Seret מהעבר: 30 שנה לבלתי נסלח

"רציתי ליצור מעין הצהרה רלוונטית לחברה של ימינו, חברה שביצעה רומנטיזציה לאלימות ולמשחקי נשק, והסיפור היה נראה מתאים עבור שתי המטרות הללו, והחקר שלהם" (קלינט איסטווד)

כאשר קלינט איסטווד ניגש ליצירת הסרט הבא שלו בשנת 1991, הוא ידע שהוא יכול ליצור שובר קופות פופולרי ללא מאמץ מיוחד. באותה תקופה הוא כבר היה אחד מגדולי השחקנים בכל הזמנים, ובמאי מזהיר בהתהוות. ברגע שהשם שלו היה חתום על סרט, בין אם כשחקן או כבמאי, הקהל היה נמשך לאקרנים בהמוניו. סרטיו המוכרים אופיינו בדמות חזקה ושקטה, שמתרחקת מהסביבה כמעין זאב בודד, ובקרבות ירי סוחפים ורוויי מוות. אך באותה שנה, הוא החליט ללכת נגד אותם דברים שהביאו אותו לקדמת הבמה.

"בלתי נסלח", מערבון בהגדרתו, מתאר את עלילותיו של ויליאם מני (קלינט איסטווד) בשנת 1878, בוקר ופורע חוק לשעבר, שעבר שינוי מהותי בעקבות התאהבותו באישה צעירה, שנישאה אליו בניגוד לעצת אמה. ויליאם מוצא את עצמו אלמן לאחר שאותה אישה נפטרה מאבעבועות שחורות, ונותר לגדל את שני ילדיהם לבדו בחווה המשפחתית. שנתיים לאחר מכן, בעיירה קטנה בוויומינג, מגיעים שני בליינים שיכורים אל בית בושת מקומי. כאשר פרוצה העובדת במקום צוחקת על איבר מינו של אחד מהבחורים, השניים משחיתים את פניה באמצעות סכין. שריף העיירה, ליטל ביל (ג'ין הקמן), מטפל במקרה באמצעות הצלפות שוט לעבריינים וקנס כספי. אליס, מנהיגת היצאניות המבוגרת, מתקוממת על העונש הקל ומחליטה לגייס סכום של כאלף דולר למי שיהרוג את אותם בחורים.

[*]

כאן מתחבר הסיפור אל ויליאם מני. אנו רואים את מני מוצג באופן שונה לחלוטין מהאקספוזיציה – הוא תואר כעבריין לשעבר ואדם עם כישרון לאלימות, אך כעת הוא נראה עובד את האדמה בסיזיפיות, מחליק על הבוץ ומכוסה בגללי פרות. הוא נראה חסר אונים, מובס. כעת בוקר צעיר בשם סקופילד קיד מגיע אל ביתו של מני שבקנזס, ומציע לו שהם יחברו ביחד על מנת להרוויח את הפרס. ויליאם, שהפנה את גבו לאורח חייו הפרוע בעבר, לא רוצה לקבל את ההצעה, אך מצבו הכלכלי גורם לו להשתכנע ולצאת לדרך עם הבוקר הצעיר. בדרך מצטרף אליהם חברו הוותיק של ויליאם ושותפו במסעות אלימים קודמים - לוגן (מורגן פרימן). המסע מתחיל באופן אופטימי ומבטיח- יש להם ותק וניסיון יחד עם בוקר רענן וטרי שמוכן ללכלך את הידיים. אך מני לא יודע עדיין שלאחר שמשימת הקטל הזו תסתיים, הוא לא ירצה נוספת. ככל שהחבורה מתקדמת אל עבר יעדה, כך ויל ומני מגלים כי סקופילד קיד אינו הקאובוי המסוכן שהוא טוען שהוא. במהלך קרבות ירי, סקופילד מפספס יריות רבות ונראה חסר ביטחון. ראייתו פגומה, וזחיחותו מחפה על חוסר יכולת וביטחון עמוקים. בנוסף לכך, מטרתם נעשית קשה יותר כאשר השריף, ליטל ביל, מגלה כי שמו פרס על ראשם של שני הבחורים בעיירה שלו ומחליט להטיל איסור על נשיאת נשק במקום. כאשר מגיע אקדוחן שמגיע לחסל את שני הבחורים, ליטל ביל מכה את המתנקש נמרצות ומסלק אותו מהעיירה, אך לוקח איתו את הביוגרף שהגיע עם האקדוחן, על מנת שיכתוב את זיכרונותיו וינציח את תהילתו. גיבורי הסרט, כמובן, אינם יודעים כי שריף העיירה מחכה לתפוס את האקדוחנים הבאים שיבואו לזכות בפרס.

יש דמיון גדול בין התמה המרכזית בסרט לבין ה"איליאדה", של הומרוס. דמותו של מני מקבילה בהרבה מימדים לדמותו של אכילס, הגיבור היווני הקדום. כפי שאכילס מסרב להשתתף במלחמה בטרויאנים, כך מני סירב לחזור לחיי הפשע שאפיינו אותו לפני מות אשתו. מני טוען לכל אורך הסרט, עד לקראת סופו, כי הוא השתנה ושהוא לא אותו אדם שהיה בצעירותו. גם אכילס וגם מני פועלים מניעים עמוקים - אכילס פועל לפי אמות המוסר שלו, ומני מונע על ידי משפחתו ורצון אשתו המנוחה. למעשה, כאשר אותה פרוצה מוכה מציעה את עצמה אליו במתנה, מתוך רצון להרגיש מושכת שוב, נחשקת, מני מסרב וטוען כי הוא נשוי.

ויליאם מני הוא גיבור חזק, בודד, בעל יכולות לחימה ונשק אדירות, אך ללא הרצון להשתמש בהם שוב, בדיוק כמו אכילס. כפי שנגלה בהמשך הסרט, הוא יחזור לאלימות הבלתי מרוסנת שאפיינה אותו, מאותה סיבה שהגיבור היווני חזר אליה - בעקבות מות חבר יקר. אכילס עשה זאת לאחר מות פטרקולוס, בן דודו היקר לליבו, בידי אויב טרויאני. במקרה של מני, השינוי קרה כאשר השלושה מגיעים אל העיירה בה נמצאים שני המבוקשים. הדרך אל המקום מתישה את מני, וכשהם מגיעים הוא במצב גופני חלש וחולה. כאשר השריף תופס אותו ומכה בו באכזריות, מני לא משיב מלחמה, וגם לאחר שמתאושש, הוא אינו מחפש נקמה אלימה. מני נשאר יציב בעמדותיו, ומסרב לחזור למעשיו בעבר, מלבד העבודה אותה הגיעו לבצע, כמובן.

לאחר שהשלושה תופסים את הבחור הראשון והורגים אותו, מני וקיד הולכים לחפש את הבחור הנוסף, בעוד שלוגן, שמעדיף לא לקחת חלק בהרג נוסף, שם פעמיו אל ביתו. הוא נתפס בדרך על ידי ליטל ביל, ומעונה קשות עד לרציחתו. בינתיים, מני וקיד מצליחים לתפוס את הבחור השני, וקיד הוא זה שהורג אותו. כעת אנו מגלים שזהו ההרג הראשון שקיד ביצע בחייו, למרות השחצנות והביטחון המופרז שהפגין. השניים מקבלים את הפרס הכספי שלהם מאליס, ושומעים ממנה על רציחתו של לוגן. מזועזע ממעשיו, קיד נשבע שלא להרוג אדם שוב, ומסרב לחזור אל העיירה. מני, לעומתו, ובדומה לאכילס, מחליט לנקום את מות חברו האהוב, ולשוב אל העיירה.

