בחודש אחד: הטלוויזיה נפרדת משני כוכבים גדולים

בשבועות האחרונים עולם הטלוויזיה נפרד משני כוכבים גדולים - ג'יימס גנדולפיני ("הסופרנוס") וקורי מונטית' ("גלי"). אוהדי "הסופרנוס" הוכו בתדהמה ובכאב גדול לא רק ממותו של השחקן האגדי, אלא גם מהפרידה הסופית מהדמות האגדית לא פחות- טוני סופרנו. גנדולפיני מת מהתקף לב באמצע יוני, בגיל 51. קורי מונטית', בן ה-31, נמצא מת במלון בקנדה. אמנם עוד לא יצאה הצהרה רשמית על נסיבות מותו, אך ההנחה הכללית היא שקיים קשר להתמכרותו לסמים מגיל צעיר (טופל במרכז גמילה ראשון כשהיה בן 19) ולגמילה האחרונה אליה נכנס במרץ האחרון.

[*]

המעריצים של השניים מתאבלים, אך בין שתי קבוצות המתאבלים קשה למצוא חפיפה. הדרמה האיכותית "הסופרנוס" הייתה מסדרות הדגל של HBO ועוסקת באדם אשר הדיסוננס שבין היותו אב, בן ואיש משפחה לבין היותו ראש משפחת מאפיה רצחנית, כמעט ומוציא אותו מדעתו ושולח אותו לטיפול פסיכולוגי. "גלי" היא דרמה-קומית מוזיקלית על חיים בתיכון אמריקאי בעיירה העלומה לימה שבאוהיו בה התלמידים הדחויים של השכבה לומדים לרדוף אחר חלומותיהם דרך מועדון זמרה. בשניהם השחקן שנפטר מגלם תפקיד ראשי בסדרה אך בעוד שגנדולפיני נשא את את כובד העלילה כולו על כתפיו, מנטית', שגילם את פין האדסון, שחקן הפוטבול המזמר והנאיבי, חלק את המשקל עם עוד שלל דמויות ובעיקר בעונה האחרונה, בה הוכנסו דמויות חיזוק רבות נוספות.

[*]

השוני בין אוכלוסיות המעריצים קשור גם לתגובה והמשמעות של מות כוכב הסדרה עבור כל אחת מהן. במובנים רבים יש דימיון בין האירועים - שני השחקנים זוהו מאוד עם הדמויות מהסדרות בהן כיכבו ושניהם ייצגו איזה רוח של תקופה מסויימת לדור מסויים. כמובן שגנדולפיני הספיק עוד הרבה בקריירה הענפה שלו ("האיש שלא היה שם", "המקסיקני", "הורג אותם ברכות", "ארץ יצורי הפרא", "רומנטיקה וסיגריות") ואף זכה לאחוז בשלושה פרסי אמי, אך כנראה שלעד ישאר חקוק בתודעה הציבורית כ"טוני סופרנו", כפי שמונטית' יזוהה עם "פין האדסון". בהרבה מובנים, מדובר כאן מבחינת המעריצים בפרידה מדמות, אלא שבעוד אצל גנדולפיני האבל כרוך במותו של שחקן אייקוני ומוכשר, אצל מונטית' מדובר גם בפרידה מחלום, החלום שמכרה לנו "גלי".

[*]

המוות של מונטית', השחקן הכל כך צעיר ויפה בתחילת הקריירה (והזוגיות) שלו, הוא מוות טרגי, הכוונה היא לא ל"ממש עצוב", אלא לטרגי במובן המקורי שלו - בלתי ניתן להבנה, להגדרה ולחילוץ משמעות. טרגדיה, במובן הזה של המילה, היא ההפך המושלם מכל מה ש"גלי" דוגלת בו. חוסר היכולת של "גלי" להתמודד עם מוות טרגי מגיע מתוך המטרה העיקרית שלה – לטפח חלומות וחלומות נמצאים בממלכה שבה אין אמת ושקר, יש רק אפשרויות. לא הכוונה ש"גלי" היא כמו "טלטאביז". הסדרה התמודדה עם נושאים לא פשוטים: הריון נעורים, יציאה מהארון, גירושין, חלומות מפוספים, אימוץ, משפחת השכול, גזענות, משקל, הומופוביה, נסיונות התאבדות ואף הגדילה ראש ובעונה האחרונה ביקשה להתאמת עם תופעת הירי בבתי הספר והקדישה פרק שצולם בריאליזם מובהק בו תלמידי התיכון שרויים בהסגר - אבל הכל טופל במידה של תום (ושיר) שעדיין שייך לעולם החלומות – עולם, שלא מסוגל להתמודד עם מוות של אדם צעיר.

