סמוך על סול: ביקורת עונה רביעית

"סמוך על סול" הייתה תמיד עבורי מופת של כתיבה ובימוי טלוויזיוניים, אפילו יותר מהסדרה הבלתי נשכחת אותה היא מקדימה - "שובר שורות". כלומר, גם כשאכתוב כעת שהעונה הרביעית שלה הייתה הפחות מוצלחת של הסדרה, עדיין חשוב להבין כי מבחינתי מדובר בדובדבן שעל הקצפת בתור הזהב הטלוויזיוני שאנו חווים ובסדרה שמניחה מראש שהצופים שלה אינטליגנטיים ופורסת את קלפיה אט אט, אך בדיוק מעורר השראה.

העונה התחילה לאחר התאבדותו של צא'ק, אחיו של ג'ימי, בשריפת ביתו. מערכת היחסים של שנאה-ניסיון נואש לזכות בהערכה מצד ג'ימי כלפי צ'אק הסתיימה באופן טראגי ואולי היחידי שיכלה להסתיים. ההתמודדות של ג'ימי עם מותו של אחיו ניצבה במוקד העונה. מייסורי מצפון, דרך הכחשת האבל ועד ניצול ציני של היותו אח שכול ושל הערכת השופטים לצ'אק כדי לזכות בחזרה בתעודת עורך הדין שלו בנאום חוצב להבות, שהצליח לעבוד על קים ואולי גם על חלק מהצופים.

[*]

המבט של קים בעיניים בסוף הפרק כשמתברר שהדמעות היו פיקטיביות ותשובתו של ג'ימי אליה it's all good man (נשמע כמו סול גודמן) – משלימות את המהלך שהדמות עוברת במהלך הסדרה מג'ימי המחליק, דרך ניסיונו להיות הגון ומוסרי ועד השלמתו עם העובדה שלעולם לא יוכל לעמוד בסטנדרטים המוסריים והמקצועיים של אחיו והפיכתו לסול גודמן. ההתרחקות במערכת היחסים בין ג'ימי וקים היא כבר בלתי נמנעת, ואם במהלך העונה עוד היה נראה שיש להם תקווה, מאחר וגם קים כמהה לצאת מהמסגרת הקבועה של העבודה עם בנק מסה ורדה ומהחוקים הנוקשים של עולם עריכת הדין, נדמה כי הפעם ג'ימי לקח כמה צעדים שהם יותר מדי גם עבורה והיא לא תיתן לו לגרור אותה עמו לתהום. המשעול היה מפותל ולעיתים נדמה היה שהעונה מתפזרת לכיוונים רבים מדי גם בתיאור הפיכתו של ג'ימי למוכר טלפונים סלולריים חסויים (במהלכו ביצע את מעשהו הלא מוסרי עד כה בסדרה עם חטיפת הילדים שאיימו עליו) וגם בקווי העלילה הנוספים שהפעם לא השתלבו בדרכו של ג'ימי, אולם הדרך המשותפת המיועדת לג'ימי, מייק ונאצ'ו ידועה לכל מי שצפה ב"שובר שורות" ונדמית קרובה מתמיד עם סיום העונה.

מעניין מכולם היה קו העלילה של מייק, שדאג לחפירת הבור הגדול ביותר שנראה באזור אלבקרקי, הבור שבעתיד ישמש כמעבדה לייצור סמים של גאס פרינג. הבור הוא כמובן גם מטאפורה לבור שכורות לעצמן כל הדמויות ושיוביל כל אחת מהן לסוף טראגי משל עצמה. מייק מוצא בעונה זו בפעם הראשונה חבר – ורנר, המהנדס הגרמני שמוביל את מבצע כריית הבור. עם כל המקצועיות, חוסר חוש ההומור והפדנטיות של מייק, ורנר מצליח לראשונה לרכך אותו והוא גם סולח לו על כשלים שנדמה כי לא היה עובר עליהם בשתיקה מול אדם אחר.

חיסולו של ורנר ע"י מייק היה בלתי נמנע באופן בו נבנתה מערכת היחסים ביניהם ע"י יוצר הסדרה וינס גיליגאן. מייק בחר במקצועיות ובנאמנות לבוס על חשבון החברות בדיאלוג קורע לב בינו לבין ורנר טרם חיסולו ולכן כעת גם סופו העתידי בחיסול ע"י וולטר וויט ב"שובר שורות" מובן יותר וכואב פחות לצופה. דמותו של נאצ'ו העונה נאלצה לתפקד כסוכן סמוי של גאס, לאחר שזה גילה על כך שנאצ'ו הוא העומד מאחורי ניסיון החיסול של הקטור סלמנקה. קו עלילה זה היה באופן מובהק מעניין פחות מהשאר ולא ממש תרם לעלילה פרט למתן פרטי רקע שרלוונטיים יותר ל"שובר שורות" מאשר ל"סמוך על סול".

על אף קו עלילה זה ועוד קווי עלילה משניים מיותרים, עדיין נותרה "סמוך על סול" גם בעונתה הרביעית כאחת הסדרות (ואולי אפילו הסדרה) הטובות ביותר על המסך הקטן. סדרה שמתעמקת בתהליכים הנפשיים שעוברים על הדמויות שלה ובעומקים הפסיכולוגיים שלהם יותר מאשר בטוויסטים עלילתיים ואקשן סוחף. פרק הסיום של העונה היה מעולה והותיר אותנו סקרנים לגלות כיצד המטמורפוזה הסופית של סול תתרחש בעונה הבאה ומה יעלה בגורל מערכת היחסים שלו ושל קים.

לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן