אנשים צמאים לסיפורים נשיים: ראיון עם ניר ברגר, מיוצרי המפקדת

רק לפני שבועיים עלתה לאוויר הדרמה הקומית החדשה של כאן "המפקדת", שיצרו עטרה פריש וניר ברגר, והיא כבר הספיקה לצבור מעל למיליון צפיות בכלל הפלטפורמות, לקבל עונה שנייה והוכרזה כהצלחה מסחררת. ברגר, תסריטאי ובמאי שהעבודה עם תאגיד השידור לא זרה לו, מסביר בראיון לאתר 'סרט' למה הוא עדיין ממשיך להתרגש מההצלחה כל פעם מחדש, איך ההומור הישראלי עומד במבחן הזמן ומספר על הקשיים שבצילום בתקופת הקורונה.

בשביל להבין איך הכל התחיל, צריך לחזור כמה שנים אחורה. "עטרה כתבה לי שהיא רוצה להגיש סדרה לתאגיד", מספר ברגר. השניים הכירו עוד בתקופת לימודי הקולנוע באוניברסיטת תל אביב, אך לא ממש עבדו יחד. דרכיהם של השניים התפצלו - עטרה הוציאה את הסרט הקצר שלה "מכתב אהבה למ"מ שלי" שזכה להצלחה גדולה ומבוסס על חוויות משירותה הצבאי. ברגר באותו הזמן יצר וכתב מספר סדרות ביניהן "סוף הדרך" ו"הכלום הגדול", הצטרף לצוות כותבי "היהודים באים" ואף הספיק לזכות בפרס התסריט לתכנית סאטירה בטקס פרסי הטלוויזיה, עד ששיחה אחת גרמה לדרכים שלהם להצטלב בשנית.

"עטרה אמרה לי שהיא כותבת סדרה בעקבות הסרט הקצר והתייעצה איתי. כשזה התקבל לתאגיד, היא הזמינה אותי לבוא איתה למסע הזה. אני בכלל לא מגיע מהתחום הצבאי, הקשר היחיד שלי למה שהיה בסדרה זה שעשיתי בעצמי טירונות 02 שהייתי מביך ומטופש במהלכה", מספר ברגר. בעוד שלפריש היסטוריה צבאית מפוארת שמתכתבת עם דמויות הסדרה, ברגר מגדיר את הטירונות כ"פסיק קטן" בשירותו הצבאי שלא היה נעים עבורו במיוחד, אבל מודה שלעולם לא חשב שיחזור להתעסק בו.

[*]

("יש משהו מצחיק וגרוטסקי בצבא". ניר ברגר. צילום: מאיה לוי)

אז איך זה הרגיש לחזור לחשיבה של צבא בסט שכולו בנוי כמו מחנה טירונים?

"זה קצת סוריאליסטי, וזה עזר מאוד שעטרה באה עם המון ניסיון צבאי. אני מודה שלי לא הייתה נוסטלגיה מיוחדת מהצבא, אבל יש משהו נורא מצחיק וגרוטסקי בצבא שתמיד כיף להיזכר בו. כמו בכל מערכת גדולה ומסורבלת, לא תמיד יש הגיון בהכל ואני נורא נמשך לחומרים כאלה. היה כיף לחזור לחוויה של הדמויות בתוך מערכת שגורמת להן ללכת לאיבוד בתוכה".

אבל בסופו של דבר עברו כמה שנים מאז השירות של שניכם, לא פחדתם שההומור השתנה?