הבטחתו של מני לעצמו לא לשוב אל מעשיו הקודמים מופרת על ידי מוות אכזרי ולא צודק של חבר טוב. אותו מאפיין שמופיע גם במיתולוגיה היוונית, מהווה מעין הצדקה למעשיו הקשים של הגיבור בהמשך, ולמסע הקטל אותו יבצע במטרה להשיב את ה"צדק" על כנו. אך עם כל הדמיון למיתולוגיות קדומות, אלו המיתוסים החדשים יחסית אותם איסטווד מחפש ותוקף לאורך הסרט, אותם מיתוסים שאפיינו את הקולנוע איתו היה מזוהה בימי השיא שלו כשחקן.

טרילוגיית "האיש ללא שם" של סרג'יו לאונה, מערבוני הספגטי שהיללו קרבות אקדחים מורטי עצבים ומוות רב לכל אורכם, הציגו את איסטווד בתור בוקר קשוח וקר רוח, שיורה ללא הכרה בכל אויב שניצב מולו. אלו הסרטים שפרצו את דרכו של איסטווד כשחקן בשנות השישים, ואחריהם כיכב בלא מעט מערבונים וסרטי אקשן אחרים. "בלתי נסלח" שובר את תבנית המערבון המוכר, ומציג את סיפור האקדוחן מזווית אחרת לגמרי.

טוב ורע אינם מוצגים כאן בבינאריות, אלא יש המון שטח אפור בנפש הדמויות. ליטל ביל, שאמור להיות השריף האלים והרע, אינו אלא אדם עם בעיות ביטחון (הוא רוצה שהביוגרף יכתוב את זיכרונותיו מפני שחושש להישכח) שרוצה לשמור על הסדר בעיירתו. אחד הבחורים שהשחיתו את פני הבחורה מוצג באור אנושי וחסר אונים. אנו רואים כי מדובר בצעיר ששגה וחש אשמה מסוימת על כך. מני ולוגן, גיבורי הסרט, נושאים על גבם עבר אלים וכמות קורבנות גבוהה.

הצופים עדים למחיר הנפשי הכבד שנושאים על עצמם גברים שנטלו חיי אדם, ולקושי העצום שבלחזור לחיים נורמליים אחר כך. הביוגרף "בושה", שכותב על סיפורי האקדחונים האגדיים, כתב על סיפורו של "בוב האנגלי", אותו בוקר שמגיע לתפוס את המבוקשים, אך מוכה ומוברח על ידי ליטל ביל. בסיפור שכתב, בוב מוצג כאקדוחן אדיר ורב יכולות, שמצליח לגבור על כל יריב העומד מולו. אך איסטווד מציג אותו בצורה פתטית ומראה כמה אותם סיפורים הם מיתוסים גרידא, שתוחזקו על ידי אותם בוקרים שרצו להשיג תהילה. אנו רואים שאותו חיפוש אחר תהילה, וגלוריפיקציה של המיתוס, מוביל את קיד להתרברב ולשקר על הקורבנות הרבים שגבה, ועל רצונו להיראות קשוח ומאיים.

באחד המערבונים הגדולים בהיסטוריה, מערבון שישנה לימים את עתיד המערבונים שיגיעו אחריו, קלינט איסטווד מצייר סיפור שנוגד רבים מהמאפיינים של הז'אנר. זוהי יצירה מהורהרת על מיתוס האקדוחן הבודד, ועל ערכי הקולנוע שמאדיר אותו. זהו סרט על מוסריות, אלימות, חברות ונקמה. סרט שגם שלושים שנה אחרי, ממשיך להוות השפעה עצומה על הז'אנר הוותיק. לא בכדי הוא זכה לכבוד בזמן אמת ובפרס הסרט הטוב ביותר בטקס האוסקר, לצד פסלון הבימוי לאיסטווד, הפך לשובר קופות עם הכנסות של 157 מיליון דולר ואף נכנס עשור לאחר מכן לארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית.