מתיר עגונות ביקורת פרקי הפתיחה

ערוץ "כאן 11" נחשב בעיני כאחד מיצרני התוכן האיכותי ביותר בישראל, הם יוצרים תוכן שגורם לך לחשוב, ללמוד וליהנות. לאחר הצלחות כמו "סליחה על השאלה", "המרדף" ו"פמת"א", הגיעה הסדרה החדשה "מתיר עגונות" של היוצרים דוד אופק, יוסי מדמוני ותמר קיי, בכיכובם של אביב אלוש ואביגיל קובארי. אז אחרי שהתרגלתי לרמה הגבוהה מאוד של "כאן", ציפיתי לדבר הגדול הבא שהולך לכבוש אותי, אבל לצערי הרב הציפייה הייתה במרחק שנות אור מהמציאות. הסדרה הזו היא לא יותר מניסיון חלש מאוד לדבר על נושא חשוב.

מוקד הסיפור הוא הרב יוסף מורד (אביב אלוש), רב חרדי צעיר ממוצא עיראקי, שתפקידו הוא לאתר סרבני גט ולשכנע אותם לחתום על גט בכדי לשחרר את נשותיהן מהעול ההלכתי הזה שמגביל אותן בחייהן. במקביל למשימה הקשה שלקח על עצמו, מתמודד יוסף עם קשיים בחייו האישיים. מערכת היחסים בינו לבין אשתו (אביגיל קובארי) נתקלת בקשיים כאשר למרות הניסיונות הרבים הם אינם מצליחים להיכנס להריון. יוסף שמאוהב באשתו מתחיל אט אט לגלות כי היא מסתירה ממנו סודות ומבין כי למרות המהות של עבודתו, הוא עצמו אינו מסוגל לשחרר את אשתו כפי שוודאי היה רוצה.

[*]

לאביב אלוש יש מקום חם מאוד בלב שלי, באמת. לא משנה איפה ואת מי הוא ישחק, הוא ייתן את כולו וזה מתבטא על המסך, ולמרות שגם פה הוא נותן את כולו, המבטא המגוחך (והלא עקבי) יחד עם המשחק המוגזם פשוט גורמים לי לרצות לצעוק "למה?". לעומתו, השותפה שלו, אביגיל קובארי, שכבר הוכיחה לנו עד כמה היא שחקנית מדהימה ב"פרה אדומה", ממשיכה לגעת במשחק מדויק ומופנם שמעביר בדיוק את מי ומה שהיא גם בלי לקבל יותר מדי טקסט. ייאמר לזכותם של יוצרי הסדרה שההצגה של ממסד הרבנות כ"אנושי" לרגע, הוא אחד הדברים הנכונים בעשיית הסדרה, ולא כי זה נכון או לא נכון במציאות שלנו היום, אלא כי זה נכון לנו כצופים על מנת להבין את הקשיים והמניעים של יוסף אל מול המציאות שלא תמיד פשוטה, בייחוד לאור המשימה הקשה שלקח על עצמו. באותו הזמן, מוצגים לנו סיפורים של נשים עגונות מכל הסקאלה הרחבה של אוכלוסיות בחברה הישראלית, ועל ידי יצירת האמפתיה אצל הצופה כלפיהן, הניגוד מצליח להתבטא באופן מוצלח ביותר ולבטא את הקושי היומיומי שחווים בארץ תחת מוסד הרבנות.

הסדרה חושפת בפנינו את מה שמתרחש בחברה החרדית ובמוסד הזה, את התסכול והסבל שעוברות הנשים אל מול הגברים בעלי הכוח שמשתמשים בו כדי לאמלל אותן בכדי להשיג מה שהם רוצים. וזה נחמד, כי זה גורם לנו לחשוב עלינו כחברה, על הנחיצות של המוסד הזה, ומעורר אצלנו מחשבה ואולי אפילו תקווה לשינוי. אך כל זה לא באמת משנה כי הסדרה לא יוצרת עניין גדול מדי או סקרנות אצל הצופה.

לא הצלחתי למצוא את עצמי נכנסת לעומק, או מחכה בקוצר רוח לפרק הבא. קו העלילה פשוט מדי, אין בו נקודות שיא חזקות ועוצמתיות שיוצרות סקרנות. הדמויות לא גדולות מדי וגם לא פשוטות מדי, ואפילו שאנחנו מבינים את הקשיים ואת המניעים שלהן, אין באמת הזדהות איתן או רצון לגלות מה יקרה להן בהמשך. הדמויות והכתיבה פה טבעיות אבל אולי הבעיה היא שהן טבעיות מדי. למרות העובדה שעוסקים בנושא שלא עסקו בו בעבר (מלבד הסרט "גט"), משום מה מרגיש שאין פה חידוש גדול מדי. העלילה שלא ברור אם היא דרמה או מתח, היא אחת הבעיות הגדולות פה. הניסיון לנסות הכל מהכל פוגם ביכולת של כל אחד מהחלקים האלה להיות טוב במאה אחוז.

אני חושבת ש"כאן 11" הציבה לעצמה רף גבוה ובניגוד לפעמים הקודמות לא הצליחה לעמוד בו. התוכן איכותי ואולי יצליח לגעת בקהל מסוים, אבל לצערי, לא משנה כמה שניסיתי להגיע בראש פתוח, לא הצלחתי להתחבר כמו שהייתי רוצה, בייחוד כשמדובר בנושא כה בולט ומהותי בחברה הישראלית.

הסדרה "מתיר עגונות" משודרת ב"כאן 11" החל מיום רביעי, 30 באוקטובר, ובכל יום רביעי, בשעה 22:15. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן