המפקדת: ביקורת פרקי הפתיחה

הטירונות היא חוויה טראומתית לכל הדעות. יום בהיר אחד קבוצה של בני 18 נזרקת לבסיס במדבר, עם מדים שגורמים לך לשכוח את הצורה האמיתית של הגוף שלך ומ"כית שהייתה איתך בתיכון וצועקת עלייך לעמוד בח'. אבל החוויה הקולקטיבית הזו שכולנו מכירים, והיא אולי אחד הדברים הכי יפים בעם שלנו, היא גם הסיבה שסרטים וסדרות שמעבדים את החוויה הצבאית לכדי חוויה הומוריסטית מצליחים בכל פעם מחדש. הדרך היחידה לשרוד את הטירונות (וגם את הצבא) היא להבין שרצף האירועים ההזוי הזה הוא בעצם קומדיה די מוצלחת.

מזל שגם יוצרי הסדרה הדרמה הקומית החדשה מבית "כאן 11"- "המפקדת", עטרה פריש וניר ברגר, חשבו כך. פריש, ששירתה בעצמה במשך 5 שנים כמ"כית בצבא, כבר עיבדה בעבר את חוויותיה הצבאיות בסרטה הקצר והמצליח "מכתב אהבה למ"מ" וכעת היא כתבה ומביימת את "המפקדת", שמרחיבה את היריעה של אותו סרט. ההשוואה ל"אפס ביחסי אנוש" של טליה לביא היא כמובן בלתי נמנעת, אבל פריש מראה שגם כשחשבנו שההומור הצבאי כבר נוצל ומוצה, תמיד יש על מה לצחוק.

[*]

(תמונה מתוך "המפקדת". קרדיט צילום: ורד אדיר)

אלונה סער ("פלמ"ח") כבר לא תישאר רק "הבת של" אחרי המשחק המעולה שלה בדרמה-הקומית הזו. היא מגלמת את נועה- קצינה שלקחה את המשפט "ממני תראו וכן תעשו" איתה לכל מקום (מילולית, הוא כתוב על הקלסר שלה). לאחר תקרית בבסיס היא מקבלת את הזדמנות חייה - לפקד על מחזור טירוניות. אך המשימה מתבררת כקשה במיוחד, כשלפניה ניצב מחזור "גיוס מיוחד" בעייתי, סגל שלא מקבל את סמכותה, ובעיקר, קושי אישי להתמודד עם אנשים שלא באמצעות תקנות וחוקי הצבא.

כבר בשנייה הראשונה שהגעתי לטירונות חלוקת המפקדים לדמויות הייתה לי ברורה - המצחיק, היפה, זה שמת להשתחרר כבר, הצהובה, המפחידה והמגזים שבטוח שטירונות 02 הולכת לחסל את נסראללה. הכול היה מנקודת המבט שלי, אבל אחד הדברים המקסימים בסדרה "המפקדת" היא נקודת המבט המשתנה שמאפשרת לנו לחוות את אותה הטראומה מחדש רק הפעם מהצד, ואלוהים כמה שזה מצחיק. גם ב"המפקדת" קטלוג הדמויות מאוד ברור - מיה לנדסמן הנהדרת היא ספיר, הסמלת המפחידה שמתעצבנת בקלות מהעובדה שהטירוניות עדיין לא מבדילות בין סמלת למפקדת. נועה אסטנג'לוב היא על תקן הנסיכה הצהובה שחולמת לצאת לקצונה ועדיין בטוחה שהיא מדריכה בצופים שצריכה לחלק סוכריות. כרמל בין היא צימר, השבוזה שמתה להשתחרר, ובאופן אישי הפכה לדמות האהובה עליי, הרבה בזכות בין שמדקלמת באופן מושלם כל הערה צינית ועוקצנית. עלמה קיני היא ערבה - הפחדנית חסרת הכריזמה שיחד עם הסביבה שלה לא מצליחה להאמין בעצמה יותר מדי, אך קשה כצופה שלא להתאהב בה.

הנקודה היחידה שאכזבה אותי בסדרה היא הדרך בה הקומדיה מפנה מקום לדרמה. הבחירה להוסיף דרמה והתקדמות לעלילה כדי ליצור מתח כמובן הגיונית וכתיבת התסריט פה אפילו מעולה, אבל זה לא אומר שצריך להזניח את הצדק הקומי לצורך ההתפתחות הדרמטית. ולא שהעלילה לא מעניינת, אבל היא לא מתפתחת לכיוונים שציפיתי להם לאחר הפרק הראשון.

בסופו של דבר "המפקדת" גרמה לי להגיע לדציבלים שלא ידעתי שהצחוק שלי מסוגל להגיע אליהם, הקאסט בה מצוין והתסריט מעולה ואולי זו החמדנות שבי שרק רוצה לצחוק מזה עוד והרצון המוחלט לאסקפיזם ולבריחה מהדרמה של החיים עצמם. אמנם צפיתי רק בארבעת פרקי הפתיחה, אבל אני כבר מאוהבת מעל הראש בכל מה שהסדרה הזו מראה, עושה ומייצגת ואין לי ספק בכלל שכל אחת מהכוכבות בה, ופריש עצמה, עוד יגיעו הכי רחוק שאפשר.

"המפקדת" משודרת בכאן 11 בימים שני וחמישי בשעה 21:00 וביוטיוב של כאן. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן