טהרן: ביקורת עונה ראשונה

עוד לפני שעלתה יצרה "טהרן" כותרות שמעטות הסדרות הישראליות שמתגאות בהן. קו-פרודוקציה בינלאומית בתקציב של מיליונים עם קאסט שחקנים ישראלי-פרסי נחשב, קידום אינטנסיבי כתכנית הדגל של כאן 11, השם "טהרן" המעלה אסוציאציות של אויב מסתורי עבור הקהל הישראלי וכמובן עסקת המיליונים עם 'אפל TV' – כל אלו הציבו רף גבוה בפני הסדרה. לאורך העונה "טהרן" ניסתה לעמוד ברף הזה, אך לעיתים תכופות כשלה בשל מעידות שלא מצופות בסדרה ברמת השקעה מסוג זה, וכך גם בפרק הסיום.

סוכנת המוסד תמר רביניאן (ניב סולטן) הצליחה פעם אחר פעם לאורך העונה להתחמק מהוראות מפעיליה, להיחשף לחלוטין בזהותה האמיתית, להיכשל במשימותיה השונות, להתאהב במורד האיראני שהפעילה ולשחרר אותו מתחת לאף המוסד ובסופו של פרק הסיום גם להוציא לפועל בלי ידיעתה את התכנית הסודית שהאיראנים הפעילו בסיוע סוכנת כפולה ישראלית (לירז צ'רכי בתפקיד לא אמין כסוכנת יעל). באופן מגוחך למדי לאחר שבמשך עונה שלמה היא מנסה להפעיל תכניות כניסה לסיכול מכ"מים דרך פריצה לתחנות חשמל לקראת תקיפה של חיל האוויר באיראן, מתברר בסיום שניתן היה לעשות הכל ישירות דרך חדירה לבסיס מערכת ההגנה האווירית של איראן.

[*]

בכלל, זהו לא הכשל היחידי בהיגיון של הסדרה. המעבר בין השפות היה חסר אמינות לחלוטין. מדוע מילאד ותמר מדברים באנגלית לאורך הסדרה ולא פרסית? כנראה בשל רצון למכור את הסדרה לחו"ל. כיצד תמר מעזה לדבר בעברית במהלך מבצעים חשאיים, אפילו בסצנת השיא כשהיא מתחזה למנקה בבסיס ההגנה האווירי האיראני? כיצד איש בעבודתה של ז'ילה לא מזהה שמדובר באדם אחר ואיש בבסיס האיראני לא מזהה את שכולנו רואים – שמדובר באישה מחופשת לגבר עם זקן מזויף? צריך להבחין בין שני סוגים של סרטי וסדרות ריגול. יש את אלו שמראש מיועדים לפאן ולא מיועדים להתרחש במציאות ריאליסטית ולכן קל לסלוח להם על אי אמינות כמו סרטי "משימה בלתי אפשרית" או ג'יימס בונד. לעומת זאת סדרה כמו "טהרן" ששואבת השראה מסדרות ריגול ריאליסטיות כמו "הומלנד" והינה בעלת טון רציני, כמעט ללא הומור, מחויבת לשמור על כללי משחק של ריאליזם כדי שנוכל להישאב לתוכה לחלוטין. הרצון הזה להיות גם סדרת ריגול בעלת חילופי זהויות, בגידות כפולות, סצנות אקשן מותחות וגם סדרה רצינית ששואפת להגיד משהו על המציאות מפיל אותה בין הכיסאות.

אבל למרות כשלים אלו, "טהרן" היא סדרה מוצלחת, בטח עבור סדרה ישראלית שעושה טבילת אש בז'אנר מורכב ויקר כמו הריגול. היא בעלת ערכי הפקה מרשימים ביותר המצליחים לדמות את רחובות אתונה ל"טהרן", מכילה כמה תצוגות משחק מצוינות בראשות שון טאוב ("הומלנד") המציג דמות רשע מורכבת כפראז כמאלי מ"משמרות המהפכה" וניב סולטן שעושה קפיצת מדרגה משמעותית בתפקיד שיכול לתת לה כרטיס לקריירה בינלאומית. "טהרן" מצליחה לשמור על מתח לכל אורכה ולהציג מציאות מורכבת לקהל ישראלי בה המוסד מבצע בשם המטרה המקודשת פשעים כנגד חפים מפשע.

פרק הסיום היווה תצוגה לכל האיכויות של "טהרן" לצד הכשלים המובנים בה. הבחירה לסיים אותו בכישלון התקיפה היא מוצלחת, אך למרבה הצער הסיום הפתוח לעונה, שייתכן שייקח עוד זמן רב בשל הקורונה עד שתגיע עונתה השנייה, משאיר את הצופים עם חצי תאוותם בידם. מי באמת יזכור מה קרה בפרק הסיום בעוד שנה וחצי-שנתיים? מוטב היה לספק סיום הולם עם קצוות פתוחים מאשר לעצור בקליף האנגר שמתאים יותר לסוף פרק מאשר לסיום עונה.

"טהרן" משודרת בכאן 11 ובאתר כאן 11. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן