לא היה מאכזב כמותו". (בועז ארמוני, במאי "המחשמלים")

לא זמן למות - "אמנם רגעי אקשן טובים אבל ערוך כמו קליפ עם עלילה לא מהודקת". (קרן כהן, סרט)

לכל כתבות סיכום 2021 >> לחצו כאן