"נעזרנו באנשים עם ניסיון יותר עדכני כדי להיזכר ולהתעדכן בדברים שהשתנו מאז השחרור. אני חושב שחלק מהצופים הם בגילנו ומעלה ולכן מה שיצחיק אותנו כנראה יצחיק גם אותם ולגבי הצעירים ניסינו להתעדכן במוזרויות החדשות שהצבא הצליח להמציא מאז שהשתחררנו. עם זאת אני חושב שמה שמצחיק בכל ההוויה של הצבא לא באמת השתנה כבר כמה עשרות שנים. יש משהו בעובדה שזה משחק שכולם משחקים שנוגע ומצחיק את כולם". למי שטרם הספיקו לצפות, הסדרה מגוללת את חוויותיה של נועה לוויתן (אלונה סער) - קצינה בבסיס טירונות בדיוני המקבלת לידיה הזדמנות חד פעמית לפקד על מחזור טירונות. נועה, אשר חיכתה להזדמנות כמו זו, מבינה שהמשימה שהוטלה עליה הולכת להיות הרבה יותר קשה משחשבה כשהיא ניצבת מול מחזור גיוס בעייתי, וכשלצידה סגל בעייתי לא פחות שלא מקבל את סמכותה או את חוקי הצבא שעל פיהם היא נוהגת באדיקות. כצפוי כסדרה קומית על בנות בצבא, ההשוואה לסרט "אפס ביחסי אנוש" היא בלתי נמנעת. בעוד שיוצרי הסדרה מבינים את החשיבה מאחורי ההשוואה, מספר לי ברגר שבסופו של דבר מקור ההשראה שלהם, היה בכלל סרטים כמו "ילדות רעות".

ניסיתם להתחמק מההשוואה?

"זה היה מוזר אם לא היינו חושבים על זה אבל זה לא ישב לנו בראש רוב הזמן בכתיבה כי לא הסתכלנו על זה כסדרה על הצבא, אלא כסדרה על נשים צעירות שמתבגרות בתוך מערכת מאוד מוזרה. היו פעמים שחשבנו על סצנה אבל נמנענו מלשלב אותה בגלל שידענו שתהיה השוואה ולא רצינו ללכת למקום שבו ישוו אותנו בכוח. לא רצינו לעזור להשוואה הזו שתגיע באופן בלתי נמנע. שנינו קצת לא אוהבים את ההשוואה הזו כי נשים בצבא הן נושא שאפשר לעשות עליו כל מיני סיפורים שונים ואנחנו כן מרגישים שזה סיפור שונה. אנחנו גם לא בהכרח מרגישים שזן קומדיה קודם, אנחנו רואים בה צבע קצת אחר".

[*]

(תמונה מתוך "המפקדת". צילום: ורד אדיר)

למה ההומור הזה ממשיך להצחיק אותנו?

"הומור עובד על לחשוף אמת שאולי לא חשבנו עליה וברגע שאנחנו רואים משהו שאנחנו מזהים כאמת אנחנו צוחקים. זה כמו לראות סטנדאפ על זוגיות למשל. גם הסיטואציה של להיות בצבא, ולשחק תפקיד של הורים בגיל נורא צעיר ובלי בהכרח כל היכולת, יש אירוניה ברקע שנורא קל להתחבר אליה. החוויה של לפקד היא לא שונה מהרבה חוויות שאנחנו מרגישים שנזרקנו למים לפני שאנחנו מוכנים, זה קורה לנו הרבה בחיים הבוגרים. בסופו של דבר החוויה הצבאית היא משותפת לכולם - היא הקולג' שלנו, מכנה משותף של חלק גדול מהאוכלוסייה פה".

רוב הקאסט והצוות הוא נשי, והסיפור הוא סיפור על נשים, איך הצלחת להתחבר לזה? בסוף החוויה שלך הייתה קצת שונה משלהן.

"כל המעורבים בסדרה התחברו מנקודות שונות ואם עטרה התחברה מתוך ניסיון, אני התחברתי מתוך החוויה האנושית. לא הייתי קצינה במחנה שמונים, אבל אני יודע להתחבר אליה מתוך מקום של בחורה חרדתית שמנסה ליצור היגיון ממה שקורה סביבה. גם העובדה שהיצירה הייתה מורכבת מנשים, זה דבר מאוד מרענן, זה גורם להכל להרגיש יותר 'פרש'".

אז בעצם אפשר לומר שאתם מתחילים פה גל חדש?

"אני חושב שאנחנו רוכבים על גל כלשהו וזה לא ממקום ציני, אלא ממקום שזה מה שמעניין אותנו לעשות. זה גם לא עניין של פוליטיקלי קורקט. המציאות מראה שאנשים צמאים לסיפורים נשיים לא מתוך האמירה ש'זה מה שצריך לעשות' אלא מתוך מקום של 'זה מעניין'. אני מודה שגם בשבילי ככותב גבר יש משהו מעניין בלנסות להבין דמויות ששונות ממני".

ואם הפקה של סדרה בתקופת הקורונה לא נשמעת כמו מכשול גדול מספיק, המגיפה העולמית גרמה לצילומים להידחות בכמה חודשים מה שאילץ את הקאסט לעלות על מדים בתקופת הקיץ. למי מכם שלא זוכר - מדובר בחוויה לא נעימה במיוחד. "זו הייתה הפקת איוב בהרבה מובנים, כל פעם הוכינו על ידי משהו לא צפוי אחר", צוחק ניר. "היו תקריות בריאותיות שונות, הצילומים נדחו וקרה מה שרצינו להימנע ממנו - צילום בשיא החום בתוך אוהלים". אבל בזמן שכל העולם היה עסוק בפאניקה מהמגפה, דווקא העיסוק בסדרה נתן ליוצריה מעין אסקפיזם. "היה חשש כללי במהלך התקופה הזו. היה צריך רגע להתנתק ואני חושב שזו סוג של זכות של כל הצוות שיכולנו להתנתק ולהתעסק בדבר הזה ולא בשאלה האם העולם עומד להסתיים או לא", הוא מסביר.

מי הדמות שלך בסדרה?

הכי הרבה מתוכי נמצא בנועה. נועה היא קצת מפגש של איך אני ועטרה היינו ועדיין, ואני חושב שלהגיד נועה זו קלישאה אבל היא נורא מרגשת אותי. בכל הדמויות יש חלקים מאיתנו וקשה לי לא לאהוב את כולן".

בשבוע שעבר, זמן קצר לאחר שידור הפרק הראשון, הכריזו בתאגיד כי לאור ההצלחה הסדרה תמשיך לעונה שנייה שתתחיל בצילומים בתחילת שנת 2022. "כולנו די בהלם מההצלחה, זה מהמם ומדהים", אומר ברגר ומסביר את התחושות שעוברות עליו בימים אלו: "אחרי שלוש שנים שאנחנו במסע הזה, פתאום זה יוצא לעולם וזה מרגש. זו הרגשה מטורפת, לא קורה הרבה בארץ שמאשרים עונה שנייה כל כך מוקדם. זה סטנדרט של חו"ל - לא צריך לחכות כמה שנים לעוד עונה." מההתרגשות נשמע כי התכנונים לעונה השנייה לא מפסיקים לרוץ במוחו. "יש דמויות שהקולות שלהן נורא ברורים, אז אני מודה שזה קצת יותר קל לדמיין כי לא כל החלטה היא באפלה לא מוכרת".

אך למרות התגובות הטובות והמפרגנות, היו גם כאלה שנפגעו מהנושא. מפקדות בבסיסים שונים וחיילות שהרגישו שהסדרה מציגה אותן באור פוגעני ומעליב ומילאו את הרשת בפוסטים בנושא. אבל יוצרי הסדרה ממהרים להתנצל ומסבירים: "מבלי לבטל כל פגיעה שנוצרה, שעליה אנחנו כמובן מצטערים וזה הדבר האחרון שרצינו שיקרה, אנחנו באמת מאמינים שהתמונה שתתקבל מצפייה בעונה כולה תיתן חוויה שונה. הטענות עלו אחרי הפרק הראשון בו אנחנו פוגשים את הדמויות לראשונה ועוד לא יכולים להכיר אותן לעומקן. במהלך הסדרה, המפקדות והטירוניות עוברות תהליך ודמויותיהן תופסות נפח ועומק. חשוב לומר שהדמויות נכתבו כולן מאהבה, גם אם המערכת בתוכה הן פועלות מעמידה אותן לעיתים במצבי אבסורד. בכל אופן נשמח לקיים את הדיון הזה אחרי שישודרו כל הפרקים ותתקבל התמונה המלאה שביקשנו להעביר".