קאן 2022: טקס הסיום, הזוכים וסקירות אחרונות

היום העשירי לפסטיבל, ואני הולך לצפות בסרט צרפתי בשם ״פסיפיקיישן״ על תחבולות פוליטיות ועל ארוטיקה בפולינזיה. מדובר בסרט של 165 דקות ארוכות כאורך הגלות ולא מובנות לחלוטין. כבר מזמן הגעתי למסקנה שכשמדובר בסרטים צרפתיים דעתם של בוחרי הסרטים בפסטיבל משתבשת עליהם וכך מתחרים בתחרות הראשית סרטים מביכים רק בזכות היותם מקומיים. הסרט עוסק במושל אחד האזורים בפולינזיה הצרפתית שעוסק בפוליטיקה עד השעות המאוחרות. עוד בסרט מועדון לילה אפלולי, נשים פולינזיות חשופות חזה, המון מוזיקה אלקטרונית מתעתעת ובקיצור סרט סתום לחלוטין.

אני ממהר להקרנת השטיח האדום המצופה של סרטו החדש של הבמאי היפני הירו קורה אדה, ״ברוקר״, והראשון של הבמאי המהולל שצולם בקוריאה. הסרט, בכיכובו של גדול שחקני דרום קוריאה היון-סונג קאנג הו הנפלא, מספר על צמד נוכלים שמוכרים תינוקות שננטשים על ידי אימהותיהם האומללות. על פניו סרט בנושא קשה וכאוב. אלא שאצל קורה אדו הוא זוכה לטיפול עדין ורגיש. כמו ב״המשפחה שלי״ סרטו זוכה דקל הזהב משנת 2018 וכמו ב״סיפור משפחתי״, מדובר בסרט על משפחה מוזרה ואין בעצם חלוקה לרעים וטובים.

קורה אדו חוקר את תפקיד האב והאם וילדיהם במשפחות של ימינו. הסרט מתחיל קצת לאט אבל ברגע שסוחרי התינוקות יוצאים למסע לנסות למכור ילד חמוד אחד, הסרט הופך למרגש וכל כך אנושי וכן שאני התקשיתי לעצור את דמעותיי. אחרי הסרט אני מגיע למסיבה בטיילת בקאן לכבוד הסרט ופוגש את אחד מכוכבי הסרט שמסביר לי איך היה לשחקנים קוריאנים לעבוד עם במאי יפני (הם השתמשו במתורגמן) ואיך קורה אדה הבמאי גרם לכל הצוות ממש להרגיש כמשפחה.

ביומי ה-11 בקאן, שהוא היום הלפני אחרון בפסטיבל, אני צופה בסרט "הקופטן הכחול" - סרט ממרוקו בבימויה של הבמאית מרים טוזאני המשתתף בתחרות במסגרת 'מבט מסוים'. הסרט עוסק בחייט ובאשתו שתופרים קופטנים (לבוש חגיגי המשמש באירועים שונים). הבעל הוא הומו המסתיר את נטייתו המינית (האסורה על פי החוק במרוקו) והאישה חולת סרטן. כשמגיע תופר חדש לעבוד בחנות, החייט הוותיק יצטרך להילחם ברגשותיו והעניינים יסתבכו. סלאח בכרי המצוין (בנו של מוחמד בכרי) מגלם את גיבור הסרט האיטי והמאוד מחושב הזה שיגיע אלינו בקרוב.

אני חוזר למשרדי חברת 'אוניפראנס' בקאן לראיון עם במאית הסרט מרים טוזאני. היא מספרת על סרט שהוא גם פמיניסטי וגם משווה בין מרוקו של פעם לזו של היום. אנחנו מדברים על המילה חייט שיש לה אותה משמעות אצלנו וגם במרוקו וגם על יהדות מרוקו שהייתה ידועה בחייטים המומחים שלה. הראיון המלא בקרוב באתר. ועכשיו לצפייה בשני סרטים איומים ונוראים שמשתתפים בתחרות הראשית – "שואינג אפ" של קיילי רייכארט ו״אם ובנה״ הצרפתי. הראשון משעמם להחריד ובכלל היוצרת האמריקאית הזו מתמחה בסרטים מינימליסטיים המכונים 'סלואו סינמה'. למרות הופעה נהדרת של מישל וויליאמס ֿֿ(שהופיעה בהריון מתקדם על השטיח האדום) הסרט שיעמם אותי למוות וכמעט נרדמתי בו. לעומתו הסרט הצרפתי ״אם וילדה״, המתאר משפחה שהיגרה מחוף השנהב לצרפת בשנות השמונים, פשוט מיותר והוא החמצה תסריטאית נוראה. עוד סרט שנמצא בתחרות הראשית רק בגלל היותו צרפתי וממש לא כדאי להרחיב עליו את הדיבור.

היום האחרון לפסטיבל הגיע ובאופן מסורתי זהו היום שבו יש הקרנות חוזרות של רוב הסרטים למי שפספס. אני משלים את הסרט הפולני הנפלא "איאו" על חמור שבורח מקרקס פולני ונקלע להרפתקאות שונות ומשונות. הסרט מצולם בחלקו מנקודת המבט של החמור והוא מחווה לקולנוע אילם ולסרטים ישנים. זוהי חוויה קולנועית מרטיטה והסרט הופך ביחד עם הסרט השבדי ״משולש העצבות״ לאהוב עליי ביותר בתחרות.

הסרט האחרון שאני רואה בקאן וה-26 לשנה זו הוא מותחן ארוטי בשם ״כוכבים בצהריים״ של הבמאית הצרפתייה קלייר דני - זבלון מביש על בחורה אמריקאית בניקרגואה ועל תככים נכלוליים בזמן הקורונה. סרטים כאלו יש בשקל וחצי בכבלים בשעות הלילה המאוחרות. למה אני צריך לעזאזל לבזבז עליהם זמן בקאן? השחקנית מרגרט קוואלי - בתה של אנדי מקדואל עימה כיכבה בסדרה "עוזרת בית" - מככבת במלוא הדרה ורוב הסרט ערומה לגמרי. איזה סרט מיותר.

אני מחליף לטוקסידו ומגיע לטקס הסיום שהשנה מתנהל בסדר מופתי (אחרי הפשלה של ספייק לי בשנה שעברה שחשף על ההתחלה את הסרט זוכה דקל הזהב). הזוכה הגדול של הערב הוא ״משולש של עצבות״ הסרט האהוב עליי ביותר בפסטיבל ורובן אוסטולנד הבמאי מציין כבר זכייה שנייה מדהימה בפרס דקל הזהב לאחר זכייתו על "הריבוע". עוד בטקס: הבמאי של "איאו" מודה לחמורים שכיכבו בסרט וזוכה בפרס השופטים. בלגיה קוטפת שלושה פרסים: פרס השופטים לסרט "שמונה הרים", פרס מיוחד לאחים דארדן על סרטם "טורי ולוקיטה" ופרס הגרנד פרי ללוקה דונט על סרטו ״קרוב״ (היחיד שלא ראיתי בתחרות הראשית).

שתי זכיות לדרום קוריאה: פארק צ׳אן ווק הבמאי המהולל על בימוי הסרט ״החלטה לעזוב״ (שפחות אהבתי) וסונג קאנג הו על תפקיד גברי ראשי בסרט ״ברוקר״. הבמאי השבדי ממוצא איראני טאריק סאלח זוכה בפרס התסריט על ״הנער מגן עדן״ בכיכוב שחקנים ערבים ישראלים והשחקנית האיראנית הגולה זהר איברהים זוכה בפרס המשחק הנשי על הסרט ״העכביש הקדוש״ המתרחש באיראן וצולם בירדן.

מסיבת הסיום מתקיימת מול מלון קרלטון, אני נפרד מחברים טובים ורוקד לתוך הלילה. עוד פסטיבל בקאן הגיע לסיומו. ראיתי 26 סרטים, ישנתי שלוש שעות בקושי בלילה דיווחתי כמעט כל יום לתאגיד השידור לאתר סרט וגם למאקו וגם התראיינתי לטלוויזיה הקוריאנית ונהניתי מכל רגע. אחרי שנתיים של מגיפה סוף סוף הפסטיבל חזר לשפיות. עד כאן מהריביירה הצרפתית ונתראה בשנה הבאה.

[*]

(תמונה מתוך זוכה דקל הזהב - "משולש של עצבות")

עשרת הסרטים הטובים שראיתי בפסטיבל:

1. משולש העצבות – זוכה 'דקל הזהב' הוא גם הסרט האיכותי ביותר בפסטיבל לטעמי. מקום ראשון משותף – איאו - חוויה קולנועית מרטיטה.

2. אחיה של לילה - סרט איראני נפלא של הבמאי סעיד רוסטאי.

3. R.M.N - סרטו החדש של הבמאי הרומני כריסטיאן מונג׳יו הוא סרט מורכב ומרתק.

4. זמן ארמגדון - סרטו של הבמאי ג׳יימס גריי הוא דרמת התבגרות מרגשת על משפחה יהודית בניו יורק של תחילת שנות השמונים.

5. הנער מגן עדן – סרטו המצוין של הבמאי השבדי ממוצא מצרי טארק סאלח בכיכובם של השחקנים הישראלים והפלסטינאים תאופיק ברהום ומוחמד בכרי.

6. העכביש הקדוש - סרטו נואר מלא באווירה על רוצח סדרתי באיראן ועל עיתונאית חוקרת אמיצה שמנסה ללכוד אותו.

7. טורי ולוקיטה - סרטם החדש של האחים הבלגים דארדן הוא סרט מרגש שלא מפסיק להלום בצופים.

8. ברוקר - סרטו החדש של הבמאי היפני הירו קאזו קורה אדה.

9. החלטה לעזוב - סרטו החדש של המאסטר הקוריאני פארק צ׳אן ווק.

10. נוסטלגיה – סרט איטלקי נוגה ומשובח של הבמאי מריו מרטונה על יליד נאפולי שחוזר משנים של גלות מרצון במצרים ומחפש לסגור מעגלים.

לכל הכתבות מפסטיבל קאן >> לחצו כאן