טוב לי, אני מרגיש שאני במקום הכי טוב בשלב הזה בקריירה

במהלך הרצת ההצגה "שיגעון המוזיקה" פנה המנהל האמנותי של תאטרון הקאמרי, גלעד קמחי, לשחקן אלון סנדלר עם הצעה לגלם תפקיד שהוא חולם שאלון יגלם אותו. אבל שום דבר לא הכין את אלון לכך שזה יהיה תפקיד חלומותיו. "קראתי את 'הבן' ולא הייתה לי כזאת תגובה רגשית למחזה בחיים שלי. אני לא יודע מתי תהיה הפעם הבאה שאני אקבל כזה תפקיד. אני יודע שהיה לי הרבה מזל וזה לא קורה הרבה לצערי", מספר סנדלר. התפקיד המדובר הוא גילום דמותו של ניקולא בהצגה "הבן" שמוצגת בתאטרון הקאמרי. את המחזה כתב פלוריאן זלר שעשה לפני מספר שנים את צעדיו הראשונים בקולנוע. סרטו הראשון, "האב" בכיכובו של אנתוני הופקינס זכה להצלחה אדירה והקנה להופקינס את הפסלון היוקרתי לשחקן הטוב ביותר.

לאחרונה עלתה לאקרנים הגרסה הקולנועית למחזה "הבן" בגילומו של יו ג'קמן, שמנסה לשחזר את ההצלחה לה זכה הסרט "האב". "יש הרבה שינויים לטובה בסרט. הם פתרו יפה הרבה סימני שאלה שהיו לנו. איך לא לקחו אותו לטיפול? איך בית הספר לא שלח מכתבים לאבא? הם התבשלו עם המחזה, דיברו עליו המון ופתרו כל מיני דברים. אבל זה בחיים לא יהיה הדבר החי הזה של תיאטרון שהוא מולך עכשיו ויש לזה עוצמה שאי אפשר להתחרות בה", עונה סנדלר על ההבדל בין הסרט לבין ההצגה בה הוא מככב.

איך היה עבורך לצפות בסרט?

"לא הצלחתי לראות את הסרט בעיניים אובייקטיביות. כי כל הזמן השוויתי אלינו – איפה הם יושבים עם הטקסטים. בחיים לא ראיתי יצירת אמנות שאני מכיר כל כך טוב. היה לי מאוד מעניין בתור יוצר לראות את הבחירות שלו (של זלר). מאוד אהבתי את הסרט - השחקנים הכי גדולים וההפקה הכי גדולה עם הכי הרבה תקציב והיה מאוד מסקרן לראות את הבחירות שלהם".

אלון בן ה- 29 נזכר שבכיתה ו' גילם את עוץ לי גוץ לי ובאופן אירוני משחק את אותו התפקיד בתאטרון הקאמרי כיום, אבל רק בתיכון הבין שזה הכיוון. בגיל 17 עשה את האודישן הראשון שלו לסדרת הילדים "אליפים" והתקבל ולאחר מכן הופיע בגרסה הישראלית לקומדיה "נשואים פלוס". את שירותו הצבאי עשה בתאטרון צה"ל למשך שנה. בין סדרה לסדרה, הוא למד משחק בסמינר הקיבוצים ובמהלך לימודיו שיחק בשתי עונות קומדיית הנעורים "המלאך השומר שלי" לצד יון תומרקין ואדווה רודברג. והחל משנת 2015 הוא משחק בתאטרון הקאמרי. "אחרי 'המלאך' לא עשיתי יותר טלוויזיה אבל עכשיו אני מתחיל הפקה שביעית בקאמרי. הבית הוא הקאמרי ואני שחקן להקה שלהם. אני במקום שאני הכי מעריך. טוב לי ואני מרגיש שאני במקום הכי טוב בשלב הזה בקריירה. אני מחפש יציבות. אני מתחיל לגלות את החיים וזה כיף", הוא משתף. בהצגה "הבן" מגלם סנדלר את ניקולא, נער בגיל ההתבגרות שחווה בצורה קשה מאוד את גירושי הוריו והתפרקות התא המשפחתי לו הוא רגיל. אביו (בגילומו של דרור קרן) עזב את הבית ובנה לעצמו בית חדש עם אישה צעירה יותר שילדה לו תינוק. כתוצאה ממצבו הקשה של ניקולא הוא עובר לביתו החדש של אביו, בתקווה שמצבו הנפשי ישתפר. ואכן נראה לפרק זמן מסוים כי מצבו משתפר, אך רב הנסתר על הגלוי. "הצטרפתי יחד עם הבמאי גלעד (קמחי) ועם ההנהלה האמנותית ללונדון וראינו את ההצגה. קראתי את המחזה באנגלית כמה פעמים, וגם בצרפתית כי הוא נכתב בצרפתית. דיברתי עם מכרים שהיו בסיטואציות דומות, עם נטיות אובדניות ופסיכיאטר שהביאו לנו מההפקה. עבדתי גם מהחוץ לפנים וגם מהפנים לחוץ. זה לא היה קל", מספר סנדלר על החיבור לדמות.

