Seret מהעבר: חזרה לאווטאר לכבוד הוצאתו המחודשת

"אווטאר", סרטו של ג'יימס קמרון מ-2009 הוא הסרט הרווחי ביותר בכל הזמנים שגרף עד כה 2.847 מיליארד דולר ואף היה מועמד ל-9 פרסי אוסקר, מתוכם זכה בשלושה פסלונים. עם הקרנתו המחודשת בבתי הקולנוע בישראל, וההמתנה לסרטים הבאים בסדרה (כאשר לאחר ציפייה בת 13 שנה יגיע אליו ב-15 בדצמבר סרט ההמשך "אווטאר: דרכם של המים"), מעניין להבין מה הפך את "אווטאר" לחביב הצופים והמבקרים.

הסרט מספר את סיפורו של ג'ייק סולי (סאם וורת'ינגטון,"שליחות קטלנית: התעוררות"), נחת לשעבר שנפצע בקרב וכעת מרותק לכיסא גלגלים, שמגויס להשלים את המשימה של אחיו התאום המדען. כדי לחקור את הכוכב "פנדורה" יצרו המדענים אווטארים, גופים נשלטים מרחוק שנוצרו מדנ"א אנושי מעורב בדנ"א של יושבי הכוכב. ג'ייק מתחבר לגוף היברידי, כזה שהותאם לאחיו שהלך לעולמו, וחווה דרכו את העולם החדש שאליו הוא מגיע. הגוף החדש גם משחרר אותו מהנכות שאיתה הוא מתמודד בעולם ה"אמיתי". כל הסרט מסופר מנקודת מבטו ומתאר את השינוי שעובר עליו, מחייל המבצע פקודות לאדם חושב ואמפתי המבין באמת את ה"אחר".

[*]

הסרט בעל תקציב הענק של 237 מיליון דולר יצא לאקרנים בפורמט רגיל, פורמט תלת ממדי (פורץ דרך) ופורמט IMAX ובכך סיפק חוויה חושית לצופים והכניס אותם לתוך העולם שאותו חווה גיבור הסרט. החוויה של הצופה הרואה וחווה את הסרט בתלת ממד מקבילה אם כן לחוויה של ג'ייק. "אני רואה אותך" הוא משפט מפתח בסרט שחוקר את האפשרות לראות באמת את ה"אחר". בעולם האמיתי, שנים אחרי יציאת הסרט למסכים, אכן נעשה שימוש בטכנולוגיית מציאות מדומה במטרה לייצר אמפתיה לחוויות של "אחרים" מכל מני סוגים.

הסרט נפתח במילותיו של ג'ייק, שהופכות למוטו של הסרט ומפתח להבנת סצנת הסיום: "כששכבתי בבית החולים הצבאי, התחלתי לחלום שאני עף. הייתי חופשי. אבל במוקדם או במאוחר, צריך להתעורר". ההתעוררות של ג'ייק, והמעבר מחייו הקודמים לחיים החדשים על הכוכב שמייצג צורת חיים אחרת, קרובה יותר לטבע ולחופש אליהם הוא מייחל, ועומדת במוקד המסע שעוברת הדמות. בשלב מסוים בסרט אומר ג'ייק שקשה לו להבחין בין ה"מציאות" ל"חלום": "הכל התהפך. כאילו שם (בפנדורה) העולם האמיתי ופה (בכדור הארץ) החלום". הטשטוש הזה בין עולמות, בין הווירטואלי לממשי הוא אחד מהנושאים המרכזיים של הסרט. עם השנים שעברו מאז יציאתו למסכים, ההתפתחויות הטכנולוגיות במציאות מדומה ומרובדת וההשקעות ב"מטאוורס", הנושא הזה רלוונטי יותר מתמיד. ג'ייק חובר למדענים שבראשם גרייס אוגוסטין (סיגורני וויבר, "הנוסע השמיני"). שמה, על האסוציאציות הנוצריות שלו (החסד הנוצרי והקדוש הנוצרי אוגוסטינוס), מייצג את רצונה המסיונרי להיטיב עם הילידים אותם היא מלמדת אנגלית בבית ספר מקומי. כוונתה של גרייס אמנם טובה, אבל הרצון שלה לחקור את הכוכב אינו יכול להתקיים ללא שיתוף פעולה עם התאגידים והצבא. שניהם מוצגים בסרט הזה כהתגלמות הרוע. במיוחד בולט הקולונל מייליס קוואריץ' (סטיבן לאנג, "ערי טרף"), שנאומו הראשון לנחתים המגיעים לכוכב פותח במילים: "אתם כבר לא בקנזס. אתם בפנדורה. כבדו את העובדה הזו. אם יש גיהינום, תרצו ללכת לשם לחופשה אחרי זה. כל דבר שם רוצה להרוג אתכם". ההתייחסות ל"קוסם מארץ עוץ" (קנזס הוא ביתה של דורותי ממנו היא מגיעה לעולם הקסום של עוץ), מרמז שגם "אווטאר" הוא סרט פנטסטי על מסע לארץ דמיונית שהיא גרסה של הכוכב שלנו.