[*]

אין הטענה היא שהאובדן של מונטית' קשה יותר לאוהדי "גלי" מאשר מותו של גנדולפיני לאוהדי "הסופרנוס". אם כבר, החיבור הרגשי של צופי "הסופרנוס" אל טוני הוא כה עמוק, מורכב וארוך טווח, שהמוות של גנדולפיני נתפס כנטישה של ממש. אבל "גלי" מייצגת משהו שגדול ממנה ומשהו שלא נשאר רק בגבולות דקות המסך שלה. כי "גלי" הפכה להיות אימפריה שתבעה חלקה גם במציאות הממשית - החל בקישור הראשוני שלה אל "אמריקן איידול", דרך הופעות חיות (Glee 3D) וכלה בתוכנית הריאליטי "פרוייקט גלי" בה אנו נחשפים לתהליך הפיכת מתמודדים אנונימיים לשחקנים בסדרה עצמה.

[*]

זליגת נקודות מהסדרה אל המציאות נעשית דרך דמויות השחקנים וכך נהפכו ליאה מישל, דארן קריס וגם קורי מונטית' עצמו לגיבורי תרבות פופ צעירה שמייצגים אמירות שנשמעות אירוניות היום כמו "Don't Stop Believing". שיא מוקד ההזדהות בין הדמויות למציאות הוא כמובן בזוגיות הטלוויזיונית ואמיתית (והמיוח"צנת) של ליאה מישל וקורי מונטית'. דוגמה ליחסים ההפכפכים בין מציאות ובדיה ב"גלי" ניתן למצוא בשחרורו האחרון של מונטית' מגמילה - דמותו של פין נעלמה בצורה די מסתורית במהלך העונה האחרונה אך במציאות התראיין השחקן על בעיית הסמים שלו וכאשר שוחרר, לא איחרו לצאת תמונות שלו ושל מישל חברתו התומכת בתהליך ההתגברות, ממש כאילו יצאו מהמוסד בעודם מפזזים את "Rehab" לאיימי ווינהאוס, כי כך לימדו אותם, ואותנו, ב"גלי".

[*]

בשנת 2000, כאשר נפטרה ננסי מרצ'נד, מי ששיחקה את אימו של טוני סופרנו, צופי הסדרה התעצבו והתאבלו. אך יוצרי הסדרה ידעו בדיוק מה עליהם לעשות. "הסופרנוס" התעסקה בצורה כמעט אובססיבית במוות ובחרדה ממנו ומותה של ליביה סופרנו לא רק התאים לסדרה, אלא הוציא ממנה עוד תובנות מרגשות ומעמיקות בנושא. מותו של ג'יימס גנדולפיני היה טרגדיה אמיתית - לשחקן בקליבר שכזה נותרו עוד שנים ארוכות ומלאות יצירה. אך גנדולפיני השאיר עכשיו יצירה כל כך חכמה ורבת פנים, שישנה הרגשה שניתן להבין משהו על חיים ומוות בכלל ועל מותו שלו בפרט, מצפייה בפרקי הסדרה. מנגד, מול המוות של גנדולפיני, "הסופרנוס" הפכה ליצירה קאנונית ומטלטלת עוד יותר, לא רחוק מהשפעת מותו של הית' לדג'ר על "האביר האפל" של כריסטופר נולן.

[*]

אך "גלי", לא רק שהיא רחוקה מלהיות צוואתו האחרונה של מונטית' ולא רק שאינה מותירה לצופיה משענת להבנת מותו (או, באותו מידה, את בעיית הסמים שלו), היא גם קורסת תחתיו. כי המוות של מונטית', בין אם מדובר במנת יתר, תאונה, התאבדות או כל סיבה אחרת, מעמיד את הסדרה בפני בחירה בלתי אפשרית: בשקר - דמותו של פין האדסון תעלם בעונה הבאה מנסיבות כאלה או אחרות, או באמת - דמותו של פין תמות בתוך הסדרה, מה שיגרור אותה למחוזות אפלים בהם סירבה בכל תוקף לבקר. בכל מקרה, מה שבטוח זה שהחלום של "גלי" נגוז לעד ומעריציה למדו לקח אכזרי על המחיר של חיים בעולם החלומות.

לחצו ועשו "לייק" לדף הפייסבוק של SeretTV לעדכונים נוספים