בנוסף לתחקיר שעשה אלון לדמות, הוא עשה גם שינויים פיזיים: "אחד התסמינים של דיכאון זה הליכה איטית, שפיפות, עייפות מאוד גדולה, חוסר חשק. בבן יש לו צלקות אז בערך ארבעים דקות לפני תחילת הצגה אני שם לעצמי את הצלקות. אני משתדל להזכיר לעצמי למה אני עושה את ההצגה הזאת ולחשוב על הילד האחד הזה שזה ייתן לו תקווה", הוא מספר. "אני מקבל המון תגובות אחרי הצגה מבני נוער שכותבים לי ומשתפים אותי בסיפור חייהם, כמה ההצגה הייתה משמעותית עבורם, שהם לא לבד. אנחנו הרבה פעמים נשארים לשיחות בסוף ההצגה כדי לעכל את זה עם הקהל. כולנו מרגישים שיש להצגה שליחות מאוד גדולה", הוא מוסיף.

[*]

(אלון סנדלר בהצגה "הבן". צילומים: כפיר בולוטין)

התפקיד נכנס לחיים האישיים?

"הנשמה שלנו כל כך רגישה שלא יכול להיות שאתה מכניס את עצמך לסיטואציה כזו וזה לא עושה משהו. כשהייתי צעיר הייתה לי פנטזיה להקריב את כל החיים – האמן המיוסר. אני לא רוצה לחיות חיים כאלה. מה שכן – יש הצגות שההצגה משמשת מקום פורקן. אני חושב ששחקן תיאטרון חייב לדעת לפרוט על מיתרים גם אם מנטלית הוא לא באותו מוד. אבל התפקיד לא הרס לי את החיים".

מה הקסם שהתיאטרון מביא למחזה?

"אני מרגיש קודם כל שהשחקנים נורא בפרונט בהצגה. שבסרט היה לאן לברוח ופה אנחנו פה וזה רק מה שקורה. זה הקסם ויש אתגר להחזיק הכל. הקצב במחזה יותר מהיר. היה משהו קצת איטי בסרט".

ראיתי שמאוד התחברת לדרור קרן.

"כן, יש לנו קשר טוב וזה מה שאני אוהב בתאטרון – יש קהילה. בטלוויזיה לא הגעתי לקהילה ואני לא בתוכה בשום צורה שהיא. עשיתי תפקיד ראשי בסדרת נוער – צילמתי 12 ימים. כשהם נגמרו, ביי. פה אני בחזרות, אני קם כל בוקר, נוסעים באוטובוסים. זה כיף – יש חברה. יש כוכבים שהם ענקיים אבל הרוב לא".

[*]

בתקופת הקורונה כששערי התיאטרון היו נעולים, גילה אלון את רזי מקצוע לימוד אנגלית. כבן הזקונים של מורים לאנגלית, הוא נצמד לאביו שלימד אותו איך להעביר שיעור וייעץ לו רבות. "הדבר הכי טוב שיצא לי מזה זה שיעורי האנגלית. אני כבר לא תלוי במקצוע המשחק. זה אחלה מקצוע ואחלה הכנסה וזו שליחות. אני אסיר תודה שיש לי עוד מקצוע כרגע ביד".

סנדלר עונד את הטייטל 'השחקן הצעיר בקאמרי', טייטל שהוא מאוד גאה בו. "התברכתי בבייבי פייס. זה כיף. אני מנצל את כל התפקידים של הצעירים עד שכבר יהיה מאוחר מדי", הוא צוחק. כיום הוא משחק במספר הצגות במקביל ("הבן", "פיטר פן", "ניים דרופ", "אדיפוס" לצד "עוץ לי גוץ לי" ו"לילה בפריז") ובקרוב ישחק בהצגה "נרות יום הולדת" בבימויה של רוני ברודצקי.

בטלוויזיה ובקולנוע לא ראיתי אותך לאחרונה.

"אני מאוד מעונין בטלוויזיה ובקולנוע. יש לי העדפה לתפקידים מעניינים והתיאטרון מציע לי תפקידים כאלה. אז זה עוד לא קרה עם הטלוויזיה והקולנוע וזה בסדר. אני לא לחוץ על זה אבל מאוד אשמח אם זה יקרה. הכל בזמנו. אני לא רוצה לעבוד עם כל אחד ולעשות כל תפקיד".

אלון סיים לאחרונה מערכת יחסית זוגית ארוכה וכרגע פנוי. "הקריירה תופסת חלק כל כך גדול מהחיים שלי ואני כל כך אוהב את זה ורוצה עוד ועוד מזה שאני חושב שצריך לזה זמן פנוי", הוא מספר. הוא מרגיש שהשלב הבא שלו יהיה בימוי, כתיבה ועיבוד: "עבודת השחקן מרגישה לי מצומצמת מעבודת הבמאי. במאי יכול לראות הכול, לבנות ויז'ן ולהמשיך ויש בזה משהו שמאוד מסקרן אותי".

לרגל העשור הבא של חייו, הוא מסכם: "אני שמח על ההספק שלי. מבחינת קריירה עשיתי הרבה ויים גדולים ואני מאחל לעצמי להמשיך ללכת עם הלב - לא לשים את עצמי במקומות שמצמצמים אותי ולהמשיך לסמוך על עצמי. מאחל לעצמי הרבה אומץ, להכיר אנשים חדשים שיפתחו לי את הראש. תפקיד בסרט טוב, מחזה טוב, לכתוב מחזה, לכתוב סדרה, לכתוב סרט, לכתוב מוזיקה, להלחין ובעיקר להפיק הנאה מתוך היצירה".