הנאום הזה גם מקפל בתוכו את התפיסה של ה"אחר" שהסרט יוצא נגדה. בעוד הקולונל רואה את פנדורה כגיהינום ואת היצורים החיים בו כאויבים, מציג "אווטאר" תפיסה שונה. השבט הילידי נקרא בסרט נ'אבי ונראה כמו שילוב של ילידים אמריקנים ושבטים אפריקנים, בעלי עור כחול וזנב. הם נלחמים באמצעות חץ וקשת ואין להם גישה לטכנולוגיה מתקדמת, אך תפיסתם את הטבע כרשת גלובלית המחברת את כל היצורים רומזת לרשת האינטרנט. אולי יש כאן גם רמז לשלב הבא של האנושות, כלומר לעתיד האפשרי שלה בחלל, לאחר שהשמידה את הטבע בכדור הארץ. מכאן, שפנדורה יכולה להפוך דווקא לגן העדן המיוחל, לגאולה של האנושות, ההפך מהגיהינום שאותו מתאר הקולונל.

"אווטאר" הוא משל על ההרס שמותיר האדם המודרני אחריו, בין אם הרס אקולוגי שאנו גורמים לכדור הארץ או הרס שהותיר העולם המערבי ה"נאור" בקרב ילידים בארצות שהקולוניאליזם הגיע אליהם. אבל ג'ייק הוא גם המושיע של העם הילידי והופך למנהיג הלא מעורער שלו. אולי בכך רומז קמרון שיש אפשרות גם לאדם המודרני להשתנות ולהסיג לאחור את מסלול ההרס. הוא בורא עולם חדש ומופלא בו הצופים מתוודעים יחד עם הגיבור לנוף הקיצוני, לצמחייה, לבעלי החיים שנראים כמו השלב הבא (או הקודם) באבולוציה, ולחיים בכוכב כתמונת מראה של הכוכב שלנו.

קמרון, שכבר הוכיח את יכולתו לכבוש את לב הצופים והמבקרים כאחד עם הסרט הרווחי בכל הזמנים טרם "אווטאר" – "טיטניק", משלב בתחכום רב בין סצנות אקשן מרהיבות לבין אמירות אקולוגיות, פוליטיות ופילוסופיות על משמעות הקיום שלנו על הכוכב הזה. האם נשכיל "להתחבר מחדש" למהות מאחדת, או שניצמד להפרדה שמשמעה מלחמה מתמדת על משאבים מתכלים? נדמה שהתשובה ברורה, אבל בחזון האוטופי של "אווטאר" אפשר להתעורר מהחלום לחלום אחר על עולם טוב יותר אי שם בכוכב אחר.